דודתה של אביגיל עידן: "היא ילדה מדהימה, חריפה ושמחה"

"הטבח של השבעה באוקטובר חטף גם אותי מחיי. עד אותו יום היינו משפחה רגילה שגרה במקווה ישראל. שני ילדים, קליניקה משלי ביפו, תחביבים, נסיעות בשבתות למשפחה בכפר עזה – סמדר ורועי, והילדים מיכאל, עמליה ואביגיל. מרגע שפרצה המלחמה התברר לנו גודל האסון: סמדר ורועי נרצחו, ואביגיל בת ה-4, גולי הקטנה, נלקחה בשבי החמאס. הייתי צריכה לעשות בחירה: או שאני מתמוטטת או שאני מרימה ראש, תומכת, מחזקת והופכת עוגן לכולם". את הדברים האלה מספרת כיום אלה מור.

>> אביגיל עידן בת ה-4 שבה ארצה

מור, בת 44, היא הגיסה של סמדר עידן ז"ל ובעלה צלם YNET רועי עידן ז"ל, שנרצחו באותו בוקר דמים על ידי מחבלי החמאס בנוכחות ילדיהם. בן זוגה של מור, נמרוד, הוא אחיה של סמדר ז"ל. הם היו ארבעה: גילת, המתגוררת בלונדון, נמרוד, לירון שנשארה להתגורר בקיבוץ והקימה בו משפחה וסמדר ז"ל, הצעירה בחבורה, שנשארה אף היא בקיבוץ.

הריאיון עם מור נערך לפני שידור הכתבה "אביגיל" ב"עובדה" (קשת), בה הובא סיפורה של אביגיל הקטנה, המתאקלמת בחייה החדשים, יחד עם אחיה עמליה (6) ומיכאל (9), שהתחבאו בארון במשך 14 שעות עד חילוצם, בזמן שגופת אמם מוטלת לידם לאחר שנרצחה מול עיניהם. מור ליוותה אותם לאורך כל הזמן הזה, היא מספרת, למרות שלא הוזכרה כלל בתוכנית.

"בבוקר השבעה באוקטובר הסלון שלנו הפך לחמ"ל. אני הייתי בקשר עם מיכאל משש וחצי בוקר", היא אומרת, "את החלק הזה בפאזל של חייהם אי אפשר יהיה למחוק – וזה חשוב שהם ידעו. אנשים צריכים לדעת מה קרה כדי להחלים. עמליה ומיכאל התחבאו מקופלים לגמרי בתוך ארון קטן בממ"ד המשפחתי, הם ראו מולם את גופת אימם והייתי חרדה להם, פחדתי שהם ישתגעו".

אביגיל בת ה-4 שנחטפה לעזה, מצולמת עם אמה סמדר עידן ז"ל שנרצחה בשבעה באוקטובר | צילום: שימוש לפי סעיף 27א' רשתות חברתיות

גופתה של סמדר נמצאה מיד. היא נרצחה בתוך הממ"ד מול ילדיה. גופתו של רועי נמצאה מחוץ לבית כעבור 11 שעות. באותו בוקר הוא אחז את אביגיל בידיו כשהגיעו המחבלים. הם ירו בו למוות, ובאורח נס היא לא נפגעה. היא נמלטה לעבר בית השכנים בקיבוץ, משפחת ברודץ', ונלקחה בשבי יחד עם הגר אם המשפחה ושלושת ילדיה. אביגיל הפכה בשבי לבת הרביעית שלה, לאחר שנותרה מיותמת מאמה. כעבור 51 יום שבה הגר ברודץ' מהשבי עם שלושת ילדיה, ועם אביגיל הקטנה שבשבי מלאו לה ארבע שנים. סמדר ורועי נקברו זה לצד זו בבית העלמין בכפר הריף.

>> הסלבס התגייסו להחזרת אביגיל: "לעולם לא תהיי לבד"

"סמדר הייתה אימא מושלמת", מספרת מור בכאב, "היא גידלה ילדים לתפארת ובלי שום הכנה, נסיבות החיים הביאו את מיכאל ועמליה לנורא מכל. הם הסתתרו בתוך מדף פיצפון, מקופלים לגמרי, כשהגופה של אימם מחוץ לארון. שני ילדים גיבורים שנשארו בשקט בממ"ד 14 שעות בלי אוכל. לבד בבית. מיכאל שמר על קור רוח בלתי רגיל, מתוך הארון הוא אמר לנו 'הרגו את אימא והרגו את אבא. גם גולי מתה'. מיכאל לא ידע שהמחבל שירה באביו למוות לא הצליח לפגוע בגולי. כאשר רועי נרצח ונפל, גולי נפלה לו מהידיים ואז היא קמה ורצה לקבל עזרה. אולי המחבלים המשיכו הלאה כי הם חשבו שהם ירו גם בה. עברו עוד שלושה ימים עד שהתברר לנו שגולי בחיים. נשלחתי על ידי המשפחה להיות במטה החטופים, והמקום הזה הציל אותי. הייתה לי מלווה לכל צורך וגם היו לי כמה פגישות עם פסיכולוג".

מה עשית מרגע שנודע לך מה קרה?
"ניהלתי את מבצע החילוץ של מיכאל ועמליה. כתבתי פוסק בפייסבוק והתחננתי לעזרה, התקשרתי לכל גורם אפשרי בצבא ובמשטרה וכשענו סוף סוף התחננתי שיגיעו להציל את הילדים. לקח 14 שעות עד שהם חולצו. גם חמי איתן היה בממ"ד בביתו. דיברנו איתו. הוא מעל גיל 80, לחם בכל מלחמות ישראל. הוא ישב עם טלוויזיה דלוקה ותריסים פתוחים ואמר לי שזה מוזר שסמדר ורועי לא עונים. למרבה המזל אשתו שלומית הייתה באותה שבת בטיול בבולגריה עם חברי קיבוץ נוספים. איתן לא הרגיש טוב ונשאר בבית. שלומית שמעה בחו"ל על הירצחה של סמדר והמטרה הייתה להציל את לירון ואת בעלה זולי ושלושת ילדיהם".

מור מספרת שהיא אף זו שאיתרה את העובדת הסוציאלית ד"ר תמר שלזינגר (עליה סופר ב"עובדה"), שליוותה את מיכאל ועמליה על קו הטלפון בזמן שהסתתרו מהמחבלים. "כתבתי לדודה שלי לינדה, שחיה באוסטרליה, והיא פנתה לפיטר קאש (איש עסקים אמריקאי מצליח ופילנתרופ ידוע, דב"א). הוא איש עם קשרים, הוא פנה לאיחוד ההצלה וככה הגענו לתמר", מספרת מור. "אני דיברתי עם שלומית הסבתא שהייתה בבולגריה, נתתי לה משימה לדבר עם מיכאל ועמליה כדי לעזור לה לעשות משהו גם כשהיא מרחוק".

במשך 14 שעות היית בקשר טלפוני עם מיכאל?
"כן. הוא היה עם הטלפון של סמדר. מסביב הייתה לחימה קשה. הבנתי מיד את גודל האסון שנפל עלינו, אבל לא יכולתי להרגיש את הצער המטורף. הייתי צריכה לתפקד כדי לראות איך אני מחלצת את המשפחה שלי. גם מטופלים שלי מהקליניקה התקשרו והייתי צריכה לנחם אותם, כך שלא היה לי מקום להתפרק בעצמי. מיכאל ועמליה הגיבורים שוחררו רק בערב ושלומית ביקשה שיבואו אלינו. אמרתי לה שיש להם בית אצלנו לתמיד ובלי לשאול את נמרוד אמרתי לה שנאמץ אותם".

איך הרגשת כשגילית שאת לא מוזכרת בכלל בתוכנית?
"הופתעתי, נעצבתי, נפגעתי, כאב לי הלב. לסמדר יש עוד שני אחים, גילת ונמרוד, בעלי. הם לא הוזכרו. הפתיע אותי שאת העשייה שלי מחקו, אבל היום כל זה כבר שולי ואני שמה את זה בצד. אני יודעת מה עשיתי ואיזה חלק אדיר יש לי בחילוץ של מיכאל ועמליה, רק דבר אחד חשוב – וזה האושר של הילדים. הם אחיינים אהובים שלנו ואנחנו לעולם נשאר לצידם, דודים אוהבים".

"הבטחתי למשפחות החטופים שלא אנטוש אותן"

בסופו של דבר, אחרי כל התופת שעברו הילדים, הם עברו לחיות אצל לירון, אחותה של סמדר, ובן זוגה זולי. "לירון היא בת הקיבוץ כמו סמדר, ונמרוד בעלי עזב בגיל 25. ללירון יש תאומים בני 12 ועוד ילדה בת 10, והם והילדים של סמדר ורועי היו רגילים להיפגש הרבה. היום השישייה הזאת היא כמו להקה קטנה ואנחנו מרגישים שזה נכון להם להישאר שם", מספרת מור. "אם לירון לא הייתה יכולה מכל סיבה שהיא, נמרוד ואני היינו מאמצים אותם", היא מדגישה. "בהתחלה באתי לשם כל יום, כיום אני מגיעה פעם בשבוע. הם במסגרות ואנחנו מבקרים אותם, יודעים שהם חלק ממשפחה נהדרת והסבים מוצאים נחמה בנכדים שהשאירו סמדר ורועי".

איך אביגיל מאז חזרתה מהשבי?
"היא ילדה מדהימה. היא חדה וחריפה, אני לא חלק מהמערך הטיפולי שלה אבל ממה שאני רואה, היא ילדה שמחה. היא לא מדברת על מות הוריה ויש משהו בהדחקה אצל ילדים שהוא מבורך. הם חיים את הרגע".

אביגיל בת ה-4 ששוחררה משבי חמאס | צילום: סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים

מאז השבעה באוקטובר מור מתנדבת במטה החטופים, מעורבת בהסברה בארץ ומול התקשורת הזרה, מדריכה נוער בכיכר החטופים, נפגשת עם משלחות וגם מופיעה בהרצאות על פי הזמנה ומספרת את הסיפור המשפחתי הכואב והמצמרר. ההרצאות, היא מודה, הן סוג של שחרור עבורה ועוזרות לה לגלות בכל פעם מחדש את הכוח הטמון בה ובמשפחה שלהם.

>> סרטון החטיפה של שירי ביבס וילדיה קורע את הלב. המציאות עצובה עוד יותר

מור במקצועה היא הומאופתית קלינית המחזיקה קליניקה משלה. "אני הומאופתית ועובדת במקום מקסים ביפו ליד כיכר השעון, שהיה פעם מחסן של סבא שלי. בעבר טיפלתי הרבה גם בנשים בהיריון, ובכלל בנשים עם כל מיני בעיות נשיות ובתינוקות. מאז השבעה באוקטובר אני מטפלת בחרדות ובפאניקה של ילדים ובני נוער. הרבה מהנוער במצב מצוקה גבוה, יש כאלה שהם במצב של אובדנות. ילדים פוחדים שיחטפו אותם".

המלחמה הפכה את חייה השלווים של מור ומשפחתה מן הקצה אל הקצה מבחינה רגשית, וגם מבחינה כלכלית, כשהעבודה שלה ושל בן זוגה, פסיכולוג במקצועו, ירדה ב-70 אחוז.

אלה מור | צילום: באדיבות המצולמת

התחום שלך נפגע במלחמה?
"אני יכולה להגיד שהעבודה שלי ירדה ביותר מחצי וגם אצל בעלי, וזה בהחלט סוג של קושי שאנחנו מתמודדים איתו היום. מכיוון שיש לי משפחה, שני ילדים בגילאי 15 ו-12, ואני צריכה להתפרנס – אז אני מופיעה בארגונים, ובחברות הייטק עם ההרצאה שלי 'סיפורה של משפחה חטופה'. אני נותנת ככה כוח לאחרים וזה גם עוזר לי לרפא את עצמי. יש לי גם הרצאה מקצועית בשם 'למה אנחנו חולים – סדנת עזרה ראשונה'".

איך את מסבירה את הקמפיין נגד משפחות החטופים?
"זה בלתי נסבל וזה שובר את הלב. אנחנו לא יודעים איך הם שורדים בתנאי השבי הקשים ואם הם שורדים, והתסכול הוא אדיר כלפי אלה שחושבים שלא צריך להחזיר אותם עכשיו".

אלה מור | צילום: באדיבות המצולמת

את מרגישה שאחרי ארבעה חודשים של מלחמה שעדיין לא רואים את סופה, קצת התרגלנו למצב?
"כן. אני ממשיכה להגיע והבטחתי למשפחות שלא אנטוש אותן, כי אנחנו היום משפחה אחת גדולה. אבל לא מספיק אנשים מגיעים לעצרות בכיכר החטופים. אני יכולה להבין שיש כאלה שזה שובר אותם לבוא לעצרת, אבל כולנו צריכים להיות חלק ממה שקורה. אם לא לעצרת, בואו למאהל, תעלו פוסטים, תתרמו למטה המאבק. אבל אל תנטשו את משפחות החטופים. מה שקרה בשבעה באוקטובר יכול היה לקרות לכל אחד מאיתנו. אסור שהנושא הזה ירד מסדר היום הציבורי".