חברת הכנסת אפרת רייטן בריאיון: "אסור לי לאבד תקווה"

תחושת הייאוש מעיקה מתמיד – בכותרות העיתונים, במהדורות החדשות, בבימת המליאה בכנסת ובכל מקום, אבל למרות הכל, חברת הכנסת אפרת רייטן לא מאבדת תקווה. אין ספק שמדובר בהצהרה חתרנית כמעט מצד חברת אופוזיציה. הריאיון הזה מתקיים רגע לפני ההצהרה המשותפת של טראמפ ונתניהו בוושינגטון. שבבים של תקווה לסיום המלחמה מרחפים באוויר, אבל אחרי שהתפוצצו שוב ושוב ההזדמנויות לסיום המלחמה, אין עוד מה למהר לשלוף את הקונפטי.

רייטן (53), יו"ר סיעת העבודה-הדמוקרטים ומספר ארבע במפלגה, מגיעה לריאיון הזה אחרי שבועיים שבהם התרוצצה בין ועדת חוץ וביטחון לוועדת עבודה ורווחה, כשעל זרועה תיק בד בעיצובה של ויקי כהן, אמו של החייל החטוף נמרוד כהן, שנמצא כבר שנתיים בשבי בעזה.

>> אמו של נמרוד כהן בריאיון: "לא יודעת מה מצבו, זה מפחיד אותי"

"ממש מתחילת המלחמה, משפחות החטופים מגיעות כל יום לוועדות ולמסדרונות הכנסת", היא אומרת. "לפני שבועיים הגיעו לכאן ירדן ביבס, ארבל יהוד ועוד משפחות שעדיין נלחמות. הכנסת מלאה בנפגעי ונפגעות המלחמה האיומה הזו כבר תקופה ארוכה: פצועים מהעוטף, מפונים מהדרום ומהצפון, משפחות חללים, משפחות נפגעי איבה, האחיות והאחים השכולים, ועכשיו התחילו להגיע בהמוניהם הלומי הקרב. אלה אנשים שאני בתקשורת יומיומית איתם. בדיוק בגלל זה אסור לי לאבד תקווה".

"חברי הקואליציה לא מגיעים בכלל לשמוע את המשפחות או את הנפגעים. הם יודעים שהדיונים מתחילים עם חצי שעה-ארבעים דקות של מתן זמן למשפחות החטופים, אז הם פשוט באים אחרי. למה להם לחטוף ביקורת, האשמות וכעסים?"

 

וטוב שכך, כי לפי הסרטונים שמופצים מחדרי הוועדות – הקולות שלהם מושתקים בכנסת יותר ויותר.
"חמור מזה, חברי הקואליציה לא מגיעים בכלל לשמוע את המשפחות או את הנפגעים. הם יודעים שהדיונים מתחילים עם חצי שעה-ארבעים דקות של מתן זמן למשפחות החטופים, אז הם פשוט באים אחרי. למה להם לחטוף ביקורת, האשמות וכעסים? מה שאני יכולה לעשות הוא להיות שם. בזמן. לא להתרגל, לא להסיט את המבט, להקשיב, לנסות לעזור".

>> חברת הכנסת סולקה בגלל חולצה – והפכה לגיבורת היום

בימים כתיקונם, בעיצומם של חגי תשרי, היינו מבקשות מחברת הכנסת לסכם את השנה החולפת, לבחון את הישגי העבודה הפרלמנטרית ולשטוח את היעדים שהיא שואפת להשיג בשנה הקרובה. אבל בשנה כמו זו שעברה עלינו, הסיכום הזה נראה יותר כמו סוג של חשבון נפש.

"ברור שאחד האספקטים המרכזיים הוא להילחם בקואליציה, לייצג את הציבור ולגרום לו לראות שעל אף המצב ולמרות הכוח של הממשלה – אנחנו לא נוריד את הראש", אומרת רייטן, "חשוב לי להראות שאנחנו נלחמים, עומדים זקופים מול הטירוף, עושים ומאמינים שיהיה כאן יותר טוב".

"חוק הפטור מגיוס הוא אחד החוקים הכואבים שניסו להעביר כאן. הייתה הזדמנות אמיתית בתחילת המלחמה לחבק את החברה החרדית ולומר: 'אתם חייבים לעזור לנו ולהתייצב, זו שעה גורלית'. במקום זה קרה בדיוק ההפך. יש אנשים שעשו כבר שישה מחזורי מילואים, מאות ימים. בעלי בן 59 ועדיין משרת"

 

ובכל זאת, איך את מסכמת את העשייה הפרלמנטרית שלך בשנה החולפת?
"עבדתי על תיקון חוק יסוד הממשלה, יזמתי את ביטול איסור כפל הקצבאות, כך שאזרחים שזכאים גם לקצבת נכות וגם לקצבת אבטלה, למשל, יוכלו לקבל את שתיהן. אני עובדת עכשיו על ביטול תקופת ההתיישנות לעבירות מין בקטינים, ועל תיקון חוק הגנת השכר. אבל הרבה מהמאמצים הם מאמצי בלימה: בלימה של חוקי ההפיכה המשטרית, עיכוב של העברת חוק המחלקה לחקירת שוטרים (מח"ש) וחוק הנבצרות. זו עבודה מאוד סיזיפית, אני לא זזה מוועדת חוץ וביטחון כי בכל יום יכול לעבור חוק הפטור מגיוס, שהוא אחד החוקים הכואבים ביותר שניסו להעביר כאן. הייתה הזדמנות אמיתית בתחילת המלחמה להביא את הבשורה, לחבק את החברה החרדית ולומר: 'אתם חייבים לעזור לנו ולהתייצב, זו שעה גורלית'. במקום זה קרה בדיוק ההפך".

מה יהיה בסוף עם חוק הגיוס?
"ככל שנתקרב לסיום הפגרה ותחילת מושב הכנסת, תתחילי לשמוע את הקואליציה אומרת שמדובר ב'חוק היסטורי', שפעם ראשונה שמגייסים חרדים באמצעות הסכמות – שזה פי שתיים ממה שממשלת השינוי הצליחה לגייס. בפועל, הם מכשירים חוק שמנציח בדיוק את מה שהיה עד עכשיו – יגייסו בעיקר חרדים לאומיים, ואחרי שנתיים של מלחמה בלתי פוסקת, רק יעמיקו את אי השיוויון בנטל. יש אנשים שעשו כבר שישה מחזורי מילואים, מאות ימים. בעלי בן 59 ועדיין משרת, למשל. דרעי אמר – והוא צדק – שזה חוק שבא להסדיר את המעמד של לומדי התורה הרבה יותר מאשר לגייס. זה פטור ממוסד. בינתיים החבר'ה הצעירים ששירתו מגיעים לוועדה כדי למחות, ומגרשים אותם כי כל 'חטאם' הוא שהם חברים ב'אחים לנשק'. בועז ביסמוט, שמונה ליו"ר הוועדה כדי להכשיר את החוק, אמר להם במפורש: 'אני לא אתן לכם לדבר כאן'".

"חייבים להמשיך. נקודה"

הריאיון עם חברת הכנסת רייטן נערך בזמן שהדמוקרטיה ניצבת על פי תהום. יש שיגידו שהיא כבר לא באמת קיימת בישראל. בזמן שהקואליציה עסוקה בפירוק שיטתי של יסודות הדמוקרטיה מבפנים, במחנה מצביעי האופוזיציה נשמעים לא מעט קולות ביקורתיים בנוגע להתנהלות המחנה שאמור לשים ברקסים לכל זה, ולא מצליח לעשות זאת.

בתור חברת אופוזיציה התפקיד שלך הוא אמנם לבלום את התהליכים האלה, אבל האנטי-דמוקרטיה משתוללת ללא בקרה.
"כרגע אנחנו מתעסקים בעיקר בלהמשיך לפעול, כי חייבים להמשיך, נקודה. יהיו בחירות השנה. הן יהיו קשות, אולי הן יהיו אלימות, כי הממשלה מתנהלת בתפיסת 'אף אחד לא יכול לגעת בנו', בדיוק כמו שמאי גולן לא מתייצבת לחקירה שהיא זומנה אליה בצו. זה אנרכיזם; זו פעולה כנגד מדינת ישראל, המשטרה, הצבא, בתי המשפט והפרקליטות. חולשת השיטה בישראל היא שאין באמת איזונים ובלמים – אין לנו את האפשרות להדיח כמו בארה"ב, אין הקצבת כהונה, יש לנו יועמ"שית ובג"צ. זהו".

"לאופוזיציה, גם אם היא לא יכולה להפיל ממשלה, יש תפקיד מאוד חשוב", היא ממשיכה. "ממשלות בדרך כלל קורסות לתוך עצמן ככל שיש להן יותר ויותר משברים. זה תמיד קורה בשנת בחירות, והקואליציה הנוכחית הולכת לשם. כל מפלגה הולכת ומקצינה כדי לרצות את ה'בייס'. החרדים יתבצרו יותר ויותר בחוסר הרצון להתגייס, הציונות הדתית תפעל לסיפוח ואלמנטים של מדינת הלכה, הליכוד ימשיך לקדם הפיכה משטרית. בשנה הזו צריך להעביר תקציב, ובתוך כאוס כזה זה בלתי אפשרי. המשימה שלנו כאופוזיציה היא להמשיך להקשות עליהם, להוסיף עליהם עוד מתחים ומחלוקות, להרחיב את הקרעים, ולהיות ערוכים לבחירות".

"יהיו בחירות השנה. הן יהיו קשות, אולי הן יהיו אלימות, כי הממשלה מתנהלת בתפיסת 'אף אחד לא יכול לגעת בנו', בדיוק כמו שמאי גולן לא מתייצבת לחקירה שהיא זומנה אליה בצו. זה אנרכיזם; זו פעולה כנגד מדינת ישראל"

 

אם מדברות על בחירות, הפיצולים במחנה השמאל-מרכז רק הולכים וגדלים, עם מפלגות חדשות כמו "המילואימניקים" של יועז הנדל ו"ישר!" של אייזנקוט. את רואה את זה כמהלך נכון או שאולי הוא דווקא חוטא למטרה?
"אלו תהליכים של פירוק והרכבה. כל מפלגה תבדוק מה מצבה ותתחיל להתחבר למפלגות אחרות. הדמוקרטים היו הראשונים לחבר את העבודה ומרצ, ומהיום הראשון אמרנו שצריכות להיות בין שלוש לארבע מפלגות בגוש האלטרנטיבי השלטוני, שייצגו כמה שיותר מגזרים במדינת ישראל. בימים הקרובים יתקיים מפגש של כל ראשי המפלגות, בו הם יחשבו ביחד על קווי היסוד של הממשלה הבאה: סיום המלחמה, ועדת חקירה ממלכתית, חוק גיוס שווה לכולם, אבני יסוד שתואמות את השקפות העולם של כל המפלגות שרוצות להחליף את השלטון. אנחנו נעשה הכל כדי שברגע האמת נהיה מוכנים לפעולה".

איך אפשר להחזיק חזון כל כך אופטימי כשאנחנו בעיצומן של התחזיות השליליות ביותר?
"שואלים אותי המון 'מה, את לא מתייאשת?', ואני תמיד עונה שלא, אני בעשייה ועשייה נותנת כוחות. עם זאת, אין ספק שהקואליציה ממשיכה במפעל הקרע והפילוג שלה, כולל הדהרה לכיבוש העיר עזה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל – שאמר בבירור שמדובר במלכודות מוות ללוחמים שלנו. אני חושבת שאלו החלטות אומללות ואיומות, שנתניהו מקבל לבד כהימור, בדיוק כמו בתקיפה הכושלת בקטאר שפוצצה את הדיון שאמור היה לסיים את המלחמה ולשחרר את החטופים. גם המדיניות של העסקאות החלקיות, שהיינו נגדה כל הזמן, התפוצצה, וברגע שעסקה כוללת הייתה על השולחן, גם אותה הוא פוצץ".

"כמעט כל יום אני מסתכלת לאחור ושואלת את עצמי האם עשיתי מספיק, כפרט, כסיעה וכאופוזיציה. יש לי ביקורת ויש תחושת פספוס. בחודשי המלחמה הראשונים היה קונצנזוס שהממשלה צריכה ללכת הביתה, אבל זה לא קרה"

 

אלמלא הדחיפה של טראמפ, שעדיין לא ברור לאן היא תוביל, היה ברור די מהתחלה שהמטרה היא מלחמת נצח. לא?
"בפברואר 2024 נסעתי לבית הלבן עם משפחות חטופים ויו"ר הכנסת. בכירים אמריקאים שאלו אותנו כל הזמן 'מה התוכנית שלכם?', והמסר שהגיע מהממשלה מהתחלה היה שנילחם שנים. היום, כולנו משלמים על זה את המחירים – הבידוד, החרם וביטול ההסכמים האקדמיים והתרבותיים. אני לא בטוחה שאני יכולה לנסוע למדינות ידידותיות שהזמינו אותי אליהן, כשאני לא מצליחה להסביר לעצמי מה המדינה שאני אמורה לייצג עושה. בסוף האנשים האלה (הקואליציה, ת"ש) יעמדו לדין. אני לא אשקוט עד שזה יקרה – עד שנחזיר ערכים שאיבדנו; עד שתהיה לקיחת אחריות, מנהיגות, חמלה, אנושיות, אחריות ומקצועיות. הכבוד לממלכתיות צריך לחזור, יחד עם שמירה על החוק והסדר. זה מה שיחזיר את היציבות והביטחון. אני מאמינה שרוב אזרחי ישראל הם בצד הנכון של ההיסטוריה, ושאפילו המתנגדים לסיום המלחמה ועסקת חטופים היו יכולים לחשוב אחרת אם היה מנהיג שמוביל אחרת".

ועדיין, בדיעבד, יש לך חרטות כחברת אופוזיציה?
"תמיד אפשר לומר שהיינו יכולים לעשות דברים אחרת. כמעט כל יום אני מסתכלת לאחור ושואלת את עצמי האם עשיתי מספיק, כפרט, כסיעה וכאופוזיציה. יש לי ביקורת ויש תחושת פספוס. בחודשי המלחמה הראשונים הייתה אפשרות לחתור לאי-אמון קונסטרוקטיבי ולהפיל את הממשלה. היה קונצנזוס שהממשלה צריכה ללכת הביתה, אבל זה לא קרה".

לא מונעת מפרסום

רייטן, מתגוררת ביפו עם בן זוגה, הארכיטקט גל מרום, והם הורים לשניים: בן בשירות סדיר ובת לקראת גיוס. רייטן פרצה לתודעה הישראלית בנעליים אחרות לחלוטין, כשחקנית ומנחה בערוץ הילדים בסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000. לאחר מכן עסקה גם בתקשורת, כמנחת תוכניות בוקר ומנחת "הפרקליטים" בערוץ 10. בשנת 2004 היא השלימה את לימודי המשפטים שלה, ובשנת 2012, בגיל 40, היא התחילה לעבוד במשרד עורכי הדין "גולדפרב זליגמן". אז עזבה רייטן כמעט לחלוטין את המסכים, עד השבעתה לכנסת ה-24 בשנת 2021, תחת רשימת מפלגת העבודה.

הייתה לך קריירה יפה בתקשורת, עשית הסבה מקצועית למשפטים בגיל 40, ולקראת גיל 50 נכנסת לפוליטיקה. הרבה שינויים דרמטיים. מאיפה האנרגיות? לא היו לך חששות?
"אני מאוד טוטאלית ומאוד מאמינה בדברים שאני עושה, ואני מאמינה שמשם נבעו ההצלחות שלי. נכנסתי לחיים הציבוריים בגיל 48, הכל הבשיל אחרי הרבה שנים של ניסיון שהיה רלוונטי, והרגשתי שארגזי הכלים שקיבלתי פשוט נכונים לכנסת. מעבר לזה, בגלל שזכיתי כבר במשך הרבה שנים ל-15 דקות התהילה שלי, ידעתי שפרסום זה לא מה שיניע אותי. כבר ידעתי מה זה להיות אדם בעין הציבורית, לטוב ולרע, ומה המחירים שמשלמים על זה".

"אני לא מפחדת משינויים", מדגישה רייטן, "בגיל 39 ישבתי במשרד עם עוד שני מתמחים צעירים, לא ידעתי כלום, בקושי להקליד על המחשב. היו לי שני ילדים בבית, ולמדתי הכל מאפס. עו"ד אלי זוהר ז"ל, שהיה יושב ראש המשרד, זיהה את הפוטנציאל שלי והפך אותי ליד ימינו, הוא נתן לי לכתוב לו נאומים, לבוא איתו לגישורים ולבוררויות, ואחרי כמה שנים הפכתי לשותפה במחלקת ליטיגציה".

