אמנות לשם שמים

ראיון עם אברהם גיא ברכיל, חוזר בתשובה, צייר וסופר

88 שיתופים | 132 צפיות

פגשתי את אברהם גיא ברכיל לשיחה באמצע השבוע, בביתו שבתל אביב. הוא מתגורר עם אשתו ושתי בנותיו באחד הרחובות הסמוכים לרחוב שנקין, לא הרחק מהבית שלי. ובכל זאת, נדמה שהוא מתגורר בעולם אחר. ברכיל (30), שחזר בתשובה לפני 8 שנים, החזיר אותי לילדותי, לביקורים אצל קרובי-רחוקי המשפחה הדתיים: הזקן, הבגדים השחורים, ספרי הקודש הרבים המפוזרים בכל רחבי הבית, הקירות שלא נצבעו זמן רב. אבל דבר אחד משמעותי מבדיל בין הבתים שבהם ביקרתי לבין ביתו של ברכיל: הציורים המעטרים את הקירות, כולם מעשה ידיו.

לדברי ברכיל, הוא משתייך לקהילה של חוזרים בתשובה, אנשים כמוהו שהגיעו מהעולם החילוני ומכירים היטב את דרכיו. כמי שמצייר באינטנסיביות מאז גיל 6, החליט בשלב מסוים לשלב בין שני העולמות, והחל להוציא חוברות המציגות באמצעות איורים סיפורים ומדרשים מספר הזוהר. אלו הביאו אותו להוציא לאור לפני שנה וחצי בהוצאת אומנות לעם את הספר "הצלם", ולפני כחצי שנה את הספר "מעשה בראשית" בהוצאת "מפה".

"אני לא מנסה להחזיר בתשובה אף אחד, אלא ללמוד תורה. עשיתי את כל האמנות הזו מתוך הרצון לידיעה, לא מתוך רצון להשוויץ בספר".

ידיעה של מה?
"ידיעה של חוכמה, כי החוכמה היא הסם, זו המתיקות של החיים. יצירת הספרים היא חלק מהתהליך שלי, ואני מקווה שאדם שיראה את הספר יסגור אותו ויבין שהוא צריך ללמוד, להתפתח. זה לא קומיקס, למרות שאני משתמש בשפה חלקית של קומיקס. זו עבודת השם, זה ספר מוסר".



האדם הוא עבד

ברכיל נולד למשפחה יפואית, בן זקונים למשפחה בת ארבעה ילדים. לדבריו הוא לא הסתדר בכלל עם מערכת החינוך, והעדיף ללכת לגלוש בים במקום לבקר בבית הספר. הוריו, באופן חריג, עודדו אותו. "הם מעריצים מרדנות ומעודדים אותה", הוא אומר. בגיל 18 עבר תאונה בים, שעליה הוא מסרב להרחיב, ובעקבותיה הפסיק לגלוש והחל לחפש לעצמו דרכים אחרות. "הבנתי שאני רוצה גם לנגן, יותר לצייר. נפתח לי משהו אחר".

לצבא הוא לא התגייס, ובגיל 20 התקבל ללימודים בבית הספר לאמנות "אבני". "כל הזמן חיפשתי. העסיקו אותי משמעות החיים, חומר=רוח. הבנתי שיש בורא עולם ולא ידעתי מה לעשות איתו. יום אחד נכנסתי לבית כנסת בנווה צדק ואמרתי בתמימות 'אני רוצה שתלמדו אותי איך להתפלל'. התחלתי לבוא כל יום, התחלתי ללמוד גם גמרא, וראיתי את החוכמה. חזרתי בתשובה בגיל 22". התגובה המיידית, הוא מספר, הייתה להוציא מהחדר שלו כל דבר הקשור לעולם החילוני בכלל ולאמנות בפרט. אחרי ארבע שנים של לימודי תורה החליט לשלב בין העולמות.

באופן מעט מפתיע, מאדם שמרד בכל מסגרת אפשרית נמצא היום ברכיל באחת המסגרות הנוקשות יותר שקיימות. "נכון, זו מסגרת מאוד כבדה ושחורה, הפוך מהטבע שלי".

אז איך אתה מסביר את השינוי?
"זו פילוסופיה שאנחנו נדבר עליה שעתיים שלמות. זה לא פשוט. מה זה חוקים? מה זה חופש? לתת דרור למה שאני רוצה? מי מניע את הדברים? מאיפה המניע של הרצון? אלו שאלות מאוד עקרוניות".

בכל זאת, איך אתה מסביר את השינוי?
"כל בר שכל מבין שהאדם הוא עבד. עבד ליצרו. כל יצור הוא מוגבל. אתה מוגבל בחומר, אתה לא בורא עולם. למרות שאתה יכול לחשוב שאתה בורא עולם, כי יש לך את היכולות לברוא דברים, אתה יוצר. זה הניסיון הכי גדול בעולם, התחושה שאתה יצור אינסופי. הכיפה (מצביע על הבגדים שלו = שב"פ) = הכול נועד לגדור אותנו ולהבין ולדעת מהו מקומנו.

