הבוקר שאחרי: איך לדבר עם הילדים על תחושות אכזבה
קצת פחות מחצי מאיתנו מאוכזבים מתוצאות הבחירות. כך תסבירו לילדים את תחושת התסכול שלכם ועל הדרך תתנו להם דוגמה אישית
חלקנו קמנו הבוקר ליום לא פשוט, הרשת גועשת, פוסטים מימין חוגגים נצחונות, חלקם אפילו כתבו שאין שמחה גדולה כמו שמחה לאיד, פוסטים משמאל מספידים את המדינה, קוראים להוציא דרכון פורטוגלי או אירופאי ולהגיד שלום ותודה. מה יעשו כל אותם אנשים שמתחפרים בתוך התסכול והאכזבה ומתקשים להכיל את הכעס הנלווה? וכלפי מי מופנה הכעס, אל אנשים שהלכו ומימשו את זכותם הלגיטימית והצביעו? ומה עושים את הכעס הזה, חוץ מלטנף ברשת?
>> יאיר נתניהו הוא התינוק של כולנו, ואביו הוא הגננת
אבל דווקא משום שמורכב לקום לבוקר של הפסד, כשמרוב תסכול קשה למצוא את המילים הנכונות, חשוב לשאול מה הן המילים הנכונות. בעידן בו היד קלה על המקלדת ומותר לומר הכול בחסות חופש הביטוי, השאלה היא מה אנחנו רוצים להגיד, בטח ליד הילדים שלנו, ואיזה מודל אנחנו מציגים להם דווקא בשעת כעס ותסכול.
תחושת האכזבה מוכרת לכולנו כחוויה לא נעימה שגורמת סבל נפשי. הקרקע לתחושה הזאת הוא לרוב הפער בין הציפייה לתוצאה מסוימת לבין התוצאה בפועל. אמרנו בחירות? ככל שהתוצאה רחוקה יותר ממה שמצפים, כך תחושת האכזבה האישית גדלה. אמרנו בחירות שוב?! מכירים את התחושה שאם כל הפיד בפייסבוק שלנו מאוכזב מהבחירות אז הייאוש נעשה יותר נוח? ובכן, יש בזה משהו. הרשת היא כיכר העיר וככל שאנחנו פוגשים יותר אנשים שמרגישים כמונו, כך תחושות הלבד והתסכול מתרככות, אבל דווקא אז במקום הנוח הזה אנחנו מוצאים את עצמנו נתקעים בלי יכולת להתאושש.
הרי לא רק שהתסכול שונה מאדם לאדם, אלא גם ההתאוששות ממנו. גם בקרב המאוכזבים מתוצאות הבחירות הפיד נחלק לשניים, אלה שעסוקים בכעס ובהוצאת קיטור מול אלה שעסוקים ביום שאחרי וברעיונות שיקום למדינה ולעם שלנו. אז איך מוצאים את הדרך שלנו?
קודם כל נותנים שמות לתחושות ומדברים רגש, אומרים לילדים שלנו מילים שמבטאות את מה שאנחנו חשים בגוף ומלמדים אותם שאפשר ונכון לשאת רגשות של תסכול. למשל, "כשאני מתוסכלת הבטן שלי כואבת", או למשל "כשאני כעוסה הגוף שלי רותח, הדם שלי מבעבע מבפנים". חשוב לתת לגיטימציה לאכזבה שלנו, לדבר אותה במילים. הרבה פעמים תחושות אכזבה מקושרת לבטן ולתיאבון וכדאי לתת לזה מקום, כך הילדים שלנו יבחינו בקשר בין גוף לנפש, למשל, "קמתי הבוקר ואני כל כך מאוכזבת מתוצאות הבחירות, זה פשוט עושה לי רע בגוף".
חשוב ללמד את הילדים שלנו לא לברוח מלהרגיש את האכזבה הזאת. הרגש הוא מצפן פנימי והוא מלמד אותנו מה עובר עלינו, לכן חשוב לא להתכחש אליו גם אם מדובר ברגשות שלא נעים לנו להחזיק. מחקרים מראים שדווקא רגשות שליליים מעניקים לנו הזדמנות להכיר עוד חלקים באישיות שלנו ומייצרים סקרנות לעולמנו הפנימי, ושרגשות כמו עצב, כאב ותסכול יוצקים תוכן לחיים שלנו ונותנים להם משמעות. לכן חשוב שנתייחס לרגשות האלה בלי לבקר, לכעוס או למחוק אותם. זה בסדר לחוש תסכול ואפילו להיות עצובים. אז מה עושים ביום שאחרי? דווקא אז נותנים מקום לרגשות האלה.
>> איך להסביר לילדים מה זה קורונה מבלי לגרום להם לפתח סיוטים?