תיירות ופנאי

איך לא לריב בחופשה בחו"ל

מה שלא יהיה - תמיד כדאי שיהיה מספר זוגי של חברות | צילום: Shutterstock
מה שלא יהיה - תמיד כדאי שיהיה מספר זוגי של חברות | צילום: Shutterstock

זה יכול להיות הסיוט שיהפוך את החופשה עם החברות הכי טובות למה שיזכר כנסיעה עם החברות הכי טובות לשעבר. כך תימנעו ממריבות בטיול בחו"ל ותצליחו לפתור בעיות שיצוצו בדרך

88 שיתופים | 132 צפיות

הקיץ בעיצומו, האווירה משוחררת ואתן מחליטות לנסוע כל החברות לחו"ל ביחד. בתיאוריה זה אמור להיות מושלם. החברות הכי טובות לוקחות פסק זמן מהחיים המלחיצים בישראל על מנת לבלות ביחד ביעד מועדף. אולם המציאות לפעמים קצת אחרת, וכל מכה קטנה בכנף הופכת להסתחררות והתרסקות: תכונות לא נעימות שצצות לפתע, כעסים מתחת לפני השטח שמתפרצים דווקא בזמן שאמור להיות מהנה, מישהי שמרגישה מחוץ לחבר'ה – ורשימת הבעיות עוד ארוכה. אך האם יש דרך להימנע מכל כאב הלב הזה? האם זה קשור לכך שאנחנו נשים או שמא מדובר בבעיה כלל ג'נדריאלית? ביקשנו מגלית אלחדד, פסיכולוגית קלינית בכירה, ועומר ברנע, מנחה פסיכודרמה, לשפוך אור על התופעה שיכולה להפוך כל חופשה לסיוט. (תמונות הסלבס בכתבה הן אילוסטרציה. אנחנו בטוחות שהמצולמות נהנו מכל דקה בחופשה המשותפת שלהן ולא רבו בכלל).

למה בכלל מתעוררות בעיות בחו"ל?
גלית: "בחו"ל מתעוררות יותר בעיות כי נמצאים הרבה ביחד ללא הפסקה, לא כמו חברות בחיי היומיום. לרוב גם נחשפים להרגלים הנעשים בפרטיות, טובים יותר או פחות. בגלל שיותר תלויים זו בזו, מערכות תמיכה אחרות יכולות להיות פחות נגישות. מצד שני זה יכול להביא לקרבה גדולה יותר מאותן סיבות. למשל חברה שעוזרת לך בזמן התקף חרדה הופכת למשמעותית. לעומת זאת, חוויה של נטישה מחברה המתעניינת במשהו או מישהו אחר יכולה לפגוע".
עומר: "כשאנחנו נמצאים מחוץ לאזור הנוחות שלנו אנחנו עלולים לחוש מאותגרים בקלות רבה יותר ממצבים שאיתם אנחנו מתמודדים היטב בדרך כלל. אם מוסיפים לכך את העובדה שמתראים ללא הפסקה, וכמעט אין זמן פרטי לעבד את החוויות – זה מתכון בטוח לפיצוצים וחיכוכים". 

זה אומר שיש מספר אידיאלי לקבוצת חברות?
גלית: "אצל בנות לרוב החברות היא יותר אינטימית ולכן עדיף לטייל עם חברה אחת. קונסטלציה של שלוש חברות יכולה להשאיר מישהי בחוץ, וארבע יכול להיות מגושם – אבל עדיף תמיד מספר זוגי. גברים, למשל, מרגישים יותר בנוח עם חבורות. אם החבורה מעורבת מבחינה ג'נדריאלית לרוב המספר פחות משמעותי".
עומר: "לדעתי המספר הכמותי הוא פחות חשוב מהאינטרקציה שיש בחבורה. האם מתאפשרים מעברים מהירים בין שיחות עומק לאווירה קלילה יותר? האם ישנה פתיחות לאינטימיות ושיתוף בין החברות? והשאלה החשובה ביותר – האם אחת מבנות החבורה חשה בנוחות מירבית להיות מי שהיא בין חברותיה? כל אלו הן שאלות שחשוב שישאלו טרם הנסיעה". 

>> איך אורזים, מה אורזים וכל מה שצריך לדעת לפני שעולים למטוס

יש משהו שניתן לעשות לפני הנסיעה על מנת למנוע סיטואציות לא נעימות?
גלית: "חשוב לתאם ציפיות וגם לדבר בפתיחות על האפשרות של פיצוץ או היפרדות. כל אחת צריכה להעלות את החששות שלה, והחבורה צריכה לחשוב על פתרונות אפשריים יחד. לא לדלג על השלב הזה!".
עומר: "כל אחת צריכה לתאר את החופשה האולטימטיבית בעיניה. הדגש החשוב ביותר הוא לאפשר לכל אחת מהחברות להיות במתאם מלא ככל הניתן עם שאר החבורה". 

מה התכונות האידיאליות לפרטנרית לנסיעה?
גלית: "כמובן שיותר נוח לנסוע עם מישהי רגועה וזורמת, אבל חשוב תיאום בתחומי העניין וגם בענייני תקציב. למשל בענייני אוכל, מקומות לינה ותחבורה. הבדלי תקציב גדולים מדי יכולים להעכיר נסיעה. בטיולים ארוכים, כמו אחרי צבא למשל, תמיד עוזר שיש פרטנרית עם תושייה ומישהי חברותית שמרגישה בנוח ליד אנשים חדשים".
עומר: "אני מאמין שיש חשיבות גדולה לרגישות וגמישות. אנשים שיכולים לצאת איתך להרפתקאות אבל גם להחזיק שיחת נפש אל תוך הלילה". 

ונניח שיישמנו את כל העצות אך בכל זאת קרה פיצוץ – איך פותרים אותו?
גלית: "לדבר ולא לשמור בבטן כי זה רק מסבך את הדברים. ממש כמו בזוגיות חשוב שכל אחת תדבר על החוויות והרגשות שלה – לא בהאשמות. חשוב לזכור תמיד שיש כמה צדדים, ולכל אחת יש את הצדק שלה. בנוסף, חשוב גם להיזכר למה רציתן לנסוע יחד ולבדוק אם הייתן בוחרות בזה שוב. והכי חשוב – לשחרר! תיהנו מהיציאה מהמקומות המוכרים".
עומר: "כמנחה קבוצות פסיכודרמה רבות, המתאפיינות בלא מעט קונפליקטים, אני תמיד מציע לנסות ככל הניתן לשים את עצמנו בנעליים של האחר. לנסות אפילו לרגע אחד להתחבר לחווייתו הפנימית ללא שיפוטים והאשמות. אם אנחנו מצליחים להתעלות על 'האני הצודק והחשוב' הצלחנו לייצר התקרבות במקום התרחקות. במקרים כאלה צריך לקחת אחריות על הרגשות שלנו במקום לנסות להוכיח את התנהגותה של האחרת. במקום לומר 'את תמיד עושה מה שבא לך מבלי להתחשב ברצון האחרות', אמרי – 'אני נפגעת שאין מקום לדברים שלי בא לעשות'".