"מאיפה האדם הראשון נברא? ממקום המזבח. המזבח צורתו היא מרובעת. מה אומר מרובע? מסגרת, שעבוד. ההפך מעיגול, האומר שבירת מסגרות. מצד הנשמה שלנו, הצורה, אנחנו יצורים אינסופיים, אבל מצד החומר אנחנו יצורים זמניים וסופיים. אין חופש.

"אני עבד של בורא עולם. ברגע שהפכתי להיות עבד שלו התנתקתי מהמסגרת הטבעית של העבדות. הרי כולם עבדים, אבל אני עבד למקור. זו עבדות נקייה".

איך אתה מקבל החלטות בתהליך היצירה?
"מתוך הלימוד".

איך החלטת על הנושא של מעשה בראשית?
"זה התחיל מחוברות זוהר שעשיתי בהתחלה, מעין חוברות קומיקס. הייתה לי חוברת שנקראה 'זוהר בראשית', ושם נפתח כל הנושא הזה. התחלתי ללמוד עוד עד שנרקם ספר שלם".

והידע שיש בספר, מהיכן הוא מגיע?
"מספר הזוהר ומפרשנים עתיקים של הזוהר המלווים את הטקסט".

למיטב ידיעתי המצומצמת, הקבלה מיועדת למתי מעט. האם זה לא סותר את הוצאת הספר לאור?
"צריך להבין שלכל דבר יש רמות. בספר לא השתמשתי במילים קבליות, זה מרגיש כמו טקסט רגיל. נכון שלכל דבר יש את הסוד שלו, אבל אני לא נכנס איתך לנבכי הנסתר, ברור שאני לא אעשה את זה".



מה המסר של "מעשה בראשית"?
"המסר שאני בא להעביר הוא עליונות הדעת. אם קראת אותו הבנת שיש מציאות של שבע ארצות, ויש התייחסות לשכל, חוכמה ומידות. מה זה מידות? מידת אהבה, מידת כעס. אנחנו פועלים על פי מידות. אך מה שמבדיל אותנו מהחיות הוא שיש לנו את החוכמה, הבינה והדעת, שדרכן אנחנו נקראים בני אדם. למה אנחנו צריכים חוכמה? כדי לעדן את המידות, כדי לחנך אותן, כדי להאיר את האור של החוכמה על המידה.

"האדם הראשון = אתה רואה אותו בספר בנפילה שלו, הוא נפל למקום הכי נמוך, לארץ. הוא נכנס לבהלה כי הארץ חשוכה, אור הדעת לא מאיר בה. הוא עלה לאדמה, ושם בכוח התשובה הוא זכה לעלות ישר לתבל, שהיא הארץ שלנו והיא הכי גבוהה. המקום הראשון שהוא הלך אליו הוא בית המקדש. למה? כי הוא נקרא הצוואר של העולם, זה המקום שמחבר בין הראש לבין הגוף. משם, מבית המקדש, יוצאת הדעת לעולם. מה זו הדעת הזו?

כרטיס ביקור

גיל: 30

ותק רוחני: "מאז שאני ילד קטן תמיד דיברתי על המוות, תמיד סקרן אותי להבין את זה. למה? כי כל הזמן אהבתי את הנסתר. לא קניתי את העולם הזה. קראתי הרבה ספרים, אושו, הנבואה השמימית. משם עברתי לדרך הרביעית, אפילו הלכתי לפגישה אחת, אבל החלטתי שלא. אז התחלתי לעשות מדיטציות, והלכתי ללמוד איך להתפלל. כך הגעתי אל הדת בגיל 22".
מורים משפיעים: "הרב שלי, הרב אוירבך, אדם שהציל לי את החיים. הוא פשוט צדיק, האדם הכי אמיתי שראיתי בחיים שלי".

דמות שאתה מזדהה עמה במיוחד: "אני רוצה להיות אני, לא רוצה להזדהות עם אף אחד".

ספרים אהובים: "אני מאוד אוהב את התורה, את ספרי הקבלה והזוהר. אני חושב שהזוהר הציל לי את החיים".

אוהב במיוחד: "אסור לשאול שאלה כזו, כי אתה מסרס את החיים. ואם אני עוד רגע לא אוהב את זה? אין מציאות כזו, מה שאני הכי אוהב. אין דבר כזה".

בתקופת בית המקדש, כשאדם היה חוטא, הוא היה צריך להביא בהמה לבית המקדש, ושם היה צריך להקריב אותה. למה הוא חטא? כי השכל לא פעל. הוא פעל על פי המידות, על פי נטיית הלב שלו, הוא ראה אישה ורץ. הדעת לא האירה לו. בבית המקדש האדם מבין שהוא פעל לפי הצד הבהמי שלו, וכשמקריבים את הבהמה זה כאילו שהצד הבהמי שלו הוקרב, ושם הוא מקבל את הדעת האלוקית.