"נכנסתי לחיים הציבוריים בגיל 48, אחרי שזכיתי ל-15 דקות התהילה שלי, אז ידעתי שפרסום זה לא מה שיניע אותי. כבר ידעתי מה זה להיות אדם בעין הציבורית, לטוב ולרע, ומה המחירים שמשלמים על זה"

 

רייטן מעידה כי האירוע שהכי דחף אותה להשתלב בפוליטיקה היה אסון המכינה בנחל צפית, שאירע ב-2018 ובו היא השתתפה בייצוג המשפחות שילדיהן נספו בשיטפון. "זעם הוא מנוע מאוד טוב לכניסה לפוליטיקה", היא חורצת. "כשקיבלתי את שיחת הטלפון ממרב מיכאלי שהציעה לי להתמודד בפריימריז לרשימת העבודה, הבנתי שכנראה כל הזמן הייתי בדרך בדיוק לנקודה הזו, והצטרפתי. רציתי להילחם עבור אנשים שנעשה להם עוול".

>> זכותה של מרב מיכאלי לעשות מה שהיא רוצה, רק בואו נזכור שזה מהלך פריווילגי במיוחד. טור דעה

הניסיון שלך במשפטים בטח לא הזיק כשההפיכה המשטרית התחילה.
"לגמרי. כשהתחילו ענייני עילת הסבירות, מי שהוביל את הרפורמה ניסה לגמד את זה. אמרו – 'על זה אתם אומרים דיקטטורה? על זה אתם יוצאים לרחובות?'. מיתגו אותנו כהזויים ומטורללים, אבל ידעתי מה המשמעות של צמצום עילת הסבירות, שזו אמירה ברורה לרשות השופטת: 'אתם לא תחליטו בשבילנו מה סביר ומה לא סביר, אנחנו נחליט לבד ואתם לא תתערבו'. ידעתי שזה עומד לפתוח המון אפשרויות רעות, שבמסגרתן שר יורשה לעוות את סמכותו לרעה נגד האזרחים. בג"צ נועד להגן על האזרח, המחשבה שהידיים שלו יהיו כבולות ולא תהיה לו באמת השפעה, לא באה בחשבון".

רייטן לא יכולה לעבור בשתיקה גם על מיעוט הנשים בממשלה ובקואליציה. "העובדה שכמעט ואין נשים בקואליציה היא חלק מאפיון התקופה האפלה שאנחנו נמצאות בה", היא אומרת, "בצבא נשים כבר התקדמו, כלוחמות וכמפקדות; בשוק הפרטי כבר יש נשים בדירקטוריונים ובניהול בכיר; אבל המנהיגים – לא שמגיע להם שיקראו להם כך – מאמינים שקידום נשים זה פרוגרס. הם חושבים שלדבר על שוויון, זכויות, ייצוג הולם ואפליה מתקנת – זה שמאלני ומגונה. זה ייבוא ישיר מארצות הברית של קמפיינים פופוליסטיים אולטרה-שמרניים".

עוד מאבק לרשימה.
"אני במלחמות מתמשכות, עד שננצח, כמו לוחמת בשדה הקרב. אין לי זמן לתהיות ודילמות, ובטח שאין לי זמן לרחם על עצמי. הקואליציה משנה את הצביון הליברלי שאני כאישה חילונית ישראלית מאמינה בו, אז אני נלחמת עליי, ועל המדינה, ועל הבת והבן שלי, על החיים של כולנו".

בסוף, הקואליציה נבחרה באופן דמוקרטי. את לא תוהה אם האנטי-ליברליזם הוא פשוט הרוח הציבורית החדשה בישראל?
"יהיה פה מאבק של שנים קדימה, זה לא יהיה קל – שינוי הלך הרוח הציבורי; טיפול בפצעי המלחמה ובפצעים המוסריים של החברה שלנו; שינוי התפיסות לגבי הסכמים מדיניים, לגבי זכויות אדם ואזרח. אלה דברים שיש להם משמעות עמוקה במיוחד לדור שלם של צעירים שנלחם עכשיו עד המוות. לי ולבן שלי יש שיחות עמוקות מאוד על זה, אני מרגישה את זה בבית. מדינה שלמה בטראומה, ורובנו לא התחלנו בכלל לטפל בה – ויהיו לכך השלכות חמורות מאוד אם לא נעשה זאת".

