אקסטזי כתרופה לסרטן?

צוות חוקרים מהמחלקה לאימונולוגיה תאית באוניברסיטת ברמינגהם הבריטית גילה כי שינוי פעוט במבנה תרכובת MDMA (מתילן-דיאוקסי-מת'-אמפטאמין) – המוכּרת כסם האקסטזי – יצר חומר שהביא להרס יעיל של תאי דם סרטניים. ממצאי המחקר, שפורסמו בכתב-העת Investigational New Drugs, מגלים כי גם פלואוקסטין (פרוזק) ונוגדי דיכאון נוספים עשויים להציג תכונות אנטי-סרטניות דומות.

ממחקרים קודמים של אותו צוות מחקר התברר כי MDMA וסמים אחרים מסוגלים, בתנאים מסוימים, לתקוף תאים סרטניים ולהרוג אותם. הבעיה שניצבה בפני המדענים הייתה ההשפעה הפסיכואקטיבית המזיקה הנלווית לשימוש בחומרים אלו, וכן שריכוז החומר הפעיל הגבוה הנדרש לטיפול בסרטן עשוי להזיק למטופל ואף להרוג אותו.

לצורך המחקר פיתח צוות החוקרים שינויים מבניים במולקולת ה-MDMA וקיבל חומר בעל השפעה החזקה פי 100 מהמולקולה המקורית. החומר משמש כנגד תאי לימפומה, מה שמאפשר שימוש טיפולי בריכוזים נמוכים שאינם מסכנים את החולים.

מנגנון ביולוגי משמיד את התא הסרטני

בניסויי מעבדה התברר כי הכימיקל החדש נקשר למרכיב הליפידי שבקרומיות תאי הדם הסרטניים, המאפיינים סוגי סרטן שונים כמו לוקמיה (סרטן הדם), לימפומה (סרטן בקשרי הלימפה) ומיאלומה (סרטן במח העצם). לאחר הקשירה מפעיל החומר מנגנון ביולוגי שמשמיד את התא הסרטני.

עם זאת, עד כה לא ברורה ההשפעה של התרכובת החדשה על מערכת העצבים המרכזית ועל השינוי בתפקוד המוח ובהכרה, בתפישה, במצב רוח או בהתנהגות. בימים אלו בוחנים החוקרים את ההיבט הפסיכואקטיבי של המולקולה החדשה, וממצאים ראשוניים מרמזים על השפעה פחותה במידה ניכרת על תפקוד המוח בהשוואה למולקולת MDMA המקורית.

לדברי החוקרים, גם אם תהיה מידה מסוימת של השפעה פסיכואקטיבית הדבר עשוי לתרום לתחושת שלווה של המטופלים, בניגוד לתופעות הלוואי הקשות הנלוות לסוגי טיפולים אחרים בסרטן.

במחקר גילו המדענים כי גם נוגדי דיכאון כמו פרוזק, פריזמה ועוד, המבוססים פלואוקסטין (Fluoxetin), חיסלו בניסויי המעבדה תאי לימפומה. מה שהפתיע את החוקרים היה כי ריכוז הפלואוקסטין הנדרש לחיסול הסרטן דומה לריכוז הניתן למטופלים הסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (OCD), כלומר מינון סטנדרטי שאינו מפריע לשגרת החיים. מכיוון שהחומר הפעיל של התרופה מתרכז ברובו במוח, לדברי החוקרים נטילתו עשויה להועיל במיוחד במצבי לימפומה של המוח – מצב נדיר הפוגע בחולי איידס.

בניסיון לגייס מימון למחקרים קליניים של ההשפעה המיטיבה של פלואוקסטין על מצבי סרטן, פנו החוקרים לכמה חברות תרופות המייצרות את החומר. ואולם מאחר שפלואוקסטין אינו מוגן בפטנט החברות לא גילו התעניינות. עם זאת ציינו החוקרים כי במצבי לימפומה של המוח אולי כדאי לנסות, במקביל לטיפולים הקונוונציונליים, ליטול תרופות המכילות פלואוקסטין.

לקריאה נוספת של המאמר המקורי: http://bit.ly/nm9Yh