"המסר של מעשה בראשית הוא שהאדם צריך להתעורר ולהבין היכן הוא נמצא. הכול טמון באדם, הכוחות הטובים והרעים, היצר הטוב והרע. הארצות שאנחנו מדברים עליהן, ארצות של תוהו ובוהו, הן כלולות גם בך. למה קוראים לה 'תבל'? כי היא מתובלת בכל פרטי הארצות.

"למה יש רוצחים ואנסים וכל הרוע שבעולם? זה מגיע מכך שאנשים מנותקים מהשכל, מנותקים מהדעת, וחיים על פי המידות. זה יותר גרוע מבהמה. כתוב בבראשית כשעשה את כל הבהמות אמר טוב. כשעשה הקדוש ברוך הוא את הבן אדם לא כתב טוב. למה? כי האדם צריך לעשות מעצמו טוב, הוא לא טוב. הכל תלוי בבחירה שלך.

"אתה מנהל את המשחק ואתה נידון על פי מעשיך. אתה צריך את התורה כדי שהיא תאיר לך את השכל. אבל אני לא רוצה להיכנס לדיבורים גבוהים".

למה לא? זה דווקא מעניין.
"אתה מרשה לי לרוץ?"

בהחלט.
"למה באת? לתקן את המידות שלך בכוח השכל. אם אתה כעסן, אתה צריך להתחיל לעבוד ולתקן את הכעס. רק בכוח השכל אפשר לתקן את המידות. השאלה היא כמה אתה נותן להן את המשקל. החיים שלי בעבר היו חיים של מידות, בלי עול, בלי שום מסגרת. רק בהרגשה, בלי לחשוב אם זה מועיל או לא מועיל. אלו חיים שבהם העולם מנותק מהחוכמה. החכם יכול להבדיל בין קודש לחול, בין מציאויות, מה אור, מה חושך".



מות האינדיבידואל

איך מתחברת הדת עם אמנות? הרי אין בספרי קודש תמונות.
"יש תפארת מאוד גדולה שאנשים לא יודעים עליה. יש פרשה על המשכן, הכלים וכל התפארת. שנית, הדת לא צריכה להתחבר עם האמנות. כשאתה לומד אתה מבין שהכל נמצא שם. אני לא עושה אמנות באופן מופרד מהדת, זה הכול ביחד".

איך הציור התקבל בקהילה שלך, הוא לא גרם לאנשים להרים גבות?
"להיפך. אנשים חושבים שדתיים הם עם פרימיטיבי, אבל זה בכלל לא ככה. אני לא נתקל בזה".

בימים אלה עובד ברכיל על ספר נוסף, שנקרא "במערות צורים", המביא את סיפור הבריחה של רבי שמעון בר יוחאי למערב ויציאתו מהמערה. גם הפעם הסיפור מתואר מנקודת מבט של חוכמת הנסתר.

מהם מקורות ההשראה שלך?
"היו לי בעבר הרבה, הושפעתי מאמנים רבים. היום אני משתדל שלא להיות מושפע מאף אחד, כי זה מסרס את היצירה. לכן האינטרנט הורס את כוח היצירתיות כי הוא גונב לך את מקור הנביעה מעצמך. אני מאוד מנסה למקד את עצמי למה שאני צריך ולא להתפזר (בשימוש באינטרנט הביתי שלו = שב"פ). אחרת אני נהיה כמו כולם ומתפזר בחול האינסופי הזה. מדברים על איחוד של האנושות, אבל זה מוות לאינדיבידואל".

מצחיק לשמוע את זה ממך, כי לחילונים רבים הדתיים נראים אותו דבר.
"נגעת פה בסוד אדיר. מהצד שלי העולם החילוני הופך לעולם אחד, הכול נהיה אותו דבר. מה שאתה רואה חיצונית, זה בגלל שאנחנו בגלות".

גלות? אנחנו חיים בישראל.
"איזה ישראל, מה זה ישראל? איפה בית המקדש? אין ישראל. האמת נעדרת, לא קיימת. מה שולט בעולם? כסף, הישגים, מעמדות, שלטון. האמת איננה. "חוץ מציצית וכיפה שהן מצוות, הבגד השחור הוא בגלל שאנחנו עדיין בגלות. השכינה בגלות.

"אנשים לא רוצים לדעת, כי אם אתה מגלה להם את האמת, היא מחייבת. אתה יצור מוגבל, יש לך מידות רעות ואתה צריך לתקן אותן, להיכנס לסדר. אדם צריך לקום בבוקר, ליטול ידיים, ללכת לבית כנסת, להניח תפילין, להתפלל, ללמוד תורה, לקיים מצוות. ככה הרוחניות שבי גודלת. זה מחייב, זה סדר רוחני. לכן המציאות שלנו בגלות. אין לנו בית מקדש, אין מקור לדעת. הכול שיגעון".

 

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה