השדכנית של "ווארט" בריאיון: "חשוב להתחתן צעירים, לפני שמקבלים שכל"

שרה פכטר, השדכנית החרדית הטמפרמנטית מהתוכנית "ווארט" (שעונתה הסתיימה השבוע ברשת 13), שזכתה לכינוי "השדכנית של המדינה", לא מצליחה להירגע מרגע שבישרו לה שנטפליקס רכשה את הדוקו-ריאליטי שהפך ללהיט.

>> חיה גלבוע היא הסוד השמור של נשות התלמוד: "רציתי להוכיח לגברים המדומיינים בתוכי שאני ראויה"
>> "הבגדים שלי הם לא רק לחרדיות, אלא גם לנשים כמוני": המעצבת שמרימה את הרף במגזר הדתי

"כשהודיעו לי, הייתי בטוחה שעובדים עליי. לא דמיינתי שתהיה לזה כזאת הצלחה", היא אומרת. "אבל תראי מה קרה בעונה הזאת – שלושה מהזוגות שהגיעו לתוכנית כבר התחתנו. את לא מבינה איזו טירוף יש מאז שנטפליקס קנתה את התוכנית, ואיזו התרגשות יש מסביב – גם בציבור הדתי וגם בחילוני. התוכנית הזאת יצרה מהפכה תרבותית של ממש בתוך העולם החרדי".

"קיבלתי אינספור טלפונים מקהילות יהודיות בחו"ל, למשל במיאמי ולוס אנג'לס, שרוצות שאקים להן אתר שידוכים כמו שיש לי בארץ, בגלל ממדי ההתבוללות שם", היא מספרת. פכטר כבר חיתנה לא מעט זוגות דרך אתר ההיכרויות שלה, שבו רשומים לטענתה אלפי נשים וגברים.

כיום היא מפעילה כ-60 שדכניות, שלדבריה "רואות מקרוב את המצוקה הגדולה בעולם השידוכים החרדי". היעד הבא שלה: להגיע ל-300 שדכניות.

אין ספק ש"ווארט" (בהפקת רייסדור הפקות שבבעלותו של יקי רייסנר, שותפה לתוכנית יחד עם קומא סטודיוס של שירה מרגלית ואלעד קופרמן) שינתה את חייה של פכטר.

"קיבלתי אינספור טלפונים מקהילות יהודיות בחו"ל, למשל במיאמי ולוס אנג'לס, שרוצות שאקים להן אתר שידוכים כמו שיש לי בארץ, בגלל ממדי ההתבוללות שם"

 

"אם קודם היו לי 4,000 עוקבים, היום אני כבר עם 30 אלף", היא אומרת. "הפכתי למרצה מבוקשת, הוזמנתי להרצות גם בחו"ל, פונים אליי לקמפיינים – ואני כבר לא באמת יכולה ללכת ברחוב. יצאתי לאחרונה עם בעלי לאכול, אבל לא הצלחנו – הייתה התקהלות סביבי, אז לקחנו את האוכל הביתה. כל הזמן מבקשים ממני סלפי. אני נענית לבקשות, אבל זה עדיין מצחיק אותי".

פכטר מרגישה את האפקט גם בעסק הפרטי שלה – משרד פרסום ויח"צ שפונה למגזר החרדי. לדבריה, הביקוש גדל, הלקוחות נהנים מהחשיפה, והפרסום עובד. "המגזר החרדי היום מאוד צרכני", היא מדגישה. "הוא מניע את הכלכלה. אנחנו כבר לא מעבירים נעליים מילד לילד".

המפיק יקי רייסנר חשף באחת התוכניות האחרונות שהמשתתפים ב"ווארט" לא מקבלים תשלום על ההשתתפות. אולי עכשיו, עם החשיפה בנטפליקס, יגיע גם תגמול כלשהו?
"עם 11 ילדים, אין לך באמת סיכוי שיהיה לך כסף", היא צוחקת. "אבל אני מרגישה כמו מיליונרית רק מעצם זה שאני מצליחה לעזור לאחרים. כסף לא מעניין אותי. אני אפילו לא יודעת את מספר החשבון שלי, בעלי מטפל בזה. אני רוצה להתפרנס, כן, אבל לא בשביל הכסף עצמו. אני לא מהאנשים שמנצלים מצוקות כדי להרוויח".

האלטרואיזם שלה הולך רחוק: "אני מאוד נחמדה", היא אומרת בפשטות. "יש בחורים שאין להם כסף – אז אני קונה להם בגדים, נותנת להם את כרטיס האשראי שלי, את הרכב שלי, רק שיצאו לדייטים".

