אפרת וכטל ניסתה להיות שרון סטון, לא תאמינו מה קרה

שרון סטון | צילום מסך מתוך הסרט "אינסטינקט בסיסי"
שרון סטון | צילום מסך מתוך הסרט "אינסטינקט בסיסי"

הרשת עדיין גועשת בעקבות הידיעה על כך ששרון סטון משתמשת באפליקציית היכרויות. אפרת וכטל ניסתה לעשות כמוה ובקושי שרדה כדי לספר

88 שיתופים | 132 צפיות

שרון סטון משתמשת באפליקציות היכרויות. שרון סטון. האישה והאינסטינקט הבסיסי. האישה שלמעלה מארבעים שנים נחשבת לסמל סקס בינלאומי ומככבת בכל רשימות הנשים הלוהטות מאז ומעולם – נכנסה לעולם האונליין דייטינג. ואם היא שם, אז מה יגידו אזובי הקיר?

אזובת הקיר שלפניכן מודה כי אינה מצליחה להתנהל בעולם הזה. כן, לא עובר יום בלי ששואלים אותי את השאלות הבאות: "אבל את באפליקציות?", "איך לא?", "אז איפה תכירי?", "מה את עושה?", "איך מכירים היום אם לא שם?". אז כן, אני עדיין מאמינה בקשר אישי, גם אם רק לעיתים נדירות קורה שאני נתקלת במישהו נחמד באיזה מקום בילוי, ולרוב אני מכירה גברים דרך חברים משותפים שעושים את המאמץ ומנסים לעזור.

>> ב-2020 וואטסאפ תציל אתכן מלעשות פאדיחות

לאורך כל שנות רווקותיי בתל אביב נתתי צ'אנס לכל אפליקציה. אני אמנם יכולה לספור על כף יד אחת את כמות הדייטים שאליהם יצאתי בזכות זה, אבל אני מודה שכל אחד מהם היה ממש סבבה ולא נתקלתי באיזה סיפור דרמטי של תמונה שלא תאמה את המציאות. ועדיין, כל התהליך עצמו פשוט מורכב ומשונה מדי עבורי.

אין בי שום התנגדות לרעיון עצמו, אני מכירה אנשים שאשכרה יוצאים ככה לדייטים, אפילו לשלושה בשבוע, קראתי כתבות על המכורים לטינדר, למשל כאלה שיצאו ביום אחד עם שישה פרטנרים שונים, ואני מכירה גם את אלה שסתם נהנים להעביר את הזמן בליטוף האגו. יש אנשים שמעידים שהריגוש עצמו הוא בהתכתבות, כך שאין כבר צורך לצאת באמת. לא יודעת, אולי זה הריגוש שבהקלקה ואולי זה הפחד מניפוץ האשליה שנוצרת מאחורי המקלדת. מחקרים אפילו מוכיחים שכמויות של דופמין, הכימיקל במוח שאחראי על תחושת האושר, משתחררות עם כל החלקה ימינה ועם כל התאמה – וזה מה שגורם להתמכרות לאפליקציות.

וכן, גם אני מכירה זוג שהכיר בטינדר והתחתן (ומכירה גם כמה שהספיקו להתגרש, אבל זה לטור אחר), ומן הסתם אם שרון סטון הגיעה למצב של שימוש באפליקציות, אז עניין המבוכה כבר מזמן פס מן העולם. כמו שלכולם יש היום חשבון פייסבוק או חשבון אינסטגרם, כך לכולם היום יש פרופיל היכרויות – לחנונים, לערסים, לאיכותיים ממש דוגמת אסף אבידן וכן, לרווקים, לנשואים(!) וגם לשחקניות הוליוודיות.

מחקרים אפילו מוכיחים שכמויות של דופמין, הכימיקל במוח שאחראי על תחושת האושר, משתחררות עם כל החלקה ימינה ועם כל התאמה

כרגע האפליקציה היחידה שיש לי במכשיר היא באמבל, שזה כמו טינדר רק שנשים הן היחידות שיכולות ליזום שם שיחה אז הכוח נמצא בידיים שלהן. גם שרון סטון הצטרפה לבאמבל, מה שלפחות גרם לי להרגיש שבחרתי נכון, וגם גרם לי לתהות מה הסיכוי שכמו סטון, גם ליאם המסוורת' הפנוי טרי יצטרף לטרנד ויהיה לנו מאץ'! אז הנה, גם לי יש אפליקציית היכרויות במכשיר. האם אני משתמשת בה? האם אני יוצאת דרכה לדייטים? האם אני טובעת בדופמין? לצערי, לא. וזה באמת לצערי.

אצלי כנראה משתחרר כימיקל שאחראי על תחושת אכזבה. מבחינתי הערך של האפליקציות האלה זה כמו הערך בלעקוב ברשת אחרי פרופיל של מישהו שאני שונאת – זה רק גורם לערך העצמי שלי לרדת, ורק גורם לי להרגיש רע עם עצמי.

טינדר | צילום מסך
טינדר | צילום מסך

כשאני כבר נכנסת לאפליקציה זה כנראה אחרי דייט שהתבאסתי עליו, או כשאני יושבת באיזה ערב לבד בבית ומשעמם לי. כלומר, מלכתחילה נקודת הפתיחה היא של מצב רוח ירוד. אני נכנסת לאפליקציה בתקווה לצאת ממצב הרוח הזה אבל קורה בדיוק ההיפך, כל דפדוף רק גורר אותי מטה ומטה במדרון התלול. בימים כתיקונם המהלך הוא כזה: את מתחילה להחליק, רואה את כל הפרצופים ומתמודדת עם כל אלה שפונים אלייך, שכמובן לא בא לך על אף אחד מהם. את כבר מסכימה "להתפשר", אבל איכשהו מושא הפשרה בכלל לא יוזם שיחה. מנגד, זה שאת כן רוצה שיפציע בליווי צפצוף שמצהיר "התאמה" ונשמע לך כמו פעמוני חתונה, בכלל לא מגיע, ואת רק מרגישה דחויה ולא ראויה. בקיצור, זה כמו להיכנס לסופר כשאת רק קצת רעבה, ולא רק שלא תזכי להתפשר על איזה בייגל ממוצע, את תמצאי רק ג'אנק פוד רקוב ובסוף תגיעי למיון עם קלקול קיבה.

לכולם היום יש פרופיל היכרויות – לחנונים, לערסים, לאיכותיים ממש דוגמת אסף אבידן וכן, לרווקים, לנשואים(!) וגם לשחקניות הוליוודיות

בעבור הטור, נתתי עוד ניסיון, הורדתי טינדר והחלקתי ימינה שוב ושוב. המאץ' הראשון הציע כוס יין. לא מיהרתי לקפוץ למסקנות פזיזות והמשכתי בהתכתבות, מי יודע, אולי הוא באמת מתכוון שנצא לדייט ונכיר? "אדום או לבן", שאלתי? "אדום", הוא ענה והמשיך להמטיר שאלות. "איפה גרה"?, הוא המשיך. "תל אביב", השבתי. "לבד"?, הוא בחן. "כן", עניתי. "יופי, אז ניפגש מחר", הוא לפתע הצהיר. "ואם הייתי גרה עם שותפים, אז לא היינו נפגשים", שאלתי?. הוא ענה ברוב אלגנטיות שהיינו נפגשים אצלו עכשיו. כתבתי לו שהוא קצת מבולבל, ובתמורה הוא מיד מחק את השיחה ועשה לי אן-מאץ'.

השני שהתחיל לכתוב לי, קיבל את הסוויפ ימינה שלי רק כי אני אוהבת לדווח על פרופילים מתחזים. יצר הסקרנות שלי כלפי האדם ששם בפרופיל שלו שלוש תמונות של דוגמן הורס, חייב אותי לברר מה הקייס. "השאירי טלפון ונדבר", פקד עליי הפרצוף היפה. "האם אפשר לקבל שם משפחה או איזו רשת חברתית אחרת לפני שאתן את המספר שלי לנער הפוסטר?", שאלתי. "לא, את לא רצינית. דברי איתי בטלפון ואני מבטיח לך שלא תתחרטי, אקח אותך לפריז בסוף השבוע הבא. תני לי טלפון בבקשה".

