להיות דוש זה לא פלילי, "רק" פוגעני. למה זה לא מספיק?

מתוך "חזרות" | צילום: איציק פורטל
מתוך "חזרות" | צילום: איציק פורטל

הרשת גועשת בעקבות התחקיר שפורסם על ארז דריגס, לפיו יוצר וכוכב הסדרה "חזרות" פגע בשיטתיות בנשים, גם אם לא באופן פלילי. רוני ודנאי תוהה למה לעזאזל זה בכלל משנה

88 שיתופים | 132 צפיות

אז גם אני קראתי את התחקיר של אתר "פוליטיקלי קוראת" על ארז דריגס, גם אני גללתי את צילומי המסך ומיד רצתי לחפש אחר האלכוג'ל הקרוב, ובמקרה הספציפי הזה, גם התבאסתי נורא לגלות שעוד חברה וקולגה שאני אוהבת נפגעה על ידי עוד דוש. "דוש" היא מילה שלרוב חוטאת לסיטואציה, אבל אני בוחרת להשתמש בה בהיעדר מילה טובה יותר לתיאור הטייפקאסט. לעומת זאת, אני משתמשת במילה "נפגעה", ולא "הוטרדה" או "הותקפה", גם משום שלמען הסדר המשפטי הראוי צריך להשתמש יותר מדי פעמים במילה "לכאורה" וזה מטריד כשלעצמו, אבל בעיקר כי אין מילה מדויקת ממנה לתיאור השורה התחתונה. התנהגות פוגענית היא התנהגות פוגענית, ולא לכאורה.

תקציר הפרקים הקודמים: על פי התחקיר שפורסם אתמול (רביעי) בפוליטיקלי קוראת, ארז דריגס, הצלע הגברית שמאחורי ומלפני סדרת הקאלט "חזרות" ששודרה בכאן 11, פגע בשורה של נשים צעירות, חלקן אף היו קטינות בשעתו. הכל התחיל בערך לפני שבועיים כשהעיתונאית והסטנדאפיסטית אופיר סגרסקי (שגם כתבה בעבר הלא רחוק גם עבור "את" וגם אהובה עד מאוד על כותבת שורות אלה), פרסמה בפייסבוק את הפוסט הזה:

ארז דריגס? יותר כמו טריגרס חחחח 🙁 שרופה על "חזרות" אבל הגיע הזמן לומר שכל נוכחות של ארז דריגס בציבור טריגרית לי…

Posted by Ofir Sgerski on Friday, January 29, 2021

"שרופה על 'חזרות' אבל הגיע הזמן לומר שכל נוכחות של ארז דריגס בציבור טריגרית לי לאללה, כולל דמותו – תומר, גבר רעיל שחוזר לזרועותיה של האקסית שלו על ידי התפרצות אנוכית לערב החגיגי שלה, וכל זה ממוסגר כסיום רומנטי מתוק", כתבה סגרסקי. "יש מצב שקצת קשה לי להפריד בין הדמות לאדם בגלל הודעות סליזיות שדריגס היה שולח לי פעם ללא התחשבות במסר הברור שלי, שזה לא מתאים. מסתבר שעשה את זה להרבה נשים, ובראיונות הוא אומר שזה לא פלילי, ויש מצב שהוא צודק. הוא אומר גם שזה סתם סליזי ופתטי, אבל לא רק – זה גם פוגעני. כשאני רואה דמות כזאת, זה מחזיר אותי למקום שבו אני נפגעתי עמוקות מאיש אחר, מאוד אהוב בתעשייה. כשהייתי מספרת איך התנהג אליי, לא פעם ענו לי, 'מה, באמת? אבל הוא כזה חמודדד'. והפואנטה היא: קחו באיזי את ההערצה שלכם, אתם לא באמת מכירים את האנשים על המסך ולא יודעים באילו נשים ואנשים אתם מסוגלים לפגוע בהערצה העיוורת הזו".

על פי התחקיר של פוליטיקלי, הפוסט של סגרסקי יצר כדור שלג של עדויות מגובות בצילומי מסך דוחים למדי, וכל העדויות הללו התגלגלו לפתח האינבוקס שלה. בהיילייטס: "אם אני אאנוס אותך את רק תרוויחי מזה", הצעה מפתה שכוונה לנערה בת 16, ו-"מתחשק לי לרדת לך, וזה לא שהגיל באמת כזה משנה לזה", אסטרטגיית שיכנוע מרשימה שהופנתה כלפי בגירה צעירה, רגע אחרי שדריגס כתב לה שהיא צעירה מדי ורגע לפני שהיא השיבה לו שהיא "לא עונה על שאלות כאלה, בטח לא לזרים", בתגובה לשאלה המעודנת מתי ירדו לה לאחרונה. ישנן גם עדויות שאינן מגובות בצילומי מסך, לפי אחת מהן דריגס חיזר בנחישות אחרי יוצרת צעירה בתחום התיאטרון שעבדה עמו על פרויקט, ומשלא נענתה לחיזוריו היא מצאה את עצמה סובלת מסביבת עבודה פוגענית.

