בטח חיפשתם נשים לתפקידי מנכ"ליות ופשוט לא מצאתם, נכון?

במדינת "איזה מזל שזה לא אצלנו", כמו שאני לפעמים נוהגת לקרוא לה, נפתחו מהדורות החדשות בכותרות זועקות: "בכל המדינה, לאחר חיפוש מדוקדק, לא נמצאו נשים שעונות על תנאי סף להתמנות למנכ"ליות במשרדי ממשלה!".

>> כשבתי המשפט מדמיינים אדם סביר – הם מדמיינים גבר

איזה שבר! הרי כל כך רצו, חוקקו חוקים, קבעו תקנות, הקימו ועדות ופעלו להכשיר, ללמד ולקדם נשים, ולמרות כל זאת עדיין לא נמצאו נשים מתאימות. זה כל כך תסכל את ממשלת "איזה מזל שזה לא אצלנו" שכן מעל 51% מהאוכלוסייה הן נשים, ועדיין, אין בנמצא קומץ נשים מתאימות? אפילו חמש נניח?

זהו בהחלט מצב משברי שכמעט גובל בחוסר אחריות מגדרי. מה בסך הכל ביקשו מאותן נשים?

1) להיות ראויות לאמונו של השר הממונה.

2) ניסיון בתפקידים ניהוליים של ארבע שנים בשירות ציבורי או בתאגיד בעל היקף עסקים או פעילות משמעותיים או בתפקיד בכיר בתחום רלוונטי לעיסוקי המשרד העיקריים או בכל תפקיד אחר שייראה רלוונטי לוועדת המינויים.

אי מינוי נשים לתפקיד מנכ"ליות משרדי הממשלה מגיע לבג"ץ: היום יערך דיון בעתירה של שדולת הנשים, נעמת ופורום דבורה שמבקשות להורות לממשלה להקפיד על מינויים באופן שמחצית מהמנכ"לים במשרדי הממשלה יהיו נשים. עד כה מינתה הממשלה הנוכחית 30 מנכ"לים למשרדי הממשלה השונים ומתוך 35 משרדי ממשלה קיימים, מכהנות היום רק שתי נשים כמנכ"ליות משרד. ייצוג נמוך כל-כך של נשים בקרב מנכ"לי משרדי הממשלה מהווה הפרה בוטה של חובת הייצוג ההולם המעוגנת בחקיקה.

אייל זמיר. מנכ"ל משרד הביטחון | צילום: דובר צה"ל, מתוך ויקיפדיה CC BY-SA 3.0

אפילו אושר באופן חריג למנות מי שאינו או אינה עומדים בתנאים אלו, ועדיין – אף אחת לא מתאימה. דווקא במדינה בה מאוד מכבדים נשים, הן לכאורה שוות בזוגיות, לומדות, עובדות ונמצאות כמעט בכל מקום או תחום שנדרש בו שירות, טיפול, מידע, עשייה או מומחיות, דווקא במדינה שקוראת לשוויון זכויות, שבחוק שלה קיימת חובת ייצוג הולם – נשים פשוט לא מצליחות לעבור את תנאי הסף.

בישיבת חירום בנושא תת-ייצוג הנשים, הוצגה חשיבות שילוב נשים בעשייה הציבורית ובמוקדי קבלת החלטות. שר בכיר אף הדגיש שנכון שנשים ישתתפו בקביעת מדיניות וקבלת החלטות שמשפיעות על כולנו. אחר אמר: "עיקרון השוויון הוא ערך רב חשיבות במדינה". "גורם בכיר" חיזק ואמר: "חשוב שיישמעו דעות מגוונות לפני שמקבלים החלטות".

שלומי הייזלר. מנכ"ל משרד האוצר | צילום: מארק ניימן לע"מ, מתוך ויקיפדיה CC BY-SA 3.0

אחד השרים שיתף במצוקותיו, ואמר: "נדרשים יחסי אמון מיוחדים ביני לבין המנכ"ל, אני חייב להיות בטוח שהוא מסוגל להיות אחראי על ניהול המשרד והגשמת המדיניות והיעדים המוטלים עליו". הוא הוסיף והסביר שאינו יכול לקחת סיכון לשיבוש חמור בתפקוד המשרד ופגיעה מהותית באינטרס הציבורי.

שר ותיק העלה טענה לכשל במערכת מכיוון שהוא נדרש להציג מועמד אחד בלבד מטעמו, והליך אישור המינוי אינו כולל עילת פסלות הנוגעת להיעדר ייצוג הולם. כולם סיכמו בצער שלמרות שמשנת 2014 הם מנסים לקדם ייצוג שווה, נשים לא ממש מגלות רצון לעזור לממשלה לעזור להן.

בסיכום הישיבה הוחלט לדרוש מהנשים לקחת חלק בעיצוב מדיניות הממשל ובהוצאתה לפועל, ולהחזיק במשרה ציבורית ולמלא כל תפקיד ציבורי בכל דרגי הממשל. הישיבה הסתיימה וכולם יצאו. כשנכנסה אחת היועצות לאסוף את החומר, היא מצאה דף שעליו נכתבו בגדול דברי שופט בית המשפט העליון אליהו מצא: "ההכרה הכללית בזכותה של האישה לשוויון חברתי גמור ומלא אינה באה, בחיי המעשה, לכלל ביטוי אמיתי. בחברתנו, המכירה בשוויון ודוגלת בו כבעיקרון של צדק והגינות, דיבורים על שוויון לחוד וקיומה של אפליה לחוד".

נירה שפק | צילום: רויטל דקל

למרות שמשנת 2014 המדינה מנסה לקדם ייצוג שווה, יש לבדוק איך יכול להיות שלמרות ש-45.6% מהמשרות הבכירות בשירות המדינה מאוישות על-ידי נשים, ו-56.2% מהמשרות בדרג ניהול ביניים מאושות על ידיהן גם כן, כיצד זה שאותן נשים לא מתאימות להיות מנכ"ליות של משרדי ממשלה? וגם למרות תוכניות להכשרת העתודה הניהולית בנציבות שירות המדינה, עדיין אין פוטנציאל למנכ"ליות במאגר מומחיות. יש לבחון טוב-טוב מה "לא בסדר" עם אותן הנשים, אם כך. או, אופציה נוספת: מה לא תקין בעמדותיהם של הגברים הממנים את התפקידים.

הכותבת הנה אל"מ (מיל'), חברת כנסת לשעבר מטעם "יש עתיד", חברת הוועד המנהל ב"פורום דבורה" לנשים במדיניות חוץ וביטחון לאומי וכיום מתמודדת לתפקיד ראש המועצה האזורית שער הנגב.