"מאחורי כל אישה מצליחה עומדת אישה שרוצה שהיא תמות"

בשום תסריט אירה ויגדורצ'יק לא ראתה את עצמה חוזרת יום אחד למוסקבה, אותה עזבה בגיל 15 וחצי, בלי לרצות להביט לאחור. את הזיכרון של "יהודייה מסריחה", כך כונתה על ידי בני כיתתה בימים של אנטישמיות גואה, היא נשאה איתה כל השנים. אבל מאמנת העבר האגדית של נבחרת ישראל בהתעמלות אמנותית, שנחשבה למעצמת על בתחום, ומי שהביאה את הנבחרת הישראלית להישגים גדולים בקנה מידה עולמי, היא גם דמות שנויה במחלוקת. איש מעולם לא ערער לא על כישוריה המקצועיים, אלא על כל מיני התנהגויות שייחסו לה באיגוד ההתעמלות, שרדפו אותה, לדבריה, לאורך שנים, עד שלפני שלוש שנים החוזה שלה לא הוארך. במילים אחרות, היא פוטרה.  

>> איילת זוסמן: "לא קיבלנו בנות לנבחרת כי הן ריחמו על עצמן"

וכך, באותה עת, היא מצאה את עצמה חוזרת למוסקבה ומתהדרת בטייטל חדש, נוצץ ויוקרתי: מאמנת נבחרת ההתעמלות האמנותית של רוסיה, אחת הנבחרות הטובות בעולם, ומאמנת הזרה הראשונה בהיסטוריה של הנבחרת.

"אני ישראלית גאה. לא האמנתי שיבוא יום ואאמן תחת דגל אחר ולא תחת דגל ישראל אבל הפגיעה והעלבון שספגתי, היו חזקים מהכל"

"אני עם איגוד ההתעמלות בישראל סיימתי", מכריזה ויגדורצ'יק. "התמודדתי שנים מול עסקנים ופקידים שמיררו את חיי, התישו אותי, העלו אותי כל שבוע לוועדת משמעת ותבעו אותי. אבל תמיד, ואני מדגישה – תמיד – ניצחתי".

"אני קשוחה, אבל יודעת גם ללטף". אירה ויגדורצ'יק | צילום: באדיבות המצולמת

"אני ישראלית גאה", היא אומרת. "לא האמנתי שיבוא יום ואאמן תחת דגל אחר שאינו דגל ישראל, אבל הפגיעה והעלבון שספגתי היו חזקים מהכל, למרות ההישגים שהבאתי".

איך הגעת לנבחרת רוסיה?
"אחרי שהחוזה שלי לא חודש, קיבלתי הצעה מאירה וינר, גדולת המאמנות ברוסיה ומהגדולות בעולם, לבוא לאמן שם. ההצעה לאמן את נבחרת רוסיה מקבילה לסוג ההצעות שמקבל מאמן כדורסל ישראלי לאמן ב-NBA ולא יכולתי לסרב לה".

אחרי שנתיים בגולה, ויגדורצ'יק חזרה אלינו לפני שנה. שוב הייתה זאת האנטישמיות ברוסיה שהרימה את ראשה והחזירה אותה הביתה.  

"אמרו לי שדיברתי נגד רוסיה. הסברתי שאני לא יכולה לקבל שיר כזה. אחרי פסח הגעתי לארץ לחתונת בני והודעתי להם שאני לא חוזרת. הלב לא נתן לי"

קמת ועזבת שם מהיום למחר?
"אני לא אגיד שהיה לי קל שם. אבא שלי שנפטר בגיל 75, אמר לי לא לחזור לשם לעולם. אימנתי שלוש קבוצות במשך עשר שעות ביום, וזכיתי להרבה כבוד והערכה. בן זוגי העביר אימוני כושר לנבחרת, בלעדיו לא הייתי מחזיקה שם, אבל התגעגעתי לארץ. חסרו לי העברית והמפגש האנושי עם דוברי עברית. מאז שפרצה המלחמה באוקראינה, התחילה תקופה נוראית שם ואז בא הרגע שאותת לי – עד כאן".

שירי פוגרום בליל הסדר

ההחלטה גמלה בלבה בליל הסדר בשנה שעברה. ויגדורצ'יק הייתה אז עם בן זוגה, אילן אזבי, והם חגגו את ליל הסדר עם קבוצה של 50 איש, יהודים מקומיים וישראלים. הרב שניהל את הסדר הזמין רביעייה ווקאלית, ובשלב מסוים הם החלו לשיר שיר קווזקי. "הייתי בשוק", היא נזכרת, "את השיר הזה נהגו לשיר בזמן הפוגרום נגד יהודים, עם השיר הזה יהודים נרצחו".

"התקוממתי נגד השיר", היא מספרת, "ושתי נשים אמרו לי: 'את לא תקבעי'. רוסיה הלכה אחורה מבחינת חופש הביטוי, ולמחרת העוזרת של אינה וינר התקשרה ואמרה לי שדיברתי נגד רוסיה. הסברתי לה שאני לא יכולה לקבל שיר כזה. אחרי פסח הגעתי לארץ לחתונת בני והודעתי להם שאני לא חוזרת. הלב לא נתן לי".

בתודעה הישראלית, ויגדורצ'יק נצרבה כאמור כמאמנת קשוחה, לעיתים מדי, ששמה מתקשר לכל מיני סקנדלים. ויגדורצ'יק היא דעתנית, עומדת על שלה, לא מעגלת פינות ושום רעשי רקע לא יסיטו אותה מהדרך. תחת ידיה הגיעה נבחרת ישראל לראשונה למשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008 למקום השישי. במהלך שנות האימון שלה קטפה הנבחרת 13 מדליות באליפות אירופה, כולל שלוש מדליות זהב, מדליית כסף באליפות העולם 2014 ועוד. אבל מאחורי החזות הקשוחה, ישנה אישה מאוד אמוציונלית, שעיניה מתלחלחות בקלות והקול שלה נסדק שוב ושוב. "אני קשוחה, אבל יודעת גם ללטף" . 

מה בדיוק היה שם בינך לבין איגוד ההתעמלות? למה אהבו לשנוא אותך?
"כי אני הולכת נגד הזרם. זה לא עולם אכזרי, אלא זה פשוט העולם. הרבה פוליטיקה ושחיתות יש בספורט, ויש באיגוד מלחמות של מכבי והפועל. יש פתגם סיני שאומר שאת גודל המגדל אפשר למדוד לפי גודל הצל שלו, ואת גודל העשייה של אדם אפשר למדוד לפי כמות האויבים שלו. אני לא הייתי מאהבת של אף אחד, ותכתבי את זה. בשנות התשעים הייתה תרבות של נשים שהיו מאהבות של גברים עם השפעה. מאחוריי לא עמד אף גבר, אני השגתי הכל במו ידיי ונתתי לאימון את חיי בהמון אהבה. ויש עוד דבר: מאחורי כל אישה מצליחה עומדת אישה שרוצה שהיא תמות".

"המתעמלות שלי אוכלות בריא וישנות בזמן". אירה ויגדורצ'יק עם הנבחרת החדשה שהקימה בלי איגוד ההתעמלות | צילום: באדיבות אירה ויגדורצ'יק

"הגמרים הראשונים של התחרויות האישיות, הם שלי", ממשיכה ויגדורצ'יק. "את התחרויות הקבוצתיות אני יצרתי כי האיגוד לא רצה. את אליפות אירופה ב-2016 עשיתי עם מוטי ששון, ראש עיריית חולון בזמנו, וזו הייתה תחרות ראשונה בארץ. טענו נגדי שקיללתי בנות והרעבתי ועוד כל מיני זוועות. היו תביעות של אימהות, לא ויתרתי ותבעתי פעם אחרי פעם. ניצחתי בכל המשפטים גם נגד האיגוד. חמישה שופטים של בית המשפט העליון ושל בית הדין לעבודה קבעו לא לאפשר את הפיטורים אותי. העלו אותי שוב ושוב  לוועדות המשמעת. גם כאן ניצחתי בכולן". 

"אמרו שבעטתי במתעמלת, מה שלא היה ולא נברא. הקימו ועדה שבדקה וגם היא הגיעה לאותה מסקנה, אבל השם שלי כבר נמרח בעיתונים. לא ויתרתי ותבעתי פעם אחרי פעם. ניצחתי בכל המשפטים"

היא ממשיכה להיזכר גם במקרים לא קלים של לשון הרע שנאמרו עליה: "ב-2017 למשל, אחרי שהבאתי את אליפות אירופה אמרו שבעטתי במתעמלת, מה שלא היה ולא נברא. הקימו ועדה שבדקה וגם היא הגיעה לאותה מסקנה, אבל השם שלי כבר נמרח בעיתונים. הגעתי לעורך דין אמיר רוזנברג שמתמחה בלשון הרע אחרי ששכנעו בנות לעזוב. הוא אמר לי שזה נשמע רע, ואני התעקשתי שיש עשן בלי אש. אמרתי לו 'בוא נעשה צעד היסטורי ונתבע על לשון הרע את כל אלה שיצאו נגדי'". 

במשך שמונה שנים ויגדורצ'יק עברה מסכת חקירות ורק לפני חודש היא זכתה ב-150 אלף ש"ח על הפגיעה בשמה הטוב. "מאלה שהתנצלו אחר כך, לקחתי פחות", היא מתוודה. "השופטת קבעה שיש כאן ניצול של הנתינה של המאמנת והתעללות נגדה ושעשתה הכל במסירות ובהישגיות טהורה. אבל זה לא שינה כלום. נילי ארד שהייתה יו"ר הוועדה אמרה לי, 'אל תתבעי, את מלכה'. היא נתנה לי הרבה כוח". 

האשימו אותך לאחרונה שאמרת שלינוי אשרם היא לא קלאסה.
"זה היה מגעיל מה שעשו לי. לקחו הקלטה שלי, לפני שש שנים והוציאו דברים מהקשרם. זה היה חלק מזה שאמרתי שהיא לא רוקדת קלאסי ועל כל תנועה שעושה מתחרה שלה היא עושה כמה תנועות וזה היה לזכותה".  

שליחות במדינות מוסלמית

האימון הוא הממשות הגדולה של חייה, לראות את דגל ישראל על הפודיום היה חזות הכל בשבילה. אז ויגדורצ'יק המציאה את עצמה מחדש – היא פיתחה ענף חדש שלא קיים בישראל: "התעמלות אסתטית" שמו. בעולם הספורט הוא קיים כבר 20 שנה, הוא אמנם לא ענף אולימפי אבל נעשים מאמצים להכניס אותו. יושבת ראש האיגוד העולמי של ההתעמלות האסתטית וסגניתה ביקרו בארץ וישראל הוכנסה רשמית לארגון. מדובר בענף שמבוסס על תנועות ההתעמלות האמנותית אבל הוא נטול מכשירים, ועיקרו תנועות הגוף והרבה כוריאוגרפיה. 

ויגדורצ'יק אספה מתעמלות ישראליות עם רקע מתאים ובנובמבר האחרון הן יצאו לאליפות העולם שנערכה בקזחסטן ודורגו בעשיריה הראשונה. "יהודי לוקסמבורג נתנו לנו 100 אלף ש"ח וקיבלנו גם בגדי גוף במתנה ושכרנו אבטחה. בעיניי זו הייתה שליחות שבמדינה מוסלמית זכינו להישג כזה". 

 "להיות ספורטאית זו פריבילגיה וגם קושי. בן אדם שמציב לעצמו מטרות, עובר קשיים. כדי להפוך ליהלום, צריך ללטש אבן. הבנות אצלי אכלו טוב ובריא והיו חייבות לישון בזמן"

ב-8 למרץ, יום האישה, היא חגגה את יום הולדתה ה-60 והיא לא מתכוונת לעצור, וממשיכה לעשות רגל רגל לפנים. בתה הבכורה רחלי, מתעמלת בעברה, ערכה לכבודה מסיבה אליה הגיעו עשרות מתעמלות מהעבר, כולל כאלה שלא ראתה למעלה מ-20 שנה. הגיעו גם הורים של מתעמלות עבר וכולם ברכו והודו לה. זה היה ערב של סגירת מעגלים עם מצגות וריקודים.  

זהו, סיימת עם המלחמות?
"כן. בגיל 60 אני לא רוצה את התחושות הקשות והסבל הזה. אני עם איגוד ההתעמלות גמרתי. ההסתכלות שלי על החיים היא אחרת היום. אני לא רוצה להסביר את עצמי ולקרוא רפש עלי, אני רוצה ליהנות. ברחוב אוהבים אותי ואני מחוזרת ומחוזקת על ידי העם".  

בואי נדבר על הקשיחות שלך.
"באימונים אני קשוחה. קיבלתי חינוך סובייטי וזה מסביר הכל. אני יודעת לדרוש ואני לא מרחמת על הבנות. מרחמים על אדם מסכן. להיות ספורטאית זו פריבילגיה וגם קושי, בן אדם שמציב לעצמו מטרות, עובר קשיים. כדי להפוך ליהלום, צריך ללטש אבן. הבנות אצלי אכלו טוב ובריא והיו חייבות לישון בזמן".

דוגלת בחינוך סובייטי ולא מעגלת פינות. ויגדורצ'יק עם ילדיה רחלי, אבי וחן | צילום: באדיבות אירה ויגדורצ'יק

היא נולדה במוסקבה, צעירה מאחיה הבכור. אביה שימש כמנהל בית ספר ומורה להיסטוריה, ואימה הייתה מהנדסת. "כינו אותי יהודייה מסריחה והלכתי מכות בבית הספר", היא מספרת, "כי היה לי שם משפחה יהודי".

כמו כל ילדה ברוסיה מבית טוב, היא הייתה תלמידה טובה, ניגנה בפסנתר והייתה מתעמלת אמנותית. אחיה הבכור דימיטרי נולד חירש והיום הוא מדען, ועובד בגוגל העולמית בתחום הבינה המלאכותית: "אימא הייתה נועלת אותו בחדר כדי שיפתור בעיות במתמטיקה, וכשהוא ניסה להתנגד היא אמרה לו שאם לא יפתור, סופו שיהיה מנקה רחובות ומוטב לו שיתאבד. מבחינתה, לא היה טעם לחיות בלי להצליח. אני לא הייתי מוכשרת כמו אחי ומשכו אותי בשערות שאנגן בפסנתר. פעם אחת שפכתי לתוכו מים".  

נוכח גל האנטישמיות שגאתה באותם ימים של שנת 75', החליט אביה לעלות לישראל. אימה סירבה כי חששה שבנה החירש, לא ישתלב בארץ. "אבל אבא היה ערמומי והכיר לנו משפחות שעמדו לעלות ארצה", היא נזכרת. "ביניהן הייתה בחורה יפהפייה בשם גלינה. אחי והיא התאהבו. היא נסעה לישראל והם התכתבו, ואחי הודיע יום אחד לאימא שאנחנו עולים כי הכלה שלו מחכה לו בארץ. עלינו ארבעתנו וחודש אחרי אחי וגלינה נישאו. הם חיים בארצות הברית ויש להם היום שלושה ילדים מוצלחים: שני רופאים ומדען".  

 איך נראו השנים הראשונות בארץ?
"לא גרתי יום אחד עם ההורים. היה לי חשוב להמשיך להתעמל וגרתי אצל רחל שוגר בחולון, וגם אצל מאמנת נוספת, אולגה אלעזר, בעוד הורי עברו לחדרה. את התיכון סיימתי בפנימיית 'הדסים' ועשיתי את מבחני הבגרות בעברית כמו כולם בווינגייט, שהיה קרוב לשם. אני שמנמונת לא בנויה כמו הסלביות ובסופו של דבר הגעתי לאימון. את איילת זוסמן, המאמנת של הנבחרת כיום, גידלתי אצלי בבית, אימנתי אותה ולא קיבלתי על זה שקל". 

ממרחק השנים את כועסת על אימא שלך בגלל החינוך הנוקשה?
"לא. נכון שהכריחו אותי לעשות כל דבר, ונכון שאימא שלי לא חיבקה ולא נישקה אותי, אבל אני מודה להוריי על החינוך הזה, כי אם לא הם, הייתי אפס. אימא שלי כבר בת 95, גרה לידי. אין לי שום טינה כלפיה ואני מודה לה על הכל וזוכרת את המשפט מעשרת הדיברות, 'כבד את אביך ואת אימך'. והיא שלא ידעה להעניק מגע, מגלה שהיוצרות השתנו. היום היא זקוקה לחום ומקבלת אותו".  

"16 שנה הוא בגד בי עם אישה צעירה. אלוהים נתן לי סימנים ואני לא ראיתי. האשמתי את עצמי שזה בגלל שאני כל הזמן מאמנת ולא בבית"

את בן זוגה אייזיק ויגדורצ'יק, שהיה מורה לאימון גופני בווינגייט, היא פגשה במכון, והוא היה האהבה הראשונה שלה. בגיל 20 הם נישאו והתגרשו כעבור 31 שנה. "16 שנה הוא בגד בי עם אישה צעירה", היא משתפת. "אלוהים נתן לי סימנים ואני לא ראיתי, כשזה התברר, הוא לא הסתיר. האשמתי את עצמי שזה בגלל שאני כל הזמן מאמנת ולא בבית. בחינוך הסובייטי שקיבלתי צריך לשמור על המשפחה. אז אם לא הגילוי על הבגידה, הייתי נשארת איתו. כשהכל קרה, האימון הציל אותי, היה לי על הראש אליפות אירופה שנערכה בחולון, והיו הכנות לאולימפיאדה, השקעתי את כולי בזה. מאז הפרידה אין לי שום רצון לקשר איתו. ראיתי אותו בשתי החתונות של הילדים שלנו, ועוד פעם אחת כשהחלפתי אותו בהשגחה על הנכדה".  

זה פוגע.
"הייתה לי תקופה של חוסר הערכה עצמית, אבל מהר מאוד הבנתי שלא אתן לשום גבר בחיי להאשים אותי ולאפשר לו להתנהג אליי ככה כאילו אני הבעיה. למדתי הרבה מהחיים, ובחודש האישה אני אומרת לנשים, אל תאשימו את עצמכן בשום דבר. יש לנו זכות לאהוב את עצמנו ואת העבודה שלנו. זכיתי בזוגיות שנייה, למרות שפחדתי להיפגע מאהבה".

"זכיתי בזוגיות שנייה, למרות שפחדתי להיפגע מאהבה". אירה ויגדורצ'יק עם בן זוגה אילן | צילום: באדיבות המצולמת

את אילן אזבי (71), ויגדורצ'יק פגשה לראשונה כבר ב-95', כשהיה מנהל האולם של ההתעמלות האומנותית בחולון, שם היא אימנה: "בשנת 2016 אחרי שלא התראנו 16 שנה, נפגשנו באילת, שם הוא גר כגרוש, ומאותו רגע לא נפרדנו לדקה. אם הייתי נשארת ברוסיה, היינו מתחתנים כי הוא קיבל שם ויזה הומניטרית זמנית. הוא חבר שלי ועזר כנגדי ואני יודעת שזכיתי".     

"גידלתי את הילדים שלי על פי חינוך סובייטי. הבכורה שלי, רחלי, שהייתי מאמנת שלה, לא קראה לי אימא, רק לפעמים בבית. היא לא רצתה, אבל הכרחתי אותה להתעמל"

איך את גידלת את שלושת ילדיך?
"בחינוך סובייטי. דיברתי איתם רוסית כי היה לי חשוב שידעו את השפה. הבכורה שלי, רחלי, שהייתי מאמנת שלה, לא קראה לי אימא, רק לפעמים בבית. היא לא רצתה, אבל הכרחתי אותה להתעמל. היא פרשה בגיל 20, ועובדה שזה היום המקצוע שלה; היא בוגרת וינגייט ומסיימת תואר שני. התזה שלה בדוקטורט עוסק בהשפעה גנטית בספורט והיא גם כוריאוגרפית מוכשרת בתחום. הבת השנייה שלי, חן, שנאה את ההתעמלות, אז הוצאנו אותה בגיל 11. את הבן אבי, גידלתי כילד סובייטי כמו ברוסיה, שחמט, מוזיקה, פיסול, כדורסל, כמו שלנין אמר 'ללמוד ללמוד ללמוד', זו מהות החיים. הוא סיים בגרות ריאלית היה קצין תקשוב מבצעי חמש שנים. שלושת ילדיי נישאו לישראלים".  

יש לך עוד חלום לאמן בחו"ל?
"זה לא חלום, יש לי הצעות. לרוסיה לא אחזור, במיוחד אחרי השבעה באוקטובר בגלל היחס אלינו. קיבלתי הצעות נוספות ממדינות שהן נגדנו, ותמורת שום הון שבעולם לא אעשה את זה למען דגל שיוצא נגד העם שלי. אבל אשקול מה נכון לי". 

מה עוד את עושה חוץ מההתעמלות האסתטית?
"יש לי קבוצת גלגיליות. אני מאמנת גם בשיעורים פרטיים ולאחרונה התחלתי להופיע ברחבי הארץ עם ההרצאות שלי, תחום שאני מאמינה שילך ויגדל. ההרצאות עוסקות בסיפור חיי המורכב דרך כל העשייה  שלי, וגם מדברות בין השאר על מצוינות בספורט, על מנהיגות, על מוטיבציה והשראה, התמודדות עם הצלחה וכישלון, ניהול וטיפוח כישרונות. יש גם סיפורים פיקנטיים על מאחורי הקלעים של האימון. אני מוזמנת להרצות בפני חברות שונות במשק, מופיעה בפני תלמידים, חיילים בבסיסים, גימלאים ועוד. אני מתאימה את נושא ההרצאה לקהל והמפגש מעצים אותם וגם אותי". 

עם יד על הלב , יש משהו שאת מתחרטת עליו?
"לא מתחרטת על שום דבר. עשיתי ואני עושה רק מה שאהבתי והאמנתי בו ואני שלמה עם הדרך שלי".