אחרי שעברה התעללות בגיל 14 – זה מה שעזר לה לרפא את הכאב

פגשתי את הבדידות כאשר הייתי בת 14 ועברתי התעללות. פחדתי מאוד לשתף את הסביבה הקרובה שלי ונשאתי את הסוד שלי במשך זמן רב מאוד בתוכי. כשכבר העזתי לספר מיד נשאלתי "האם סיפרת לעוד מישהו?". השאלה הזאת גרמה לי להיאטם לשנתיים נוספות של שתיקה עד שבגיל 16 פנתה אליי אחת המורות בבית הספר. היא הבחינה בכך שמשהו עובר עליי. סיפרתי לה את הסיפור שלי. אני זוכרת את השקט שהיה בינינו. 

>> אהבה תחת אש: הפוסט-טראומה שהפכה למחזה מרפא

השקט שבהקשבה

במבט חומל וללא כל שיפוטיות היא פשוט ישבה מולי, הקשיבה לי ואפשרה לי לשחרר סוד שנשאתי בתוכי במשך הרבה מאוד זמן והביא איתו כל כך הרבה בדידות ופחד. זאת הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי את עוצמת ההקשבה. עד לאותו רגע, לא חוויתי אף מבוגר משמעותי שהיה מוכן לתת לי לספר את הסיפור שלי במלואו וללא שיפוטיות.

בעולם שבו הרעש וההסחות לא פוסקים, נדמה שההקשבה הולכת ונעלמת. לרוב, אנחנו שומעים "תוך כדי" – תוך כדי עיסוק בטלפון, מחשבות על מה נגיד הלאה, חוסר סבלנות לסיים את השיחה. אבל כשמישהו מקשיב באמת, נוצר מרחב שמאפשר לאדם שמולו להיפתח, להשתחרר ולמצוא נחמה.

"במבט חומל היא פשוט ישבה מולי, הקשיבה לי ואפשרה לי לשחרר סוד שנשאתי בתוכי במשך הרבה זמן והביא איתו כל כך הרבה בדידות ופחד. זאת הייתה הפעם הראשונה בה הבנתי את עוצמת ההקשבה"

במרוצת השנים ריפאתי את עצמי דרך למידה והעמקה בתחומים טיפוליים שונים: גישור, צ'י קונג, תרפיה באומנות, סאטיה, ואף הפכתי למאסטר N.L.P. הבנתי שאני לא יכולה לשנות את מה שקרה לי, אבל אני יכולה לבחור איך ייראו החיים שלי. מאז, למדתי קודם כל להקשיב לעצמי – באהבה, בסבלנות ובחמלה. כשאני מקשיבה כך לעצמי, אני יכולה להקשיב לאחרים באותה דרך – עד הסוף, ועוד קצת.

אמנות ההקשבה

מתוך ההבנה הזו, הקמתי את המרכז הישראלי להקשבה. מטרתו היא להחזיר את ההקשבה למרכז השיח הציבורי והאישי. עם השנים יצרנו יוזמות כמו יום ההקשבה הישראלי, בית הספר להקשבה וספסלי הקשבה, והטמענו את המודעות להקשבה בגני ילדים, במקומות עבודה ובמוסדות חינוך.

בעולם המהיר והטכנולוגי שבו אנחנו חיים, יש אינספור מחסומים להקשבה אמיתית. אנחנו מופצצים בהתראות, מתפתים לבצע משימות במקביל, והמחשבות שלנו רצות בלי הפסקה – שיפוטיות, ביקורת עצמית, תכנון התגובה הבאה. כל אלה מונעים מאיתנו להיות נוכחים באמת בשיחה. אבל אפשר אחרת. כשאנחנו משתיקים את הרעש החיצוני והפנימי ומקשיבים באמת, משהו עמוק משתנה.

השנה, בעיצומה של תקופה מורכבת כל כך, ההקשבה חשובה מתמיד. מעבר להיותה צורך אישי, היא הפכה לכלי חברתי, כזה שמחבר בין אנשים, מאפשר עיבוד והתמודדות, ובעיקר – מרפא. אנחנו נוהגים לחשוב שישראלים לא יודעים להקשיב, אבל אני מאמינה שאפשר ללמוד להקשיב, בדיוק כמו שלימדו אותנו לומר "תודה" ו"בבקשה". החזון שלי הוא שבכל בית ובית ספר ילמדו ילדים מהי הקשבה, ושהיא תהפוך לחלק בלתי נפרד מהתרבות שלנו. כי בסופו של דבר, הקשבה היא הדיבור האמיתי.

הכותבת היא שרי ג'קסון קליין, מייסדת המרכז הישראלי להקשבה. יום ההקשבה הישראלי יתקיים ביום שישי, ה-7 במרץ, באולם סמולרש בתל אביב – לינק לרכישת כרטיסים