את מאמינה שיהיה כאן שינוי?
"תהיה ממשלה חדשה, עם מסרים אחרים, תכנית חינוך אחרת. אנחנו נקים את הרשות לדמוקרטיה, נחייב לימוד של הצהרת העצמאות על המשמעויות העמוקות והליברליות שיש בה, נחבר אותה בחזרה ליהדות כדי שיבינו שהן לא נפרדות זו מזו. אנחנו צריכים לחזור להחליט מי אנחנו מחדש, מי אנחנו רוצים ורוצות להיות".

"אני במלחמות מתמשכות, עד שננצח, כמו לוחמת בשדה הקרב. אין לי זמן לתהיות ודילמות, ובטח שאין לי זמן לרחם על עצמי. הקואליציה משנה את הצביון הליברלי שאני כאישה חילונית ישראלית מאמינה בו, אז אני נלחמת עליי, ועל המדינה, ועל הבת והבן שלי, על החיים של כולנו"

 

"בסוף, בסוגיות הליבה, רוב הציבור בעד מה שאנחנו מקדמים", ממשיכה רייטן, "סמוטריץ' לא עובר את אחוז החסימה וזוכה לכוח שלטוני כי הוא סוחט את נתניהו, ונתניהו עצמו לא כשיר. נאום ספרטה מראה את זה. בית המשפט החליט שמותר לו לכהן תחת כתב אישום? הניסוי נכשל. אי אפשר להיות ראש ממשלה, במיוחד בישראל של השנים האחרונות, תחת כתב אישום. אין לו רוב קואליציוני, המלחמה קרתה במשמרת שלו כשהקונספציה שלו כשלה, כשהוא האמין שחמאס זה ארגון טרור שאפשר להתמודד איתו כי הוא 'חלש' ומימן אותו על חשבון הרשות הפלסטינית. הוא רק הרחיק פתרון אמיתי לסכסוך, דמיין 'מזרח תיכון חדש' כאילו אפשר להתעלם מהפלסטינים. הוא עושה טעויות שוב ושוב, והליכודניקים יודעים את זה".

"נתניהו לא כשיר. בית המשפט החליט שמותר לו לכהן תחת כתב אישום? הניסוי נכשל. אי אפשר להיות ראש ממשלה, במיוחד בישראל של השנים האחרונות, תחת כתב אישום. הוא עושה טעויות שוב ושוב, והליכודניקים יודעים את זה"

 

אם היית בממשלה, איזה תיק היית רוצה לקבל?
"אני מאמינה שאהיה שרת משפטים מצוינת למדינת ישראל. אני אדאג לחוקק מגילת זכויות לאזרח. יש לנו היום מעט מאוד זכויות חוקתיות, כאשר הזכות לשוויון, חופש הביטוי, הזכות לחינוך ולבריאות לא מעוגנים באמת בחוק. אני נשואה לארכיטקט, ואני יודעת כמה חשוב לבניין שהיסודות שלו יהיו טובים, נכונים וחזקים. גם אם מתחילים להרוס מהקומה השלישית – מערכת המשפט, היועצים המשפטיים – אם הבניין לא חזק, הוא יקרוס. אני רוצה להחזיר את האמון במערכת המשפט ובמוסדות המדינה".

לסיום, מה את רוצה להגיד לכל מי שאיבד תקווה?
"אני רואה את האנשים האבודים והמיואשים שעוזבים את הארץ, שלא מאמינים שהולך להיות טוב יותר, שמאבדים כיוון. אני שומעת תהיות מחודשות לגבי ערכים שהיו כל כך אבסולוטיים מבחינתנו, ופתאום הם תחת סימני שאלה, בעיקר כשיש חטופים שעוד לא מוחזרים מהשבי. אני רוצה לומר לכולם שיהיה בסדר. אני עובדת בלתת תקווה, זו המשימה שלי. התודעה של כולנו חייבת להיות במקום הזה, להסתכל קדימה ולהאמין שדברים יכולים להיות אחרת".