אגב, יקי רייסנר בעצמו גרוש. את מחפשת לו שידוך?
"הייתי בשוק כששמעתי על הגירושין שלו. לא העליתי על דעתי שדבר כזה יקרה, לא היה אפילו רמז. צעקתי עליו: 'תחזיר את אשתך ומיד!'. כמובן שאני לא מתיימרת לדעת מה באמת קורה בתוך זוגיות, אבל במקרה שלהם? משפחה עם חמישה ילדים ואישה מקסימה – אותה הכרתי אחרי שעשיתי שידוך מושלם לבן שלהם – זה כאב לי מאוד. בהתחלה עוד קיוויתי שהוא יחזיר את גרושתו. הייתי כבר בחתונה של זוג שהתגרש עם עשרה ילדים ונישא מחדש – והם מאושרים. בכל מקרה, ליקי יגיע השידוך שלו".

"עם 11 ילדים, אין לך באמת סיכוי שיהיה לך כסף. אבל אני מרגישה כמו מיליונרית רק מעצם זה שאני מצליחה לעזור לאחרים. כסף לא מעניין אותי. אני אפילו לא יודעת את מספר החשבון שלי. אני לא מהאנשים שמנצלים מצוקות כדי להרוויח"

 

יש כבר מספיק מועמדים לעונה השלישית של "ווארט"?
"נרשמו כמויות עצומות. יש באזז פסיכי סביב התוכנית. זה נס משמיים".

ומהעונה הזאת – כבר יש הריונות?
"גם אם הייתי יודעת, לא הייתי אומרת. אצלנו לא מספרים אפילו לבני המשפחה עד החודש הרביעי. מה שאני כן יכולה לגלות זה שציפי ויעקב מהעונה הראשונה חובקים בת".

את אוהבת לראות את עצמך על המסך?
"אני לא רואה. אין לנו טלוויזיה בבית. אמנם אפשר לצפות דרך המחשב, אבל אני לא יושבת לראות את עצמי. בעבר הציעו לי להשתתף ב'האח הגדול', שמבחינה הלכתית לא התאים לי, וגם ב'אמא מחליפה', שנראה לי אכזרי מדי כלפי הילדים. תוכנית שידוכים זה כבר משהו אחר – זו שליחות".

נולדה עם דיו בפה

פכטר נולדה בשיקגו, ארצות הברית, בכורה מתוך ארבעה־עשר ילדים במשפחה חרדית. את גילה היא לא חושפת. "אני במשבר גיל רציני, חייבת ללכת לטיפול", היא מודה בכנות. "אני לא בת 20, לא בת 30, וספק אם בת 40. אני גם לא אומרת את גיל הילדים שלי – שלא יתחילו לחשב".

גם אם את הגיל היא משאירה בערפל, פכטר עצמה נראית שמורה ומטופחת היטב – ואין בכך ספק.

עד כמה המראה החיצוני חשוב לך?
"מאוד. אני לא עושה בוטוקס כי אני פוחדת, אבל אני מקפידה על טיפולי פנים קבועים אצל קוסמטיקאית. כשנישאתי, הודעתי לבעלי: אפשר לחסוך בהכל, אבל לא בקרמים של אסתי לאודר".

לדבריה, זה ממש לא יוצא דופן: "האישה החרדית מאוד מטופחת. יש לנו מכוני כושר לנשים, אנחנו עושות דיאטות".

פכטר הייתה בת ארבע כשמשפחתה עלתה לארץ והתיישבה בהתנחלות מעלה עמוס. "גרנו בקראוונים, באמצע שום מקום בגוש עציון", היא נזכרת. "נסענו בין ערבים, היינו מבודדים, לא היו בנות בגיל שלי – וזה לא היה פשוט. לא גרו שם אנשים ממעמד גבוה, אבל הייתה להם נשמה גבוהה".

את הילדות הלא שגרתית הזאת היא מתארת דרך גלריה מרתקת של דמויות: "היה שם כומר שהתגייר, שף שהתגייר, וזמרת יהודייה מהודו שחזרה בתשובה". על החיים שם כתבה את ספרה "באמצע שום מקום".

אביה של פכטר שימש כאיש הסוכנות היהודית, ואִמה מורה וגם נהגת אמבולנס. "הם אנשים אצילים, ויש להם זוגיות בריאה ומדהימה", היא אומרת בגאווה. "אבא שלי מעריץ את כפות רגליה של אמא שלי – והיא את שלו". כיום הם מתגוררים בבית שמש.

"קשה לי עם השיח הרעיל בין חרדים לחילונים. אני מכבדת את כולם. אם מישהו בא לטעום מהגפילטע פיש שלי, לא אכפת לי מה הוא לובש או אם הגיע ברכב בשישי"

 

היא חרדית הארדקור, שמחזיקה בגאון בערכי הדת – אבל גם אשת אשכולות של ממש. תוך כדי שגידלה 11 ילדים, ובדרך עברה שלוש הפלות ("במצטבר הייתי בהיריון 15 שנה"), פכטר הצליחה לטפח קריירה לתפארת ולהפוך לחיית תקשורת.

במשך שנים שימשה כעיתונאית, לעיתים תחת שמות עט, וכתיבתה התמקדה בעיקר בעיתונות החרדית – בין היתר ב"המודיע", "קהילה" ו"משפחה". בנוסף, היא סופרת פורה שפרסמה עד כה 24 ספרים – מפרוזה ועד ספרי הדרכה. ספרה ה־25, שיתמקד בעולם השידוכים, צפוי לצאת בקרוב.

"נולדתי עם דיו בפה, אבל העולם השתנה", היא אומרת. "לצערי, רק חרדים ממשיכים לקנות ספרים – כי הם לא חשופים לתקשורת. אין להם צ'אט GPT, ולרובם יש רק טלפון כשר. אז כשמגיעה השבת – הם רוצים ספר ביד".

לצד הכל, פכטר ממשיכה לעסוק במה שהיא מגדירה כשליחות חייה – השידוכים. שילוב של עין חדה, אינטואיציה חזקה וכושר שכנוע מאפשרים לה להגיע מהר מאוד אל הווארט המיוחל.

זה לא נראה קצת מהיר מדי – להחליט על נישואין אחרי שלוש פגישות?
"ככה זה אצלנו. ועובדה, יש פחות גירושין מאשר באוכלוסייה הכללית. בתפיסה שלנו, כשמתחתנים – הוא המלך שלך ואת המלכה שלו. אין אופציה אחרת. או שנהנים ממה שיש, או שנלחמים שזה יצליח".

ומה לגבי רומנטיקה?
"אני אישית מאמינה בניצוצות ובהתאהבות. רוב הילדים הנשואים שלי התארסו אחרי שבוע. כי כשיש כימיה – יודעים. ואם אין, אז גם את זה מבינים די מהר".

"בעיניי, כל אחד יכול להיות שדכן", היא אומרת. "גם אצלנו במשפחה – הבנות קצת נדבקו ממני, כולן חושבות למי אפשר להציע את מי. ואני תמיד אומרת: אל תתביישו להציע. אנשים כמהים להתחתן, וזו זכות ענקית לעזור להקים בית נאמן בישראל".

שמונה מתוך אחד־עשר ילדייך כבר נשואים, ושישה מהם בשידוך שלך. גם אצלך זה קרה כל כך מהר?
"לא. מגיל 17 נפגשתי עם אולי 30 בחורים חרדים. הייתי מאוד מבוקשת, כולם הכירו אותי. כבר בגיל 12 כתבתי ב'המודיע', ובגיל 15 הוצאתי את הספר הראשון שלי. אבל אצלי, כבר אחרי פגישה או שתיים ידעתי אם זה לא זה. צריך לזכור שאז, בניגוד להיום, לא הייתה אפשרות לראות תמונה מראש ולדעת עם מי נפגשים".

נלחצת מזה שלקח לך זמן למצוא שידוך?
"האמת שהיה לי כיף בזמנו. היום הרבה יותר קשה להתחתן, במיוחד בציבור הדתי-לאומי. יש שם מצוקה אמיתית. רואים רווקים ורווקות בני 30–35 שעדיין מחפשים".

מה היית מייעצת להם?
"הכי חשוב זה להתחתן צעירים, בגיל עשרים וקצת. כי כשמתחילים לקבל שכל – מתחילים גם להתבלבל. פעם הוא לא רוצה, פעם היא לא רוצה. הוא מחפש בלונדינית עם עיניים כחולות, או שהוא בן 35 ולא מוכן לבת 30. והיא, מצדה, רוצה לוודא שהוא מסוגל לפרנס בכבוד. וככה זה נתקע".

