בידוד ממבט ראשון: איך יוצאים לדייט כשאין יותר לאן?
בתי הקפה סגורים, אין ברים ולכי תסמכי על בחורים שלא מאמינים באמצעי מניעה שיאמינו באלכוג'ל. אפרת וכטל שואלת יחסינו לאן בימי הקורונה
בגדול, אין לי הרבה מה לומר על מצב סוף העולם האפוקליפטי שאנחנו נמצאים בו חוץ מהרצון לשלוף את רשימת ה"מה אני חייבת להספיק אם יגיע סוף העולם", כשבראשה המשימה – להתאהב. באמת. כמה חבל שההנחיות החדשות מונעות ממני אפילו את האפשרות לחלום על הרגע בו אגשים את משאלתי למצוא אהבה, שלא לדבר על הסעיף השני ברשימה – לטייל מסביב לעולם, ביחד או לחוד. אחלה קורונה, טוב שבאת.
>> הוויברטור נשאר בבית: חולה מספר 74 על המכה האמיתית של הקורונה
ידיד שלי היה בין הראשונים שנכנסו לבידוד, הוא המציא עוד לפני אביבית בר זוהר את "חדשות הבידוד" והעלה כל יום לסטורי את החברים שבאו לבקר ושלחו מתנות, הפתעות ושאר ירקות, וחיממו את ליבו ואת לב אהובתו רגע אחרי שחזרו מחופשה רומנטית בתאילנד. לשרוד 14 ימים סגורים, ליטרלי אחד בתחת של השני, בלי שום יכולת לברוח ולהתנתק, עשו את שלהם ובסוף הבידוד, הוא שלף טבעת והפך את החיים בצל הקורונה לדרמה הרומנטית הכי קסומה ששמעתי עליה בחיי.
עם זאת, כשאני צפיתי בסטוריז האלה, הדבר שהרגשתי בעיקר הוא הפחד ממה יקרה לי אם ייגזר עליי להיכנס בעצמי לבידוד. כי היי, אומנם "הרווקים המאוחרים", לפחות מבחינת הנגיף עצמו, הם לא אוכלוסיית הסיכון, אבל אנחנו לחלוטין נמצאים בסכנה קיומית. כבר דיברנו על זה שהבדידות היא מחלה שגובה לא מעט קורבנות בימים אלה ומסוכנת יותר מעישון, מסרטן ומהשמנת יתר, אז תוסיפו לקלחת הזאת קורונה ובידוד והרי לנו מתכון לאסון.
וזה לא רק הבידוד, עכשיו זה גם ההכרזה על סגירת מקומות הבילוי ועל כך שצריך לשמור מרחק נגיעה של לפחות שני מטרים אחד מהשנייה. ככה שאם בניתם על דייט רומנטי על רקע סוף העולם או על איזה סקס מפיג חרדה תאלצו לחשב מסלול מחדש, כי ככה ביבי אמר. או שלהפך – תתעלמו מההוראות, קחו את הסיכון ותגיעו לדייט ישר עם מזוודה והינומה, כי מהדייט הזה – ברכותיי, אתם תקועים יחדיו לפחות ל-14 יום של בידוד ממבט ראשון! בעיניי זה פורמט מצוין, תוכנית-בת נהדרת ל"חתונה ממבט ראשון".
תחשבו על זה רגע: שני אנשים שלא מכירים, במקום להחליף טבעות תחת חופה מאולתרת, מחליפים חיידקים ועכשיו הם תקועים יחדיו. נגזר עליהם להכיר אחד את השנייה במצבי לחץ וקיצון, בלי עזרת חבר או פסיכולוג. אם זה לא ייגמר בדם, זה בטוח ייגמר בחתונה ובבייבי בום עוד תשעה חודשים.
אבל ברצינות, לא הייתה יכולה להיות איזו התרעה? ממש כמו ההכנה לעונת החורף וההבנה שעדיף שיהיה מישהו להתכרבל איתו בימים גשומים, כך היה עדיף להתריע מראש על תיבת הנח המבודדת הזאת ולהסתדר זוגות-זוגות, וככה לפחות אם אכנס לבידוד, לא יהיה לי משעמם ולא אאבד את השפיות מלדבר רק עם הקולות בראש שלי.
רגע לפני שהתחיל הסטרס האמיתי עם המגבלות המטורפות ועם זה שהעולם נכנס לעוצר, הספקתי לצאת לדייט אחרון. אני מודה שעד אז לא חשבתי יותר מדי על הקורונה וגם במהלך הדייט עצמו זו הייתה מעין התבדחות כזו ברקע, בעיקר האשמנו בכל זה את הבחירות. בסוף הדייט, כיאה לתסריט המקובל – התנשקנו. משם כל אחד הלך לדרכו. בבוקר שלמוחרת קמתי עם שיעול טורדני ועימו החרדות שמא מדובר בקורונה והבושות שנדבקתי כי יצאתי לדייט. אבל רגע, אולי אני בכלל הדבקתי אותו ועכשיו אצטרך להצהיר בפני כל העולם מה עשיתי, איפה הייתי ואת מי פגשתי שבועיים לפני הדייט?