יש אנשים שטענו שהפוסט הקודם שלי על ארז דריגס לא מספיק ברור, שאני מוציאה דברים מפרופורציות ושאי אפשר לעשות שיימינג לכל…

Posted by Ofir Sgerski on Saturday, January 30, 2021

כשהלינק לתחקיר הגיע אליי לא הייתי בשוק, אני לא מכירה את דריגס באופן אישי ואני לא חלק מסצנת התיאטרון, אבל שמעתי שמועות. חוץ מזה, אם הייתי מקבלת שקל על כל דוש מטרידן ששמועות על מעלליו הגיעו לאוזניי, הייתי היום ג'ף בזוס, וכך כנראה גם רוב חברותיי. גם אם הייתי מקבלת שקל על כל מעשה בעל אופי מטריד מינית שחוויתי באופן אישי.

כבר חשפתי כאן בעבר חלק נבחר מה"חוויות" הפרטיות שחוויתי אני, בתור מוזיקאית צעירה בעידן שלפני Me Too. הכותרת שנתתי לטור שלי היא למעשה השורה התחתונה של כל זה – אפשר להרגיש מחוללת גם בלי שידחפו לך ידיים. כי עובדה שחלפו כמעט שלוש וחצי שנים מאז פרוץ מהפכת Me Too, והתחום האפור הזה של מה נחשבת הטרדה מינית ומה נחשב סתם דושיות פוגענית, רק ממשיך להאפיר.

עובדה נוספת היא שאפילו ברגע זה ממש, בעודי מנסה ליצוק שוב את הטריגרים והתחושות שלי למילים, אני נתקלת במחסום. עוד לפני שאני בכלל מצליחה לנסח לעצמי מה פגע בי, אני עדיין חושבת אוטומטית קודם כל על מי שפגע בי, ומיד מתחילה במבצעים והנחות – אבל זה לא שהוא נגע בי, הוא רק דיבר אליי באופן שגרם לי להרגיש מושפלת; אוקיי אז הוא נגע בי בצורה לא הולמת לסיטואציה, אבל זה לא שאמרתי לו על זה משהו; אז הוא נגע בי משום מקום אבל לא רק שלא אמרתי לו משהו, אלא שמרוב מבוכה התחלתי לצחוק; אז היה בינינו הפרש של למעלה מעשור וחצי, אבל בכל זאת הייתי כבר בת 20, זה לא שהייתי קטינה.

ה"הוא" הזה מורכב מהרבה גברים שנתקלתי בהם בסיטואציות שונות ואפורות מאז שהייתי קטנה, שלא לומר קטינה.

ואני? אני נינה. בסוף תמיד אני הייתי זו שנשארה לבד עם הידיעה בינה לבין עצמה מי היא ומה היא, אבל עדיין יוצאת מופסדת. פעם אחת עזבתי אולפן הקלטות ולא חזרתי אליו יותר לעולם למרות ששילמתי מראש על שיר שהייתי אמורה להקליט. בפעם אחרת אמנם נשארתי, כי זאת הייתה העבודה האמיתית הראשונה שלי, אבל בתמורה עזבתי אותי, ודחפתי עמוק למגירה את הסיטואציה המשפילה והמטרידה מינית-מילולית שחוויתי מול כל המשרד. בפעם אחרת כבר הייתי אישה בוגרת בשנות השלושים לחייה, ולמרות שכבר ידעתי לענות לרוב האמירות שנתקלתי בהן, מצאתי את עצמי משותקת בחוסר אונים נוכח מבטים מטרידים חוזרים ונשנים שגרמו לי לאי נעימות בסביבת העבודה שלי.

לינה דנהאם, יוצרת וכוכבת הסדרה "בנות", אמרה בפרק 3 המיתולוגי של עונת הסיום, שנמאס לה מתחומים אפורים. האמירה הזאת נחרטה אצלי עמוק, ועובדה אחרונה לסיום היא שעד עצם היום הזה, בגיל 35 המופלג, אני זוכרת כל סיטואציה אפרורית כזאת כאילו היא התרחשה אתמול. ובכל פעם שאני נזכרת – אני עדיין קופאת לרגע, ומתוך אינסטינקט מנסה לדחוף אותה חזרה לתוך המגירה המתפקעת שלי. כי כמו שסגרסקי היטיבה לנסח מתוך המגירה המתפקעת שלה: זה לא פלילי, זה סתם סליזי ופתטי, אבל לא רק – זה גם פוגעני. אז למה בעצם זה לא מספיק?