זכותה של מרב מיכאלי לעשות מה שהיא רוצה, רק בואו נזכור שזה מהלך פריווילגי במיוחד

תפוח אדמה לוהט הושלך ללב המיליה הפמיניסטי. מרב "אף פעם לא רציתי להיות אמא" מיכאלי, הביאה ילד עם בן זוגה ולא סתם ילד: ילד בהליך פונדקאות. הזירה ברשתות מיד נחלקה לשתיים: בפינה אחת המצודדות, נושאות דגלי "צאו לה מהרחם", "זכותה" ו"מזל טוב", בצד השני אלהוריות שחשות נבגדות ומתנגדות פונדקאות מסחרית הלומות וזועמות. כולן, בין אם תומכות ובין אם לאו, בעיקר מאוד מאוד (מאוד) מופתעות. איך קרה שהמלכה-האם של האלהורות, מי שלאורך השנים סיפרה בגאווה על החלטתה לא להביא ילדים, יצאה נגד פונדקאות מסחרית וביקשה לקרוא תיגר על התפיסה לפיה נדרש תא משפחתי מסורתי כדי לחיות חיים מלאים ומאושרים, דווקא היא בוחרת בסופו של דבר לעבור טיפולי פוריות כואבים ומפרכים בגיל מבוגר ובהמשך לטוס להליך פונדקאי בארה"ב רק בגלל שבן זוגה רצה ילד? כך משתמע מהפוסט שפרסמה: "כשליאור אמר לי בואי נעשה ילד, הייתי בטוחה שזה פאנץ'. אחרי הכל הוא סאטיריקן, ומדובר בי, וידוע שאין לי כוונה לעשות ילדים. כשהוא המשיך, חשבתי שהוא אומר את זה כי זאת דרך מקובלת בתרבות שלנו להגיד אני אוהב אותך.הרבה מאד זמן חשבתי שזה יעבור. כי בעיני, החיים שלנו באמת היו ממש נהדרים כמו שהם. אבל ככל שעבר הזמן הבנתי עד כמה הוא רוצה את זה. והסתכלתי עליו, ואהבתי אותו. ובחרתי לחיות אתו ובחרתי ללכת אתו למסע הזה…"

אפתח עם המובן מאליו: למרב מיכאלי, כמו כל אישה ברת דעת בעולם, מותר לשנות את דעתה ואת עמדותיה. החיים הם דבר דינמי, העולם משתנה, הייתי מעריכה אותה הרבה פחות אם הייתה ממשיכה להחזיק באותן דעות בהן החזיקה בשנות ה-90, כשהייתה בת 30, גם היום – כמה עשורים מאוחר יותר. אלא שהיא לא אמרה את הדברים הללו, היא לא אמרה "שיניתי את דעתי, פעם לא רציתי ילדים והתנגדתי לפונדקאות מסחרית אבל התבגרתי והחיים קרו ועכשיו אני חושבת אחרת", במקום זה היא כתבה שורות ארוכות על החשיבות של הילד לליאור, סטטוס שהסבטקסט שלו הוא: "עברתי טיפולי פוריות והבאתי ילד שלא רציתי בפונדקאות מסחרית כי בן הזוג שלי לחץ", סבטקסט מאוד בעייתי גם מבלי להיות אחת מנושאות דגל השוויון בישראל.

בנוסף, עם כל הרצון לפרגן למשפחה החדשה ללא סייג, אי אפשר להתעלם מהמשמעויות הנלוות לאקט שלה והמסר שעולה ממנו. הבעייתיות הגדולה ביותר באקט של מיכאלי הוא העיוורון הפריווילגי בו היא לוקה, אולי לא בעצם הביצוע שלו – אבל בהחלט באופן בו היא הציגה אותו לציבור. כן, לנשים יש שעון ביולוגי. בעיני, הדבר הכי פמיניסטי שאנחנו יכולות לעשות זה לדבר עליו, להכיר בו ולהתייחס אליו על כל המשמעויות הנלוות לו. הוא מהווה מקור להרבה מהקשיים שלנו בשוק העבודה, לאפליה ולהדרה אבל התעלמות ממנו לא תעלים אותו. נשים ברחבי העולם, משלמות מחירים קשים של פגיעה בקריירה מחד או טיפולי פוריות קשים וויתור על ילדים מאידך, בגלל הבחירה ללכת בדרך זו או אחרת. לרובינו אין את הפריווילגיה ליהנות מכל העולמות, לחכות לגיל 50 פלוס עם ההחלטה האם להביא ילדים או לא ואז להסתמך על הכסף הרב שבידינו כדי לפנות לפתרונות טכנולוגיים ועזרה בתשלום.

מתנגדות פונדקאות מסחרית חשות נבגדות | פייסבוק. צילום מסך

תאמרנה התומכות: "מה את רוצה ממנה? הרוויחה את כספה ביושר, שינתה את דעתה בגיל מאוחר, מה איכפת לך? מה זה עניינך?" ויש אמת בטענה, אני חלילה לא אומרת שלא – גם אמרתי לפני, זכותה לשנות את דעתה וזכותה להקים משפחה, אלא שמיכאלי היא אשת ציבור בפרופיל גבוה כבר מספר עשורים בישראל, ספציפית כזו הפועלת בשדות שנוגעים לנשים, אמהות, הריון ולידה. נשות ואנשי ציבור לא נהנים מאותו חופש מביקורת שאנשים "רגילים" נהנים ממנו. לפריווילגיה יש גם מחיר וחלק ממנו זה להיות חשופים לביקורת גם על הבחירות הלכאורה פרטיות, במקרה הזה – האישי הוא מאוד מאוד פוליטי.
מיכאלי היא אישה עשירה, שהתמקדה שנים בקריירה שלה עד שהיא שינתה את דעתה (או שבן זוגה שינה את דעתה) אבל כבר היה מאוחר מדי. מה עשתה? לקחה את הכסף והפריווילגיות שלה, טסה ושכרה את שירותיה של פונדקאית מעבר לים. זו פריווילגיה שאין, פשוט אין לרוב הנשים ולא משנה מה דעתכן על פונדקאות מסחרית (אני עדיין מתנגדת גם כשמדובר בזוגות הטרוסקסואלים, אבל זה לדיון אחר). רובינו נהיה חייבות לקבל החלטה בגיל צעיר ולהתמודד עם ההשלכות שלה, לכאן או לכאן ובתרבות מעודדת יילודה כמו זו בה אנו חיות, סביר להניח שרובינו נבחר להביא ילדים ונשלם על זה מחיר מבחינת הקריירה שלנו ומי שתבחרנה לחכות אולי תמצאנה את עצמן ללא ילדים.

בתגובה לתהליך, בטוויטר | צילום מסך

נכון, יכול להיות שיש המון עשייה מאחורי הקלעים שאנחנו לא רואות, יכול להיות שמיכאלי נמצאת בטיפולי פוריות לא מוצלחים כבר למעלה מעשור (ואז, למה לא עשתה את הפונדקאות בישראל?), יכול להיות שגם בה התעורר הצורך ההורי ושלא מדובר בשכנוע של בן הזוג – כל אלו נכונים, הם פשוט לא ידועים לנו. הפרטים אותם היא בחרה לחלוק עם הציבור מציירים תמונה מאוד בעייתית לפיה נשים עשירות ופריווילגיות יכולות לדחות את הקץ, להתמקד בקריירה ואם במקרה בסוף כן יבוא להן להביא ילד, יש להן רחם גיבוי מעבר לים, כסף למטפלת ו-2 דירות במרכז תל אביב להעביר בירושה.
האישי הוא הפוליטי – ברמה האישית מרב מיכאלי עשתה מה שהכי טוב לה, למשפחתה, ואני מברכת אותה על זה ומאחלת למשפחה הצעירה רק טוב. ברמה הפוליטית היא ייצרה אמירה בעייתית כלפי כל אותן נשים שלא יכולות לשים בצד כמה מאות אלפים, ליום בו השעון יפסיק לתקתק.