כל החששות האלה הציפו אותי, ברמה שבכלל לא ידעתי איך לעדכן אותו שאני לא חשה בטוב. למזלי, בסך הכול היה מדובר בצינון (עונשה של בחורה שהתלהבה מיום שמשי ולא התלבשה כראוי). לא היה לי חום ולא קשיי נשימה, והבנתי שהכול טוב, אין לי קורונה. עם זאת החלטתי לקחת מרחק בידוד, הבנתי שכרגע זה לא הזמן לסמוך על אף אחד, בטח שלא על בחור חדש שאני לא באמת יכולה לחקור אותו על כל דקה ודקה בחייו בשבועיים האחרונים. הוא מצידו, בדק איתי במהלך השבוע וטען (בצדק) שאם לא ניפגש לדייט שני בקרוב, זה כנראה יתמסמס. אבל מה אני אמורה לעשות? לסכן את חיי או לסכן את חיי האהבה שלי?
הרי גם אם התנשקנו בסוף הדייט, פעם אחת, מי יודע מה הוא הספיק לעשות בימים שקדמו לכך? לפני הדייט השני אבקש חקירה אפידמיולוגית והסבר של איפה ועם מי הוא בא במגע בכל 14 הימים האחרונים? מי יודע אם הוא לא בילה בחברת חולי קורונה? או אולי אפילו מיקבל איזה דייט עם תיירת איטלקיה? איך אני אמורה לסמוך עליו שהוא שטף ידיים בקפדנות יתרה כל הזמן הזה? עם כמו שאני מכירה את הגברים חסרי האחריות של שנת 2020 שעדיין מסרבים להשתמש באמצעי מניעה (מה נסגר אתכם???), אני בטח לא סומכת עליהם שהשתמשו באלכוג'ל.
בקיצור, מכאן ואילך ישנן שלוש אופציות: הראשונה והקלה שבהן – ניתוק ומסמוס הקשר, כי למה לנו לטרוח כרגע? זה מסורבל וסתם קשה, מה גם ש"נכנסתי לבידוד" זה השחור החדש, התירוץ המושלם לגוסטינג. כמה פשוט לפתור את זה ב"נדבר כשהכול ייגמר", כשמי יודע אם ומתי זה באמת יקרה.
האופציה השנייה רלוונטית במיוחד לטינדרלות, עכשיו כשאין שום דרך לקחת את זה החוצה מהטינדר ולהיפגש לדרינק או לקפה, אפשר לדבר בטלפון כמו פעם. לעשות שיחות ארוכות וקסומות אל תוך הלילה, מלאות עניין ואופי וריגוש אינטליגנטי. בתור מי שמייחלת לחזרתה של הרומנטיקה הטובה והישנה ושל החיזור הג'נטלמני, מתפללת לרגע בו נפסיק להתכתב לנצח בהודעות חסרות שחר ובמקום זה נחזור להתווכח מי ינתק ראשון – אני אומרת, בואו נסתכל גם על הצד החיובי שבקורונה.
כי בסך הכול הבידוד והחשש מהקורונה הם תירוצים נפלאים בשביל לקחת לאט את הזמן ולבנות מתח מיני, ומי יודע, אולי מגפת הקורונה הגיעה בעצם בגללנו, הרווקים, כי הפכנו כל כך מתירנים? כמו שעברי לידר שר לפני למעלה מ-20 שנה "לא אמרת מילה, והיא כבר בלי חלק עליון", רגע לפני שתהה אם "זה יפני או סיני, כי הוא תמיד מתבלבל, וזה חשוב לי אחרת לא הייתי שואל". אולי המגפה הזו שהתחילה בסין, בכלל באה ללמד אותנו צנעה ושמירת נגיעה מהי? אולי.
ותמיד ישנה האופציה השלישית והנהדרת שתאפשר לך לפרוק מתחים אך תשמור עלייך מדהים מפני הידבקות – סקסטינג. זוהי שעתה הסקסית של הסקס הווירטואלי על כל סוגיו, ואולי אפילו נוכל על הדרך ללמוד על עצמנו כמה דברים חדשים. עכשיו כשהאפוקליפסה כאן, אנחנו יכולות להרשות לעצמנו להיות קצת יותר משוחררות ואולי לסמן וי על איזה סעיף ברשימת הטו-דו ליסט שתמיד רצית לנסות ולא העזת. רק תזכרי שאולי העולם ייחרב, אבל הענן לנצח נשאר. אז בבקשה בלי תמונות, סרטונים ותמיד תמיד להקפיד למחוק את ההיסטוריה. אנחנו כאן כדי ליצור אחת חדשה.