אני ארפא את בתי – חלק ב'

לחלק א'»

לא רוצות לעבור לעולם המבוגרים

ד"ר מירון ברק (M.D.), הוא רופא משפחה המשלב בעבודתו את הרפואה האנתרופוסופית עם דגש על תחום בריאות הנפש. הוא מטפל גם בחולות הסובלות מאנורקסיה ומאפיין בתמציתיות את ההפרעה: "אנורקסיה היא סוג של הפרעת אכילה אשר מבטאת את הכאב של הנערה בחציית הסף מעולם הילדות אל עולם המבוגרים".

ד"ר ברק מסביר שאין סיבה אחת להיווצרות המחלה. מנקודת המבט האנתרופוסופית הרואה את הנער או הנערה כישות העוברת התפתחות רוחנית, נפשית וגופנית גם יחד, האנורקסיה קשורה באופן מהותי ל"חציית סף" פנימית שאותה הם נדרשים לעבור בגיל ההתבגרות. הראיה לכך הינה השכיחות הגדולה של הופעת ההפרעה סביב הופעת המחזור. החוויה הפנימית הלא מודעת של הנער או הנערה בזמן ההתבגרות המינית היא של "נפילה" מעולם הילדות ההרמוני והתמים, אל עולם ארצי, קשה, סבוך, הישגי, המלווה ביצריות מינית ותוקפנות (אותה חווים הנערים והנערות ראשית בתוך עצמם), "נפילה" אשר המיתוס של גירוש אדם וחווה מגן עדן מיטיב לתארו. האנורקסיה נתפשת כסמן הקיצוני בספקטרום של משבר גיל ההתבגרות שאותו חווים בני נוער רבים.

הנערות המפתחות את האנורקסיה "מחליטות" באופן לא מודע באמצעות הפרעת האכילה שלא לעבור את "הסף" הזה לעולם המתבגרים והמבוגרים. לכן האנורקסיה נתפסת כדרך נוספת של בריחה מהכאב אותו חווים בני נוער בתהליך התבגרותם (דרכים אחרות עלולות להתבטא בשימוש בסמים ואלכוהול ובמקרים קיצוניים אף בניסיונות התאבדות).

לדברי ד"ר ברק, מכיוון שתופעת האנורקסיה מודרנית יחסית, ניתן לראותה גם כריאקציה נגד הכיוון התחרותי והמטריאליסטי שהעולם המערבי מתפתח אליו בתקופתנו. אותן נערות המבקשות להביא את המהות הרוחנית שלהן למפגש עם העולם הפיזי של המבוגרים, נרתעות מהמטריאליזם המוקצן שהן חוות, ולכן בוחרות לברוח ממנו. אחת הראיות לכך הינה העובדה כי חלק גדול מהן באות ממשפחות המצויות ברמה סוציו אקונומית גבוהה, בהן ההישגיות, התחרותיות והקריירה נתפשות כבעלות ערך רב.



הטיפול לפי הגישה האנתרופוסופית

ד"ר ברק מציין כי דרך הטיפול צריכה להיות מותאמת למצב שבו נמצאת הנערה. במצבים קיצוניים החולות יכולות להגיע למשקלי גוף נמוכים שמסכנים את חייהן, ואז מתחייב אשפוז. עד לפני מספר שנים התמותה מהמחלה הייתה קרובה ל- 10 אחוזים מהמקרים, ויש להתייחס אליה כמחלה מסכנת חיים.

הטיפול צריך להיות מורכב ממספר מרכיבים:

1. ייעוץ תזונתי, שרצוי להסכים עליו ביחד עם הנערה ויהיה מספק מבחינת הערך התזונתי.
2. ייעוץ והדרכת ההורים חשובים מאוד, משום שברוב המקרים הם נמצאים במצוקה ובלבול גדולים מאוד מעוצמת התופעה.
3. טיפול באמנות, בעיקר בציור, בפיסול ובאוריתמיה (תרפיה בתנועה, אנתרופוסופית)
4. המסאז' הריתמי – מסאז' עדין שדרכו ניתן לנערה לחוות חוויית מגע אשר תעורר בה את הצורך ליצור קשר מחודש עם גופה המשתנה.
5. טיפול תרופתי בתרופות אנתרופוסופיות (תרופות שמופקות מעולם הטבע מתמציות צמחים והכנות הומיאופתיות מיוחדות של מינרלים ומתכות), שבאמצעותן ניתן לעורר את פעילותם הרדומה של איברי מערכת העיכול ולחזק את הנערה ברמה הנפשית והרוחנית.

ד"ר ברק מציין שעל פי ניסיונו, רוב ההצלחות בטיפול במחלה הינן חלקיות ורק במיעוט המקרים יש הצלחה מוחלטת. בדרך כלל, ההצלחות המשמעותיות מתרחשות לאחר טיפול ממושך (שנה ומעלה). במקרים שבהם ההצלחות הן חלקיות (שיעורן נע בין 40-50 אחוזים), הנערות מצליחות לשמור על משקל גוף בגבול התחתון של הנורמה (ושאינו תת משקל) ולהמשיך לתפקד במסגרת החינוכית והחברתית שלהן. לדבריו, "הן לומדות כיצד לזהות את ה'קול האנורקטי' הדובר בתוכן באמצעות טכניקות שונות וכיצד לא 'להילכד' בתוך אותו הקול. חלק מהותי בתהליך הריפוי הוא הכוחות שהנערות מפתחות כתוצאה מהמאבק במחלה. רבות מהן יוצאות מחוזקות, עם כוחות רצון חזקים יותר אשר מלווים אותם כל חייהן, בעיקר בעתות משבר".



היצירה ממלאת את הנפש

לילך גלקין, מטפלת באמנות פלסטית, מרצה בנושא טיפול באמנות באוניברסיטת חיפה ובמכללת עמק יזרעאל ופסיכותרפיסטית, מסבירה מהם היתרונות של טיפול בחולות אנורקסיה באמצעות תרפיה באמנות. "ברוב המקרים, מטופלת הסובלת מהפרעת אכילה, חווה את עצמה כמי שפועלת רק בתגובה לדרישות אחרים", היא מסבירה. "גופה אינו שייך לה כביכול. כאשר היא 'נכנעת' לצורכי אחרים, היא חווה עצמה כחסרת אונים, בלתי יעילה וחסרת אישיות. כאשר היא מביעה משהו על הנייר, היא יוצרת דבר השייך לה, דבר בעל ערך עצום הממלא את נפשה ורוחה. רגשות וחוויות שמתלווים לתהליך האמנותי, יכולים לעורר במטופלת מודעות לדחפים, לרגשות ולצרכים הנובעים מתוכה".

גלקין מוסיפה ומסבירה שלטיפול באמנות יש יתרון נוסף בעבודה עם חולות באנורקסיה, משום שהיצירה באמנות (ציור, רישום, פיסול ושולחן חול יונגיאני) מהווה אלטרנטיבה לשימוש בשפה ומאפשרת לעקוף הגנות מילוליות. הטיפול מעודד ומאפשר תקשורת עם התחום שקדם להתפתחות השפה ושאליו שייכות הבעיות של מטופלות אלו.

גלקין מתארת את ההצלחה בטיפול באמנות בחולות אנורקסיה כ"מדורגת ורבת בפנים". לדבריה, רק חלק מהן מגיעות לריפוי מלא, אך רובן מתקדמות התקדמות אדירה כשהן לומדות להכיר את עולמן הפנימי וצורכיהן. המדדים להבראה הם קבלת מחזור וחזרה למשקל תקין המאפשר תפקוד והמשך טיפול. חלקן מגיעות למשקל היעד, אך עדיין יש "רדיפה אחר הרזון".

גלקין דוגלת בטיפול משולב, תוך כדי ליווי והדרכת ההורים על מנת להגיע להצלחה מרבית. לדבריה, "יש לעבוד בצוות, יחד עם מעקב פסיכיאטרי, ליווי דיאטנית ורופא. לעתים קרובות תורמת לטיפול גם ההשתתפות בקבוצה של בנות בעלת הפרעה דומה. יש להמשיך, כמובן, בטיפול אישי מתואם, מדויק, עקבי, רציף, ובעיקר ארוך טווח".

 

מתוך: מגזין חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה