אישה גדולה
חלי מנהלת קבוצות תמיכה להרזיה, אבל לא מאמינה ברזון
שמי חלי ממן, אני בת 34, מתגוררת בעכו, נשואה ואם לארבע בנות. הסיפור שלי דומה בבסיסו לסיפור של נשים רבות בגילאים שונים, ומתמקד בבעיה שכולנו מתעסקות בה ללא הרף – עודף משקל.
הסיפור שלי התחיל בגיל 12. הייתי ילדה ממוצעת, לא שמנה ולא רזה מדי, ובחופש הגדול השמנתי קצת, בכ-3-2 ק"ג. זה התחיל להפריע לי רק כשאחת השכנות "הנחמדות" אמרה לי "וואו, חלי, איך השמנת". כשאומרים לך משהו שאת יודעת שהוא נכון זה פוגע, ובעקבות כך התחלתי דיאטת כסאח. ירדתי במהירות במשקל, החמיאו לי מאוד על כך שרזיתי, אבל התוצאה הייתה שמהר מאוד עליתי במשקל בחזרה.
לקחתי את זה קשה כי תמיד הייתי ילדה יפה ותוססת, וזה גם גיל רגיש שבו מתחילים להתעניין בבנים. אם היה מי שידריך אותי אז, הייתי יכולה ללמוד כיצד לאמץ הרגלי אכילה נכונים, או אולי אפילו להתעלם מנושא המשקל ולחזור ללימודים אחרי החופש כאילו כלום לא קרה והקילוגרמים המיותרים היו יורדים לבד, ואז לא הייתי נכנסת למעגל ההשמנה המטורף. אף אחד לא נולד עם עודף משקל של 30 ק"ג. כולנו מתחילות ב-3-2 ק"ג, קצת יורדות, קצת עולות, שוב יורדות, וכך ונכנסות לסחרור גדל והולך. אם יורדים מהר – עולים מהר, ובלי להרגיש מתחילים לחיות בדיאטות ממושכות.
מלחמה אינסופית
בגיל 14 עברתי לגור בארצות הברית, ארץ הג'אנק פוד, ושם התחלתי ממש להשמין. השפע שם הוא אינסופי וגם הרגלי האכילה שונים מבארץ. במקביל, נושא הדיאטה היה שם כבר מפותח מאוד, כולל שימוש באבקות ובכדורים. אחרי שעליתי בכ-15 ק"ג התחלתי לבלוע כל מיני כדורים. שוב נכנסתי למערבולת ולא הצלחתי למצוא את הדרך החוצה. הרגשתי שאני נלחמת ורק טובעת יותר ויותר.
כשהבנתי איך הגוף פועל וכיצד הוא מעבד את האוכל התחלתי להירגע ולמדתי איך אני צריכה לאכול כדי להיות שבעה. הבנתי שכששבעים אוכלים פחות ואז האוכל לא שולט בנו. גם בסדנאות שלי אני מסבירה את ההיגיון שמאחורי הדברים. ככל שאימצתי את הרגלי האכילה החדשים ירדתי במשקל וקיבלתי המון מחמאות. תוך שמונה חודשים ירדתי כ- 30 ק"ג!
להצליח בגדול
אחרי שאמא שלי ראתה איך ירדתי במשקל היא החליטה שגם היא רוצה לעשות דיאטה וביקשה שאעזור לה. בהתחלה לא הסכמתי אבל היא נדנדה והתעקשה ובסוף ארגנה עוד שש חברות וקבענו מפגש. הגעתי למפגש עם חוברת טיפים וכללים שהכנתי מראש ועם משקל ישן שקניתי בשוק הפשפשים ופתחנו קבוצה בסלון של אמא שלי בכל יום ראשון בערב. הנשים בקבוצה התחילו לרזות ומסביב התחילה התעניינות. משש בנות הפכנו ל-30, ופתחתי עוד קבוצה. לאט לאט העסק התחיל להתגלגל לממדים מדהימים. פתחתי קבוצה גם אצלי בסלון, וכשמספר הקבוצות המשיך לגדול והסלון לא הספיק – עברתי לקרוון ששיפצנו בגינה. התחביב הפך למקצוע ואני מצאתי את עצמי בעומס עבודה מטורף.
הייתי מדריכה קבוצות מראשון עד חמישי ובמקביל משתתפת בכנסים ופגישות. אחרי כמה חודשים נפלתי מהרגליים ואז אחותי התחילה לעזור לי. עכשיו גם הבנות שלי עובדות איתי בחופש. מכיוון שכששמנים מחליטים לרזות זה חייב להתחיל באופן מיידי וללא עיכובים, התחלתי לתת גם יעוץ טלפוני. כשלא הצלחתי לעמוד גם בעומס הזה הכשרתי מדריכות ופתחתי "קו חם". כיום יש לי 15 מדריכות, 80 קבוצות ו-27 סניפים בצפון הארץ. בנוסף אנחנו עובדים גם עם מקומות עבודה וחברות גדולות, כי מעסיקים מבינים היום שלאדם רזה יש תפוקה טובה יותר.
האני מאמין שלי
אני לא מאמינה ברזון. אני מאמינה שאישה צריכה להרגיש טוב עם עצמה. אני לא מאמינה בלקבוע משקל יעד וחושבת שהדבר החשוב ביותר הוא ההרגשה הפנימית של כל אחד עם עצמו. חשוב ללמוד לחיות עם הגוף ולאהוב אותו ולא להתעסק באובססיביות ברצון להיות רזה. כל אחת צריכה ללמוד לכבד את עצמה ולהפסיק להילחם בגופה, כי ממלחמה כולם מפסידים. אני מתמקדת בשינוי החשיבה ובניסיון לראות תמיד את החצי המלא של הכוס. גם כשנופלים חשוב להפיק מכך לקחים ולהמשיך הלאה. אני מאמינה שלכל אדם יש תכונות חזקות ושצריך להתמקד בהן במקום בחולשות.
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה