אמאל'ה, רופא!

בתי בת השלוש היא דווקא ילדה אמיצה בימים כתיקונם. היא לא מפחדת מהחושך, גם לא מנמרים או מאריות, אינה חוששת ממכשפות או מפלצות, וכשהולכים לגני שעשועים היא עולה על כל המתקנים האפשריים. ובכל זאת, פחד אחד, גדול ומשתק, יש לה – מרופאים.

וכך, כשחבריה לגן ממררים בבכי מכל חבורה או פצע שטחיים, הקטנה תיפול ומיד תזדקף ותאמר ברעד: "לא כואב לי שומדבר, זה כבר עבר לי. נכון שלא צריך ללכת לרופא?". וכשבלית ברירה אנחנו שמים נפשנו בכפינו והולכים מדי פעם להיבדק, צרחותיה מרימות את גג המרפאה ומותירות את הרופא, שבאמת לא עשה (עדיין) דבר – המום לחלוטין, וגורמות ליתר הממתינים בתור לכסוס ציפורניים ולחשוב שהגיעו למתקן עינויים.

זה מתחיל מחרדת זרים

"אחוז ניכר של הילדים מפתחים חרדה מהליכה לרופא", מסביר ד"ר ישראל רוזנבאום, מנהל מרכז בריאות הילד של הכללית במחוז תל אביב-יפו. "חרדה מהליכה לרופא יכולה להתחיל בגיל שמונה-תשעה חודשים ולהימשך עד גיל ארבע בערך. להערכתנו, לא בכדי מתחילה חרדה מהליכה לרופא בדיוק כשמתחילה החרדה מזרים. יש קשר הדוק בין השניים, מכיוון שהרופא עבור הפעוט הוא אדם לא מוכר כביכול, הבודק אותו ונוגע בו באופן שבו הפעוט הורגל שרק הוריו עושים, אם בכלל".

דני לוטן, פסיכולוג קליני, מנהל מרפאת חרדה במרכז שניידר לרפואת ילדים, טוען כי חרדה של פעוטות מהליכה לרופא היא טבעית ביותר: "ילדים קטנים, ככלל, חרדים מדברים שהם לא מכירים. צריך לזכור שהרופא מתקשר עבור הילד לתחושות של חיטוט, כאב, קור, אור חזק, ריחות לא נעימים ותחושות לא נעימות של פלישה לגוף.

"גם אם זה רק כדי לבדוק את האוזניים, הגרון והנשימות – מבחינת הילד זו פלישה ונגיעה לא נעימה. בנוסף, לרוב הילד מרגיש מלכתחילה לא טוב כשהוא בא לשם, מה שרק מחריף ומגביר את התחושות הקשות, ועבור ילדים, שרגישים גם ככה למגע, ושחרדים מזרים בגילים מסוימים – כל זה יוצר קומבינציה מאוד לא נעימה".

ד"ר רוזנבאום מציין כי החרדה ברוב המקרים מסתיימת לבד וללא כל התערבות כשהילד גדל, בערך בגיל ארבע-חמש. "בגיל חמש רוב הילדים אינם חרדים מהליכה לרופא ואפילו יכולים להעריך את ההליכה אליו כאל מפגש מעצים. מנקודת מבטם הם היו גיבורים, התייחסו אליהם ושוחחו איתם, ולבסוף הם אפילו קיבלו צ'ופר מהרופא".

האם אפשר להסביר לפעוטות בהיגיון שהרופא פועל לטובתם?
לוטן: "אם נחשוב מנקודת מבטו של הילד, הוא רגיל שההורה מגונן עליו ואמפתי כלפיו כשכואב לו, ולפתע הוא מתבקש להסיר את מחסומי ההגנה הטבעיים ולשתף פעולה עם מגע של מישהו חיצוני, שעלול להכאיב לו. מנקודת מבטו, זהו אדם זר, שנוגע בו ובודק אותו, והוא לא יודע כמה זמן זה יימשך, אם זה יכאב קצת או הרבה – הכל לא ברור לו.

"קשה לו להרגיע את עצמו בעזרת ההיגיון, כי מבחינתו זה לא הגיוני שההורה לפתע מפקיר אותו למישהו שיעשה דברים משונים בגוף שלו. בעיני הילד זוהי נגיעה מאיימת של מישהו זר. גם המכשירים, שרובם מברזל, מעוררים את חששו, והילד חושב לעצמו 'לך תדע מה המקל הזה יעשה לי בפה'".

רוב רופאי הילדים הם בעלי גישה לילדים. אילוסטרציה: ingimage

זה ממשיך מתגובת ההורים

שני המומחים תמימי דעים שגם להורים יש אחריות בנושא, ושביכולתם להתמודד בהצלחה עם החרדה של הילד, או לחילופין – להעצים אותה.

דוקטור, הבובה חולה כך תפחיתו את חרדת הילד מהרופא: * משחקים ברופא: בעזרת ערכת משחק, הילד ישחק בבית איתכם או עם הבובה ברופא וחולה, ייתן "זריקה" בכאילו, ימדוד חום, ודרך המשחק יראה שהשד לא נורא כל כך. * כשתגדל תהיה רופא: כשמשוחחים עם הילדים על "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול", נסו להציע להם במקום את גיבורי העל הרגילים – "אולי תהיה רופא?". כשהילד יעקם את האף, תסבירו כי הרופא מציל אנשים באמת. "ממש כמו סופרמן". * הדוד רופא: כמעט בכל משפחה או מעגל חברתי יש גם רופא מתחום מסוים. בהנחה שהילד מכיר ומחבב את האיש, ספרו לו על כך: "חמודי, ידעת שתמר היא רופאה? והיא נחמדה ואתה אוהב אותה" – להראות לו שהרופאים הם אנשים "רגילים", שאת חלקם הוא מכיר ואוהב. * מקל ארטיק: שחקו בבית עם מקל ארטיק בתוך הפה. הילד יראה שהשד אינו נורא כל כך, ובמרפאה הזכירו לו שזה "כמו ששיחקנו בבית". * ביקור מתוק: לפני הביקור אצל רופא/ בדיקות דם, אפשר לתת ממתק. מחקרים אחרונים מראים כי מנת סוכר לפני ביקור אצל רופא מפחיתה את תחושת הכאב והחרדה בקרב פעוטות. * הורה רגוע – ילד רגוע: רצוי שהרגוע מבין ההורים ילווה את הילד לרופא. לרוגע ולשלווה של ההורה השפעה דרמתית על תחושת הביטחון של הילד.

ד"ר רוזנבאום מציין כי כשההורים משדרים פאניקה, לחץ ועצבים – הילד מגיב בהתאם. זה יכול להתחיל כבר בקושי לקבוע תור במועד המתאים, ממשיך בשלב ההמתנה המתסכלת והלחץ של יתר ההורים הממתינים עם ילדיהם החולים בתור למרפאה, וממשיך גם בעת המפגש עם הרופא, כשאולי ההורה לא סומך על הרופא או לא בוטח בו.

"יש יחס ישר בין התנהגות ההורה להתנהגות הילד", הוא מדגיש. "ילדים קוראים את הוריהם כספר פתוח, וכשההורה עצבני ולחוץ הם מגיבים בלחץ ובבכי גם הם. כאשר ההורים משתפים פעולה, מחויכים ורגועים, הטיפול בילד קל הרבה יותר. על ההורה לזכור שהילד מושפע מהחרדות שלו, ובגילים הרכים הללו בפרט", הוא מדגיש.

"לכן, אם ההורים רגועים, לא מחצינים פחדים, מפגינים ביטחון בצוות המטפל ולא חלוקים ביניהם לגבי הטיפול – יהיה קל לטפל בילד. אך אם ההורה מגיע בהיסטריה ובתחושת חוסר ביטחון – זה מוביל ישירות לתגובות חרדתיות של הילד. נכון, לא תמיד זה קל להגיע רגועים לרופא, אבל ההמלצה החד משמעית שלי להורים היא: כשאתם מגיעים לרופא ילדים, מעל לכל תנו לילד שלכם תחושה רגועה"

"אם ההורה מכיל ושליו זה יהיה יותר קל לילד, ואם הילד חווה שההורה מתוח – קשה לילד למצוא בו נחמה", מסכים לוטן. "לכן חשוב מאוד, כשהולכים לרופא, שההורה יהיה אסרטיבי וסמכותי, כדי לא לאפשר לדרמה שהילד מייצר שם לתפוס מקום או לאפשר לו להתחמק מהבדיקה, כי אז התופעה תחזור על עצמה. יש לשלב הבנה וחיבוק עם אסרטיביות, ואם זה קשה לאחד ההורים לנהוג כך, מומלץ שההורה השני ילווה את הילד לבדיקה".

וזה מסתיים בגישה נכונה מצד הרופא

איך רופא הילדים יכול לסייע לפעוט המבוהל ממנו כל כך?
ד"ר רוזנבאום: "בשנים האחרונות חל שינוי דרמתי ויש יותר מודעות לנושא. למשל, כיום רופאי הילדים כלל לא לובשים חלוקים לבנים כדי לא ליצור חשש ורתיעה אצל הילד.

בנוסף, חדרי הרופאים וחדרי ההמתנה מנסים להיות יותר נעימים וידידותיים לילדים ומציעים משחקים ובובות. מרבית רופאי הילדים עונדים על המכשור האישי שלהם בובות שימשכו את עיני הילד ויסיחו את דעתו מהבדיקה. "צריך לזכור שרופאי הילדים הם לרוב ידידותיים ומסבירי פנים. הם עשו התמחות בבתי החולים ושם קיבלו את אבני היסוד לגישה לילדים בגילים השונים, ועם הזמן הם רק שואפים להתפתח וללמוד יותר בנושא".

ילדים רבים בכל זאת חוששים מהליכה לרופא. האם רופאי הילדים לומדים את הנושא ומנסים לחשוב על דרכים ידידותיות נוספות להפוך את הביקור לפחות טראומתי?
"בהחלט כן! כיום אנו יודעים בוודאות שלשביעות רצון הילד יש השפעה אדירה גם על מצבו הבריאותי וגם על היכולת של הרופא לטפל בו ולסייע לו. הנושא של בריאות הנפש של הילד והדרכים להקל עליו ולנטרל את הפחד הוא אחד הנושאים היותר נלמדים, ויש שאיפה לתת לרופאי ילדים השתלמויות רבות בנושא".