אמרנו לכם

אני לא סובל את המשפט הפולני "אמרתי לך", בכל ההטיות שלו, אלא שהפעם אין לי ברירה. ולצערי, עלי להוסיף את הוורסיה הוורשאית, "אל תגידו שלא אמרנו לכם". כבר שנים שמומחים רציניים, בהם רופאים, ביולוגים ופיזיקאים, מתריעים ומזהירים מנזקי הקרינה הסלולרית ובעיקר מהשפעות סרטניות, והציבור מתעלם. הורים הדואגים שילדיהם לא יסתובבו לבד ברחוב (פדופילים, תאונות) ולא יתקרבו לחוטי חשמל – מוסרים בידי העוללים את המכשיר המזיק והמסרטן הזה בלי להניד עפעף.

רק באחרונה התעורר הממסד הרפואי ויצא בסדרה של אזהרות הנוגעות לסכנות בשימוש במכשירים סלולרים, בעיקר בקרב ילדים. בסוף חודש יולי פרסם ראש מכון המחקר לסרטן באוניברסיטת פיטסבורג בארה"ב, ד"ר רונלד הרברמן, אזהרה כי שימוש בטלפון סלולרי עלול לגרום לסרטן. הוא הוסיף כי יש לתדרך הורים שלא להתיר לילדיהם להשתמש בטלפונים סלולרים, אלא רק במצבי חירום, משום שבגילאי הילדות והנעורים מוחם מצוי בתהליכי התפתחות, בהם הקרינה עלולה לפגוע. האזהרה גם ממליצה למבוגרים להרחיק את המכשירים מראשיהם – באמצעות שימוש באוזניות או בדיבורית.

לדברי ד"ר סיגל סדצקי, מנהלת היחידה לאפידמולוגית סרטן במכון גרטנר של משרד הבריאות ובמרכז הרפואי שיבא, שימוש בטלפון נייד בגיל הרך גובל בחוסר אחריות הורית ובהזנחה טיפולית.

קרינה פסיבית

ומה עניין זה לסביבה? הרי לא חסרים אנשים המסכנים את חייהם בסמים, בספורט אקסטרים, בהשמנת יתר, באנורקסיה ובשאר התמכרויות ותסמונות. רוצה לומר: אם אדם שפוי (?) בחר לטגן בקרינה מסוכנת את מוחו (או את מה שנשאר ממנו) ואפילו את מוח ילדיו – זה לא עניין סביבתי, אלא שייך לדיסציפלינות פסיכולוגיות/פסיכיאטריות, לאחריות פלילית או לבדיקתו של ד"ר יצחק קדמן.

לקרינה הסלולרית יש השלכות סביבתיות מרחיקות לכת, אם כי מעט נסתרות. בדרך כלל אנו חשים בהפרעות סביבתיות בעזרת חושינו. זיהום אוויר ועשן נראים לכל עין ומורגשים באפינו ובכבדות נשימתנו. כך גם האשפה המתגוללת ברחובות או בשטחים הפתוחים. גם ב"זיהום של רעש" ניתן להבחין בבירור באמצעות חוש השמיעה. אבל "זיהום הקרינה הסביבתית" הוא חמקמק ואנו נתקשה לזהותו בחושינו (אלא רק לאחר שנים ב"מיחושינו").



מעבר לנזק של משתמש הקצה המטגן את מוחו, נזכיר כי כל שיחה / SMS/ שליחת תמונה/ שימוש בתכני הדור השלישי, מגבירים את תעבורת הקרינה והזיהום הסביבתי ויוצרים עומס על האנטנות. ככל שנשתמש יותר בסלולר, ידרשו החברות, בצדק (!), להתקין עוד ועוד אנטנות.

ובאשר לתכני הדור השלישי (שיחות וידאו, סרטים וסדרות בסלולר): בשל גודל הקבצים גדלה כמות הקרינה ובעיקר נדרשות עוד ועוד אנטנות ממסר לטיפול בתעבורה "כבדה" זו. יתרה מזאת, "הדור השלישי", פוגע בעיקר ב"דור הצעיר". הסיכון אצל ילדים גדול במיוחד, משום שבתהליכי הגדילה המואצים השינויים ב-DNA מסוכנים יותר. הגולגולת שלהם דקה יותר והם יהיו חשופים לסלולר לאורך שנים ארוכות. בנוסף, הם צרכנים "כבדים" במיוחד, בעיקר לדור השלישי.

כפי שהתפרסם במחקרים האחרונים, לקרינה הסלולרית השפעה סביבתית מרחיקת לכת: שיחה במקומות סגורים (מעלית, חניון, רכבת, אוטו ללא דיבורית וכו'), מעצימה את הקרינה הפוגעת בכל הנמצאים במקום. אני מאוד אוהב לנסוע בתחבורה ציבורית, בעיקר ברכבת. בנסיעה כזאת, מעבר לנוחות ולמהירות, אני חש כי אני שותף ל"חזון" התחבורה הציבורית שלו השפעה סביבתית מרחיקת לכת. אלא שלתחושה זו מצטרפת מועקה קשה כאשר אני קולט את כל קרינת הסלולר, בשעה הנוסעים לידי אינם מפסיקים לרגע את הפטפטת, הברברת, הקשקשת, הזמזמת והזהמת הסלולרית המסוכנת.



ברברת ברשת

היבט סביבתי נוסף של המטרד הקרוי סלולרי הוא זיהום המרחב הציבורי בברברת אין סופית ובסימוס בלתי נשלט. כמה פעמים יצא לכם לשבת במסעדה כשבשולחן הסמוך נשמע זמזום בלתי פוסק של צלצולים ושיחות סלולר (שמטבען, נעשות בקול רם הרבה יותר משיחה רגילה)? או לשמוע את הצלצול המעצבן וטחינת המילים בחוף הים, בשמורת טבע או באתר עתיקות? ואפילו בתיאטרון, בקולנוע, בקונצרט או בהרצאה "תרבותית?" לא רק הצלצולים והדיבורים מהווים מטרד סביבתי, אלא גם הסימוס הבלתי פוסק, כאילו אנשים אינם מסוגלים "להיות" במקום אחד בשקט, בכוונה ובריכוז.

כפי שציינתי, המחקרים האחרונים עלולים להיות חרב פיפיות. כבר נשמעת ברמה דרישת החברות הסלולריות להציב עוד אנטנות, כדי להפחית את הקרינה של משתמשי הקצה. מעבר לנזקים הבריאותיים כפי שתוארו להלן, האנטנות הללו גם מכערות את הסביבה ויוצרות קונפליקטים חברתיים ואנושיים בלתי נסבלים.

בעוספיה הציתו התושבים אנטנה לפני מספר שנים ובפקיעין פרצו באחרונה מהומות על רקע הצבת אנטנה. גם ביישוב הקטן והפסטורלי בו אני מתגורר, גרמו אנטנות הסלולר המוצבות בבתים פרטיים למשפטים, לתלונות במשטרה, לכתובות נאצה על הקירות, לחרמות ולפגיעה במרקם החברתי. רק החלטה ציבורית רחבה להפחתת השימוש בסלולר יכולה לשנות את המצב ולצמצם את ענן הקרינה לו אנו חשופים 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, 365 יום בשנה.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה