איפה טעינו?

השגיאות בדרך למחלות מעיים ודרכים למניעתן
1. אנו אוכלים מהר מדי
החינוך לאכילה מהירה מדי מתחיל כבר בגיל צעיר ביותר, כאשר האם נותנת לתינוקה את המזון בבקבוק יניקה עם חור גדול, והתינוק שותה מהר מאוד את מזונו, מבלי להפעיל את בלוטות הרוק. אך אם חור הבקבוק קטן, בדומה לקוטרה של פיטמת השד, אזי במהלך היניקה ייווצר בפי התינוק לחץ שלילי שיאפשר את יניקת המזון ובמקביל יופעלו בלוטות הרוק. במצב זה יאכל התינוק את החלב המעורבב היטב ברוק ולא ישתה אותו.
2. אנו אוכלים יותר מדי
כבר בילדותנו דאגו הורינו שנאכל לא כמה שאנו רוצים, אלא כמה שהם רוצים. המבוגר מדרבן את הילד או את התינוק לסיים את ארוחתו על כל מנות המזון שניתנו לו, ולעתים אף מאיים עליו בנושאים שונים, אם לא יעשה כן. בהדרגה הולך הילד ומאבד את רפלקס השובע שלו. וכאדם מבוגר, בדרך כלל, אינו מפסיק לאכול כשהוא מרגיש שבע.
3. אנו אוכלים לעתים קרובות מדי
אמנם מערכת העיכול מהווה "מכונה" מאוד משוכללת, אך גם למכונה זו דרושות הפסקות בין הארוחות, להשלמת תהליך העיכול (4-5 שעות). חלק גדול מהאוכלוסייה אוכל לעתים קרובות מדי וכך מביא את מערכת העיכול למאמץ מתמיד, ובסופו של דבר לשחיקת המערכת.
4. אנו אוכלים במועדים לא נכונים
הספק מערכת העיכול בפירוק מרכיבי המזון בשעות הערב, קטן בצורה משמעותית מההספק בשעות שעד הצהרים. אדם האוכל את ארוחתו העיקרית בערב, במיוחד אם המזון מורכב גם מפירות וירקות, גורם לכך שהמזון ישהה במערכת העיכול למשך שעות רבות עד עיכולו, מה שגורם לשחרור כמות עצומה של רעלים כימיים הנספגים בגוף.
5. אנו אוכלים סוכר
הסוכר, לבן או חום, אינו נספג במערכת העיכול כמות שהוא, אלא עובר עוד תהליך של התפרקות לגלוקוז, ורק האחרון נספג. הסוכר יכול לשהות שעות רבות במערכת העיכול, ובזמן זה לעבור תהליכי תסיסה, עם שחרור של חומרים רעילים.
ד"ר יוסף דיין הוא מומחה לרפואה פנימית