"אני לא עושה בוטוקס כי אני פוחדת, אבל אני מקפידה על טיפולי פנים קבועים אצל קוסמטיקאית. כשנישאתי, הודעתי לבעלי: אפשר לחסוך בהכל, אבל לא בקרמים של אסתי לאודר"

 

איך הכרת את בן זוגך?
"זה היה שידוך של סבא שלי וראש הישיבה שלו – הם נהגו לשחק שחמט יחד בכל יום שישי. יום אחד סבא שאל אם יש לו שידוך לנכדה שלו. לקח זמן עד שהיה 'ווארט', כי עמוק בפנים ידעתי שזה הזיווג שלי – אבל היה לי קשה להודות בזה. אז נתתי לו להזיע ולרדוף אחריי. בגיל 25, כשכבר ילדתי את הילד החמישי שלי, הוא הציע לי שוב נישואין – בצחוק".

מה עוד את יכולה לספר עליו?
"בעלי עובד בשירותי שחיטה. הוא העזר שכנגד האמיתי שלי – הבעל הכי טוב, החבר הכי טוב. זכיתי. באתי אחריו למטולה, שם הוא גדל. אבא שלו, הרב משה ברוך פכטר, היה הרב של העיר".

בתור תושבי הצפון – שספג לא מעט במלחמה – איפה תפס אתכם השבעה באוקטובר?
"פינו אותנו מהבית. לקחתי איתי רק את המחשב ואת הפאה – כי פאה זה דבר יקר, עולה בין 20 ל־40 אלף שקל. בתקופה הזאת איפשרנו לחיילים ששירתו באזור להתארח אצלנו. אחר כך הבית שלנו נפגע מטיל ונשרף. איבדנו הרבה: אלבומים, בגדים, נעליים, רכוש. אבל אני לא בוכה על רכוש, חוץ מאשר על המגפיים שקניתי בניו יורק לפני שנים," היא אומרת בחיוך. "אנשים שילמו מחירים הרבה יותר כבדים, עברו גיהנום – אז מי אני שאתלונן".

הבנים שלך שירתו בצבא?
"הבנים עשו שירות אזרחי, אבל בעלי היה במילואים מהיום הראשון של המלחמה, והחתנים שלי משרתים. בכל ערב שבת, אחיותיי ואני אימצנו גדוד – ובישלנו לחיילים. אגב, בני הצעיר חגג בר מצווה במהלך המלחמה, וכל מה שהוא ביקש היה לעלות לתורה. את הכסף של המסיבה הוא בחר לתרום לחיילים".

מה עמדתך בנושא גיוס חרדים?
"אני מאמינה שבסוף יגיעו לעמק השווה, ועם כל הכעסים שיש לשני הצדדים – זה יהיה חייב להיפתר. יש כאלה שלומדים תורה מבוקר עד לילה, והתורה היא חלק בלתי נפרד מאיתנו. הייתי רוצה שיבינו יותר לעומק את הערך של לימוד תורה. מצד שני, מי שלא לומד – שיתגייס. קשה לי עם השיח הרעיל בין חרדים לחילונים. אני מכבדת את כולם. אם מישהו בא לטעום מהגפילטע פיש שלי, לא אכפת לי מה הוא לובש או אם הגיע ברכב בשישי. אדמו"ר חכם אמר פעם: 'תדאג לגשמיות של השני ולרוחניות שלך'. אני גם לא מתערבת בחיי בני משפחתי, לא רבה עם החתנים והכלות, וגם אם משהו מפריע לי – לא אגיד".

את רואה הבדלים גדולים בינך לבין דור בנותייך?
"כן. פעם, נשים חרדיות היו מורות או גננות – וזהו. לא הייתה לי למשל אופציה להיות רופאה. היום יש לי כלה שהיא סטודנטית לרפואה, כלה אחרת מתמחה בגנטיקה, עוד אחת עושה דוקטורט בביו־טכנולוגיה – וגם הבנות שלי לומדות ביו־טכנולוגיה".

את נשמעת אופטימית בקטע קיצוני. מה הסוד?
"עד השבעה באוקטובר היו לי הרבה חלומות. היום אני מזלזלת בחלומות הקודמים שלי – החלום הוא פשוט לחיות. הכי קל להיכנס לדיכאון ולסרטים, אבל הסוד הוא להסתכל סביב ולראות מי צריך עזרה. כשאת לא עסוקה בעצמך אלא בחסד ונתינה, הבעיות שלך מקבלות פרופורציה. יש לי חברה בת 97, שהייתה השופטת החרדית הראשונה בניו יורק. כששאלתי אותה מה הסוד לאריכות ימים, היא אמרה: לקום בבוקר, לשתות קפה – ולעשות שידוכים".

יש עוד משהו שיפתיע אותנו לשמוע?
"כן, שהטלוויזיה משמינה אותי. במציאות אני הרבה יותר רזה".