תחקיר "עובדה" על בית השנטי: עליית מדרגה במהפכת מי טו

התחקיר של חן ליברמן ותומר ממיה ב"עובדה" היה מסמך מטריד. הוא מיד הקים עליו בעוצמה רבה שלל תומכים מהמעגל הגדול של אוהבי בית השנטי, אנשים שחייהם נגעו בו ובמריומה קליין והם נשארו כרוכים אחריו לתמיד, כי זה כנראה חלק מהאנרציה של המקום הזה. עבור בני נוער רבים, הוריהם וגם אנשי צוות שעברו שם, המקום הוא לא פחות מקסם גדול. גם המרואיינים בכתבה תיארו זאת, אבל עבורם הקסם פג באיזשהו שלב והפך למשבר אמון עמוק. הנה חלק קטן מהתגובות הרבות:

בכתבה תוארה התנהלות הגובלת במאפיינים של כת וככזו שאינה מלווה על ידי אנשי מקצוע מוסמכים לטיפול בנערות ונערים הסובלים מפוסט טראומה. ההתייחסות הרבה בתחקיר על העדרם של גורמי טיפול מוסמכים וטיפול לא נכון בטראומות מיניות בעיקר, מעידים על ההתפתחות הבלתי פוסקת מאז מי טו פרץ לחיינו. יש קו מחבר בין התחקיר הזה לבין הסערה הגדולה שהתעוררה ביחס לעמותת כולן. אחת מהטענות כלפי התנהלות עמותת כולן היה חוסר הקפדה על מתן סביבה מוגנת עבור נערות שנפגעו מינית. כמו כן התעוררה ביקורת על קודים של התנהגות הקוראים להחרים באופן גורף – לא לדבר, לא להגיב, לא להיות חברי פייסבוק או אינסטגרם – עם מי שיצא מהקבוצה. הטענות הללו הופיעו גם בהאשמות כלפי עמותת כולן וגם בתחקיר על בית השנטי.

אנחנו כבר לא מוחות רק על פגיעה מינית או השתקה שלה, גם סביבה לא תומכת לנפגעות תקיפה מינית ולאנשים בכלל הפכה להיות עניין שראוי לתחקיר

כלומר: אנחנו כבר לא מוחות רק על פגיעה מינית או השתקה שלה, גם סביבה לא תומכת לנפגעות תקיפה מינית ולאנשים בכלל הפכה להיות עניין שראוי לתחקיר. זה אולי נשמע מובן מאליו אבל זה לא היה ככה רק לפני כמה שנים בודדות, וזה מעיד שבתוך כל הבאסה מסביב – סוגיית ההפלות בארה"ב, הסיכון לנשים באוקראינה, תחקיר בעובדה על כלת פרס ישראל וכו', לא חסרות סיבות שמוכיחות שהעולם הוא מקום מבאס – עדיין יש כל הזמן התקדמות עקבית ביחס לנפגעי תקיפה מינית בכלל ולאופן שבו אנחנו מתייחסים אחד לשני כבני אדם בפרט.
אחרי סערת כולן והתחקיר על בית השנטי, אני בטוחה שכל מקום שמטפל באנשים עם טראומות יבחן באופן מעמיק אם הוא מעניק להם את הסביבה התומכת, המקצועית והטיפולית שהם זקוקים לה. אני בטוחה שבכל העמותות בישראל ובכל המסגרות הטיפוליות לבני נוער עושים היום תחקיר עצמי והפקת לקחים כדי לוודא שהם לא הבאים שעולים על הגריל התקשורתי, וזו בשורה חיובית מאוד עבור כולנו.

התחקיר גם שבר את הדיכוטמיה בין "טובים" ל"רעים". לאיש אין ויכוח עם הטענה שמריומה קליין התכוונה לטוב. זה גם נאמר מספר פעמים בתחקיר. הטענה הזו נכונה גם לגבי הביקורת שהושמעה כלפי עמותת כולן – איש לא מפקפק בכוונות הטובות של מקימות העמותה ומנהליה, הביקורת היא לגבי הדברים הלא טובים שנעשו בשם הכוונה הטובה. אבל החשיפות על "כולן" ועל בית השנטי מעידות שגם מקומות שבאים לקדם נשים ולסייע לנפגעים מינית לא חסינים בפני ביקורת ותחקיר, והדברים הטובים שהם עושים (והם עושים) לא אומר שהכל מותר להם. זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל זו תזכורת חשובה לכל מי שעוסק במלאכה המסובכת של תיקון העולם. עכשיו הגיע הזמן שגם מגיבי הרשת יצאו מהדיכוטמיה של "טוב" ו"רע" מוחלט. מריומה קליין מדגימה את זה היטב: אישה שבאה בטוב, ועל פי התחקיר ב"עובדה" עשתה טעויות חמורות בדרך. החיים מורכבים, אין רוע וטוב מוחלטים, ואם המורכבות הזו קשה מדי להתייחסות בפוסט קצר בפייסבוק על משהו שאנחנו לא מבינים לעומק, אז כולנו יכולים גם לשתוק לפעמים ולתת לדברים לחלחל במקום למהר לחרוץ דעה פסקנית שתקושש הרבה לייקים.

>> אורין ג'ולי: "היו לי את כל הסיבות בעולם לרדת לזנות כי את הטירונות עברתי בבית"