טינדר | צילום מסך
טינדר | צילום מסך

האמת שאני מאוד רוצה לעזור לחיים אתגר בחיפוש אחר המתחזים, ולרגע חככתי בדעתי אם לתת לו את המספר שלי רק כדי שאוכל להשיג את שלו ולהמשיך בעבודת התחקיר. אבל הוא כבר הבין שאני לא ממהרת ליפול בפח ומחק את השיחה ונעלם. הצלחתי להקדים את מחיקתו, עשיתי צילום מסך והכנסתי לגוגל אימג'ס, מה שהבהיר כי אותו "אור" הוא בעצם דוגמן העונה לשם אלברט ריד שחתום בסוכנות IMG הבינלאומית. אני די בטוחה שהוא אינו יודע ולו מילה אחת בעברית.

שאר המאצ'ים שנוצרו לא יצרו שיח, אלה שכתבתי להם עדיין לא ענו, וכמובן שאלו שממש שמחתי להיתקל בתמונתם כלל לא החליקו ימינה בהתאמה. אז מה בדיוק מזה אמור לגרום לי לערב עמוס דופמין? איזה סיוט. לדבר עם גברים חרמנים, מתחזים, לקבל הודעות על כמה כפות רגליי יפות, לא לקבל מאצ'ים מאלו שרציתי ולקבל כתף קרה מאלו שכבר בעניין – לי זה לא עושה טוב.

טינדר | צילום מסך
טינדר | צילום מסך

 

טינדר | צילום מסך
טינדר | צילום מסך

גם אם מישהו כותב לי "שאני הכי יפה באפליקציה", אני מבינה שזה הקופי פייסט שהוא עושה לכולן ואני לא ממש קונה את המחמאה. אני בטוחה שכמו מחט בערימת שחת, אפשר למצוא גם בחורים ראויים, אבל עד שזה קורה, נחווים בדרך כל כך הרבה רגעי תסכול שזה גורם לי להגיע לשיחה הבאה חשדנית ותוקפנית, במקום להתחיל ממקום נקי ופלרטטני. תקראו לי מיושנת, אבל אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה שמתכתבים עם הרבה במקביל. אני לא מצליחה לקבל את זה שהמושג "למקבל" נהיה לגיטימי. עד שאני מוצאת בחור אחד שמעניין אותי, אז אני מבחינתי מושקעת בו, ואני אדבר איתו, ואז בבום הוא ייעלם, כי אין שום חוקי מוסריות מוגדרים בעולם הזה?

אני אוהבת להרגיש מיוחדת. אני רוצה לחייך ולצחקק ולהתרגש מצפצוף הודעה חדשה שנכנסה. אני רוצה שמי שמתחיל איתי, יתחיל איתי כי מצאתי חן בעיניו, כי הוא השקיע בזה מחשבה והוא חושב שבאמת יש כאן משהו רלוונטי ומתאים. אני רוצה שמי שמתחיל איתי יעשה את זה לא סתם כי היה לו משעמם, אז הוא החליק ימינה על כל פרופיל שנקרה בדרכו וכעת הוא מתכתב עם עוד 20 נשים במקביל תוך כדי שהוא בשירותים.

תקראו לי מיושנת, אבל אני לא מצליחה להבין את הקטע הזה שמתכתבים עם הרבה במקביל. אני לא מצליחה לקבל את זה שהמושג "למקבל" נהיה לגיטימי

וזאת כנראה הבעיה שגרמה אפילו לשרון סטון בכבודה ובעצמה להיכנס לאפליקציה – וזה הרצון להרגיש מחוזרת, הרצון לדבר עם מישהו שבאמת מתעניין בך ושיתפתח איזשהו קשר הדדי. מחויבות כזו, רצון להיפגש, להכיר, לדבר, לגעת ולא להסתתר מאחורי המקלדת. או כמו שהאחיות כרקוקלי היטיבו לנסח בשירן האחרון "איפה הרומנטיקה" – "הלב ישן עמוק חולם על פור פליי, האצבע עייפה מדי עובדת אול דיי".

עוד טורי יחסים של אפרת וכטל:
>> להיות רווקה זה לא מגניב, ואפילו מסוכן
>> די עם העצות המטופשות שלכם למציאת זוגיות