הווידוי של דולב סאלם צריך להדליק לנו נורות אדומות

דולב סאלם | צילום מסך אינסטגרם 
dolevsalem.dogs@
דולב סאלם | צילום מסך אינסטגרם dolevsalem.dogs@

דולב סאלם יצאה כנגד טהוניה, שטענה שהגרוש שלה היה אלים כלפיה. אתמול היא חשפה שהיא בעצמה ספגה ממנו התנהלות אלימה והתנצלה בפני טהוניה. איך משתחררים מבן זוג אלים ומי יכול לעזור?

88 שיתופים | 132 צפיות

ביממה האחרונה נחשפנו לווידוי קשה ומצמרר של דולב סאלם. נזכיר שסאלם הייתה עד לאחרונה זוגתו של יניב בן משה, בעלה לשעבר ואבי בתה של טהוניה רובל. בשנה האחרונה חשפה טהוניה כי מערכת היחסים שלה עם בן משה כללה התנהגות אלימה, מטרידה ומאיימת. בזמנו סאלם תקפה אותה קשות על כך, עד כדי כך שרובל הגישה תביעת לשון הרע נגד סאלם על סך מאה אלף שקלים.

אתמול העלתה סאלם סרטונים לרשתות החברתיות שלה ובה התנצלה בפני טהוניה, וסיפרה כי בן משה השתנה מול פניה: מבן זוג תומך ואוהב הוא הפך לאלים ופוגעני.

"לצערי הרב לאחרונה אני חווה על בשרי את מה שטהוניה ומספר נשים אחרות סיפרו שחוו בקשר שלהן עם יניב", כתבה. "האדם שחשבתי שהוא נסיך חלומותיי הפך לנגד עיניי למפלצת אלימה ודורסנית. לאחר שגיליתי את פרצופו האמיתי, שיתפתי את טהוניה והתנצלתי בפנייה על העוול שגרמתי לה כי האמנתי לכל השקרים שלו. מי כמוני היום מבינה את מה שעברה וחייה, אני עוברת ימים מאוד קשים של רדיפה מצד יניב. בית המשפט אף העמיד לי ולטהוניה צו הגנה מפניו, שאותו הוא לא מפסיק להפר".

סאלם שיתפה שמשפחתה וחבריה ניתקו איתה קשר בעקבות הזוגיות עם בן משה ודיברה על הבדידות בה היא נמצאת בתוך הסיטואציה הקשה. היא הלינה על כך שהכניסה את בן משה לביתה בשלב מוקדם בקשר כי זה מקשה עליה לפנות אותו מביתה כרגע והוסיפה: "מלבד להתחרט על היום שהכרתי את יניב ולהתנצל בפני טהוניה על הסבל שגרמתי לה, אני רוצה לפנות אליכן נשים יקרות: היזהרו והישמרו מפני מי שאתן מכניסות אליכן ללב ולבית, כי ברגע שתצטרכו עזרה אף אחד לא יהיה שם והמחירים שמשלמים הם גבוהים מאוד. מאחלת לעצמי שטהוניה תקבל את סליחתי ושאוכל ולשים את הסיפור המכוער הזה מאחוריי במהרה".

יניב בן משה | צילום: אינסטגרם
יניב בן משה | צילום: אינסטגרם

הווידוי הקשה הזה הזכיר לנו את הכתבה הזו, שפרסמנו לראשונה לפני שנתיים, המשקפת היטב את המנגנון הקשה שמאפיין מערכות יחסים אלימות. אלה הדברים:

"'זהו את באה הביתה, תזמיני כרטיס ותחזרי מיד'. ואיך שהיא אמרה את זה הכול התהפך, התבוננתי סביבי ולא הבנתי מי גרה שם, זו לא הייתה אני".
"תפסתי סכין וחתכתי לעצמי את מפרק כף היד על הצלקות שנותרו מניסיון ההתאבדות שלי בגיל 13. רציתי להבהיל אותו ואמרתי לו 'אני לא מוכנה שתהפוך אותי לנכה ולא מוכנה שתהרוג אותי, אם כבר – אני עושה ווידוא הריגה לעצמי'. הוא באמת נבהל לרגע, וברגע הזה ממש, למזלי, נכנסו שוטרים לבית שבאורח פלא איכשהו היה פתוח. עצרו אותו והוא ישב בכלא שמונה חודשים".

הקטעים האלו נכתבו על ידי נשים שונות, זרות זו לזו, בהפרש של ימים ספורים. הכותבות, בלה קרסניץ (27, מושב חירות) ותמר דונגי (48, אזור השרון), אינן מכירות האחת את רעותה, והן מעולם לא דיברו זו עם זו. הן גרות במקומות שונים בארץ. הן נבדלות זו מזו בגילן. עם זאת, חוטי דמיון שזורים בין קווי חייהן המקבילים, מחברים ביניהן כשתי וערב. אחד מן החוטים הללו נמתח ביניהן בחודשיים האחרונים, כשהחליטו לשתף עם הציבור את רגעי השפל, את ההחלמה שבאה אחרי, וגם את הרגע שביניהם, זה שהיטה את כף המאזניים ודן אותן לחיים. הרגע החמקמק, נקודת המפנה בעלילת האימה, שבו בחרו לעזוב. או הרגע שבו פשוט מצאו את עצמן, לפתע, עם הראש מחוץ למים, שואפות אוויר בפעם הראשונה מזה שנים. 

"בפעמים הבאות עם החבר זה כבר הפך לסטירה פה סטירה שם, או שמא לומר כאפה, כי סטירה נשמע חלש מדי יחסית למה שזה היה באמת. ונשארתי"

 

קרסניץ ודונגי הן חלק מגל של נשים ששטף את הרשתות החברתיות אחרי מקרי הרצח המחרידים של מיכל סלה, מריה טל ואסתי אהרונוביץ' בידי בני זוגן. מותן של שלוש הזרות היה כשובר גלים, שגל אדיר התנפץ סוף סוף אל צלעותיו, מעיף רסיסי מים לכל עבר, ועמם רסיסים סיפורים – סיפורי "כמעט" מטרידים ומצמררים שנשטפים סוף סוף אל החוף ואל אור השמש. מאז, המציאות העצובה לא פסקה וסיפורי האלימות ורציחות הנשים רק ממשיכים להתרבות. בין אותם רסיסים ששטפו את הרשת, היו גם שלוש הכותבות שדבריהן מובאים כאן, שסיפוריהן הגיעו לעשרות אלפי אנשים, נישאים על כנפי הלייקים והשיתופים. בין הקוראים, כך הן מקוות, לפחות כמה נשים שמכירות מקרוב את החיים בצל האלימות. "אם מה שכתבתי דומה אפילו בקצת לחוויה שלך. אני שולחת לך אומץ, הרבה אהבה ותחושת שותפות עמוקה. בכל לבי אני מקווה שתמצאי ולו אישה או איש אחד שתוכלי להאמין בהם, לספר להם את האמת, להשיב לעצמך את חייך ולצאת לחופשי", כך סיכמה דונגי את סיפורה. המסר שלה מהדהד גם בכתיבתן של ברזנין וקרסניץ, עובר כחוט השני בין מילותיהן. 

במילים שלהן

הנשים מספרות על שעבר עליהן בפתיחות מבהילה. הן לא גורעות דבר, ומתארות עד דק את ההשפלות, האימה והשליטה. סיפוריהן שונים זה מזה – הדמויות שונות, התפאורה שונה, ועם זאת, הם נקראים כפרקים של אותו הספר. 

"בפעמים הבאות עם החבר זה כבר הפך לסטירה פה סטירה שם, או שמא לומר כאפה, כי סטירה נשמע חלש מדי יחסית למה שזה היה באמת. ונשארתי. הייתי צריכה מישהו שיתן לי יד, גם אם אני עם דם מהאף בגלל היד הזאת".

"למזלי, היתה לנו דלת משותפת עם בעלת הבית והיא פתחה אותה ורצתי פנימה ונעלתי אחריי. הוא התחנן שאחזור ובכה לסליחה ושהוא לא יעשה את זה שוב, לפני שחזרתי פנימה אמרתי לה 'אם את שומעת עוד צעקה אחת תזמיני משטרה'. ואכן, הצעקות חזרו, ואז הגיע שקט מפחיד. והחבר הרים מפתח שוודי הכי ענק שראיתי בחיים שלי, 40 ס"מ לפחות, שוקל כמה קילוגרמים, ואמר "אני הולך להרוג אותך".

"כבר לא זכרתי שפעם, לפני שפגשתי אותו הייתי אישה אחרת צעירה מחוזרת, חצופה, חופשיה, מצחיקה, אמנית, יוצרת, מוקפת חברות, צבעונית"

 

קרסניץ מבקשת להעביר מסר חשוב לנשים בזוגיות אלימה. "בעקבות האלימות שחוויתי, הטראומות והמתח הנפשי המצטבר, סבלתי במשך שנים מפיברומיאלגיה קשה שהתבטאה בכאבי מפרקים ושרירים משתקים, שהגיעו עד למצב שבקושי יכולתי לזוז או לתפקד, הייתי קבורה כל היום בשקיות קרח, על סף לקנות לעצמי מקל הליכה, הוצאתי עשרות אלפי שקלים על כדורים וטיפולים שלא הועילו ואף רופא לא ידע לעזור לי. כשכלו כל כוחותיי, הכרתי גישה טבעית של תרפיה והעצמה אישית שמבוססת על חיבור טבעי לעולם הרגש והגוף. בזכות הגישה הזאת הצלחתי לרפא את הפיברומיאלגיה שלי, וכיום אחרי שלמדתי את הגישה הזו בעצמי, אני עובדת עם אנשים גם במפגשים אישיים וגם בקורסים שאני מקיימת", היא כותבת. 

"נשים יקרות, בין אם אתן בזוגיות אלימה או ששרדתן אחת כזאת, תדעו שיש חיים אחרי המוות. אפשר להצליח בגדול ואתן שוות הרבה יותר ממה שנראה לכן. מצאו לכן השראה בחיים האלה ולכו בעקבותיה כי רק מודעות לא מספיקה, אבל הרצון להרגיש מדהים ולאכול את החיים האלה בעונג מספיק כדי להעז לחיות מחדש – והפעם בלי סבל מיותר".

תמר דונגי, כיום מטפלת ומלווה נשים בתהליכי ריפוי והעצמה, מסייעת לנשים לצאת ממעגל האלימות. היא כותבת: "עבדתי קשה כדי ללמוד איך להיות בת הזוג שלו, למדתי שאם אתנהג כמו שהוא מבקש הוא יאהב אותי, אם אלבש מה שמוצא חן בעיניו הוא ימשך אלי, אם אדבר בצורה חכמה ועמוקה כמו שהוא מאמין שצריך לנהל שיחה, הוא יתגאה בי בפני החברים שלו. למדתי לקרוא את הספרים הנכונים, להסתכל בתוכניות הטלוויזיה הנכונות, לבשל אוכל נכון. ברב הפעמים לא הצלחתי, הוא כעס, התעלם, לא דיבר איתי ימים, העניש אותי, לא חזר הביתה בלילה, לא ישן איתי… ומציירת שציירה ציורים נפלאים, צבעוניים, ענקיים, מצאתי עצמי הולכת ומתכווצת, רושמת רישומים קטנים במחברת ואז על מפית נייר ואז כלום, הפסקתי לצייר. כבר לא זכרתי שפעם, לפני שפגשתי אותו הייתי אישה אחרת צעירה מחוזרת, חצופה, חופשיה, מצחיקה, אמנית, יוצרת, מוקפת חברות, צבעונית. השבי סימא את עיני ולא הייתה עוד תמר של פעם. לא ידעתי אפילו להתגעגע אליה. ועדיין אף אחד לא ידע, אפילו לא החברה הכי טובה שלי, שמרתי את הכול בסוד, לא רציתי שיגידו לי שהוא איום ונורא, בתוכי ידעתי, אבל עדין החזקתי פנטזיה של ביחד, של משפחה של זוג אמנים יפים כאלה מטיילים בכל העולם".

"האלימות מתגברת בהדרגה. זה כמו קורי עכביש – הם עוטפים אותך לאט לאט, מבלי שאת שמה לב, וברגע שהם מסביבך כבר מאוחר מדי, קשה יותר להיחלץ"

קשה להיחלץ

25 נשים נרצחו על ידי קרובי משפחתן בשנת 2021. כמה "כמעטים" היו מאז – את שכיחותם לא ניתן לספור, ואפילו לא להעריך. חשוב להזכיר כי ה"כמעטים" האלו עלולים להיות הקדמה לדבר האמיתי. "בדרך כלל האלימות מתגברת בהדרגה", אומרת שרי אריאס, עובדת סוציאלית קלינית, ומנהלת המרכז לטיפול ומניעת אלימות במשפחה באחת מערי המרכז. "זה כמו קורי עכביש – הם עוטפים אותך לאט לאט, מבלי שאת שמה לב, וברגע שהם מסביבך כבר מאוחר מדי, קשה יותר להיחלץ", היא מסבירה. "בתחילתו של קשר אלים, את מאוהבת בבן הזוג, כמו בכל קשר. בהתחלה הוא מקסים ואוהב, והסימנים הראשונים לאלימות בדרך כלל מבלבלים ולא חד-משמעיים. קנאה למשל יכולה להיראות כמשהו אוהב ומחמיא. בפעם הראשונה שהוא משתלח בך, את אומרת – אולי הרגזתי אותו. אחר כך נהיה לך מאוד קשה לצאת מהקשר, ויש לכך סיבות רבות". 

טהוניה רובל והילדה טליה | צילום: רפי דלויה
טהוניה רובל והילדה טליה | צילום: רפי דלויה

בין אותן סיבות מונה אריאס את השליטה הכלכלית, הבידוד החברתי, הבושה, האשמה והפחד. "כשהשליטה על האמצעים הכלכליים ועל חייה בידי הגבר, האישה חסרת היכולת לעזוב", מציינת אריאס. "בנוסף, לצד השליטה בחיי האישה, הבושה משחקת תפקיד משמעותי. הנשים מתביישות שקרה להן דבר כזה. חלקן שואלות את עצמן 'אולי הייתי שותפה לזה, מה בי לא בסדר שמכים אותי, מה זה אומר עליי שגבר יכול להשפיל אותי כך'", היא מצטטת ממקרים שבהם טיפלה. "באופן טבעי, בשל אותה בושה, האישה תסתיר את מה שקורה, ולכן פעמים רבות היא גם תתרחק מיקיריה. בטח אם המשפחה והחברים רומזים לה לעזוב אותו. המשפחות לעתים מאוד ביקורתיות, הן לא מסוגלות להבין את הרגשות האמביוולנטיים של בת הזוג כלפי הגבר האלים. הנשים מרגישות שאיש לא מבין אותן". אותה בושה נוראה חוברת לצורך של בן הזוג בשליטה, ומבודדת את האישה מן מהעולם החברתי שקיימה טרם הקשר. "לגברים האלימים שאני פוגשת יש צורך עמוק בשליטה. הרי האלימות שלהם לא נובעת מסדיזם, אלא מרצון לשלוט. אותו צורך בשליטה מתבטא גם בהרחקה של בת הזוג מחברות ומשפחה. הגברים אומרים 'אל תסתובבי עם החברות האלו, הן מכניסות לך רעיונות לראש' או 'אני לא אוהב את האחיות שלך'. הם לא פועלים על פי תכנית מודעת לבודד את בנות הזוג, אלא זה נעשה מתוך חולשה. גבר אלים זה גבר חלש. הוא גבר שזה נורא מאיים עליו אם אשתו לא תעשה את מה שהוא אומר. הוא מבודד אותה כי הוא מרגיש שאם היא רק תסתכל גבר אחר, היא כבר תתפתה ותרצה להיות איתו". 

>> למה אף אחד לא מדבר על אלימות כלכלית?

באופן מפתיע, פעמים רבות דווקא אותה חולשה ופגיעות הן שמותירות את בת הזוג בקשר האלים. "האישה מרגישה את החולשה של הגבר ולא יודעת לשים עליה את האצבע, כי היא מאוד מפחדת ממנו. ובכל זאת, הנשים שאני פוגשת מרגישות באופן לא מודע כמה בן הזוג מסכן ותלוי", אומרת אריאס. "הן חוזות בו, אחרי שהוא נורא כועס ופוגע, מתפרק לחלוטין. לכן קשה להן לעזוב אותו, הן מרחמות עליו". 

מניסיונה של אריאס, בקרב רוב הנשים, הבושה והרחמים הולכים יד ביד עם תחושת אשמה קשה. "פעמים רבות הגבר מאשים את האישה. הוא אומר דברים כמו 'אם רק היית עושה אחרת, לא הייתי צריך לפגוע בך. אני באמת לא רוצה, אבל את לא משאירה לי ברירה כשאת מתנהגת ככה'. הוא שותל את זרע האשמה. לאחר מכן, גם אם בת הזוג יודעת שלמעשה האשמה מוטלת בו, תמיד מנקר בה ספק קטן", היא מוסיפה. כמובן שעבור נשים רבות, גורם מכריע בבחירה להישאר בזוגיות האלימה הוא הפחד. "הגברים מאיימים. הם אומרים – אם תעזבי, אני אהרוג אותך, אני אקח לך את הילדים, לא ישאר לך כלום. הנשים כבר רגילות לראות בגבר דמות גדולה וחזקה, בעלת כוח גדול עליה, והפחד משאיר אותן איתו". 

איך לעזוב? 

מדי יום, מגיעים אל המרכז שמנהלת אריאס גברים ונשים במערכות יחסים אלימות. משימתם הראשונה של העובדים הסוציאליים שבמרכז היא הערכת המסוכנות של בן הזוג האלים. אריאס מספרת כי במקרים של מסוכנות חמורה, לא תחלוף אפילו חצי שעה מן הרגע שאישה חצתה לראשונה את סף דלתו של המרכז, ועד שתתקבל החלטה להוציאה למקלט. "אנחנו בונים תוכנית פעולה לפי המסוכנות של הגבר, לפי המסוגלות שיש לאישה ולפי רצונה. לפעמים אין התאמה בין הרכיבים האלו, וזה יכול להיות מאוד מפחיד ומתסכל. צריך המון סבלנות בטיפול בנשים במערכות יחסים אלימות, צריך לקחת בחשבון שמדובר בתהליך ארוך, שהאישה צריכה להתחזק לפני שהיא מסוגלת לעמוד מול הגבר. תמיד אפשר להוציא צו הרחקה, אבל בקצה, היא זו שתצטרך לעמוד מולו כשהוא מתנפל על הדלת, ולא לפתוח לו אותה".

העובדים הסוציאליים פורסים בפני המטופלים את כל האפשרויות – החל מהגשת תלונה במשטרה, דרך הוצאת צו הגנה ועד טיפול לגבר האלים עצמו. "צריך לדעת שרוב הנשים שמגיעות למרכז מחליטות להישאר עם בן הזוג", מעידה אריאס. " לכן, עם רובן העבודה היא איך הן משתנות, מתחילות לעמוד על שלהן, מתחזקות, מגינות על עצמן ומבהירות שאי אפשר יותר להיות אלימים", היא מחדדת. "במקביל, אנחנו חושבות על איך הן מביאות את הגבר לטיפול. אנחנו שמות דגש על טיפול לגבר עצמו. אנחנו מאמינות שגם הם צריכים עזרה, ושהם המפתח לשינוי עמוק". 

אולם לצד הנשים שבוחרות להישאר, חלק נכבד מן הנשים בוחר לעזוב. "כשאישה מתחזקת ומתחילה לעשות צעדים לעבר פרידה, פעמים רבות הגבר עלול להגביר את האלימות שלו, כי הוא מרגיש שהשליטה שלו פוחתת. מהסיבה הזאת חשוב לעשות את זה עם הרבה שיקול דעת, לחשוב מראש מי הוא ומה הוא עלול לעשות. יש אצלנו נשים שאם הן מודיעות לגבר שהן עוזבות, כבר לא תיוותר מי שתעזוב", אומרת אריאס. "עם כל אחת אנחנו בונות תוכנית הגנה שמותאמת למקרה שלה. למשל, מישהי יכולה להגיד לשכנה שלה שתטה אוזן, ושאם היא שומעת צעקות שתתקשר מיד למשטרה, או לבקש מחברה טובה שברגע שהיא מקבלת שיחה, תחייג למוקד של העירייה שיבואו ללוות אותה למקלט. אחרת יכולה לשים את התיק ליד הדלת ולהיות מוכנה לברוח ברגע שיש כלפיה אלימות. הרעיון מאחורי התוכנית הוא לסייע לאישה להיכנס לעמדה שהיא מגינה על עצמה, שזו עמדה שהיא לא מכירה", אומרת אריאס. 

במקרי הקצה, מדריכות העובדות הסוציאליות במרכז את המטופלת להיעלם כרעם ביום בהיר, מתוך ההבנה העצובה שימי הפרידה הם הימים שהכי מועדים לאלימות קשה ואף לרצח. "כשאנחנו ממש חוששים לאישה, נמליץ לה שלא לעשות שיחת פרידה, ואפילו לא לגלות שום סימנים לכך שהיא שוקלת להיפרד. פשוט לעזוב ביום בהיר אחר, לבית אחר, ואם צריך – להסתיר את מקום הימצאה, לעזוב למקלט או להוציא נגדו צו הגנה". 

> "לדור שני לאלימות במשפחה כבר לא נשאר כוח לצעוק"
>> הצעדים המשפטיים שיעזרו לך להתגונן נגד אלימות

אם את נמצאת במערכת יחסים אלימה, הנה מספרי טלפון שאפשר לבקש מהם סיוע בעת הצורך:
מוקד החירום של נעמת המעניק סיוע, טיפול וייעוץ לנשים הסובלות מאלימות במשפחה: 3090* או 03-6492468/9/70
מוקד הפניות של משרד הרווחה: 118 (או 077-9208560 מטלפון קווי)
ארגון ויצ"ו המעניק סיוע ראשוני לנשים ולנערות שמוכות על ידי בני זוגן: 03-6923791
מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית: 1202 (24 שעות ביממה), נשים ערביות: 04-6566813, נשים דתיות: 02-6730002
עמותת "תקווה בחושך", לנערים ונערות בסיכון: 0526226860.
הקן החם של נעמת 9021*
קווי חירום לנשים ולילדים במצוקה הפועלים 24 שעות ביממה במספר שפות של עמותת ל.א לאלימות 6724*