שרה נתניהו התבלבלה בשמות החטופות. זה לא "מביך", זה מרתיח
בתקשורת מכנים את מה שעשתה שרה נתניהו כ"טעות מביכה", אבל אסור להפוך את זה לדאחקה. ככה נראים חיינו - קרנבל יח"צני מנותק מהמציאות של שני אנשים שלא רואים אף אחד מלבד עצמם. טור עורכת
כמה מנותקת אפשר להיות? זאת השאלה שחוזרת על עצמה בפיד של שרה נתניהו ביממה האחרונה, בתגובות לפוסט שהעלתה ממטוס "כנף ציון", בדרכה לוושינגטון עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
>> סערת הפוטושופ של שרה נתניהו: לאן נעלמה התמונה?
נתניהו שיתפה תמונה שלה בפיג'מה, משוחחת מהמטוס בטלפון ומדפדפת במסמכים המטושטשים וככל הנראה מסווגים שמסעירים את הרשת כי לא אמורה להיות לה הרשאה אליהם. למען האמת, זה לא כל כך מעניין אותי. מה שמרתיח לי את הדם זאת הטעות התמימה של גברת נתניהו, שסיפרה: "השיחה הראשונה ממטוס כנף ציון בטיסה ההיסטורית והחשובה לוושינגטון, הייתה השיחה שבה אני, רעיית ראש הממשלה, דיברתי עם אמותיהן של שירה אלבג ואורלי גלבוע, שתי בנות צעירות וחפות מפשע שנחטפו על ידי מפלצות החמאס".
שירה אלבג היא כידוע אימא של לירי אלבג ואילו אורלי גלבוע היא אימא של דניאלה גלבוע, שתי התצפיתניות שנחטפו יחד בשבעה באוקטובר מנחל עוז בעת מילוי תפקידן, ומוחזקות בשבי כבר יותר מתשעה חודשים מסויטים. אם גברת נתניהו הייתה מחוברת למציאות המחרידה, היא הייתה יודעת את זה, ולא "מתבלבלת" בין הילדות האומללות לאימהות האומללות שלהן.
הפוסט של גברת נתניהו נערך, כמה חבל שאת המציאות אי אפשר לערוך מחדש, אולי אפשר היה למנוע ככה את האסון המדמם של השבעה באוקטובר. זוהי לא טעות מביכה, זאת טעות מרתיחה ואסור להפוך אותה לדאחקה. ככה נראים החיים שלנו
גברת נתניהו אף תיארה: "במהלך השיחה המרגשת הזו, הבטחתי להן שלאורך כל המסע ההיסטורי הזה, הבנות שלהן – יחד עם שאר החטופים והחטופות – נמצאים לנגד עינינו בכל רגע. אני ובעלי ראש הממשלה לא שוכחים אותם לרגע. התחייבתי בפניהן שבכל פגישה שאהיה, אזכיר את הבנות ואת כל שאר החטופים. אני מתפללת לראות את כולם שבים הביתה בקרוב, בריאים ושלמים".
העיקר שהיא הוסיפה: "לבי עם המשפחות של החטופים והחטופות שלנו", וכמובן שהיא חתמה את הפוסט ב: "אנחנו לא ננוח עד שכולם יחזרו. זו המשימה החשובה ביותר שלנו כעת".
כל קרנבל היח"צ המגלומני והמנותק הזה אירע אתמול (שני), בו בזמן שפורסמו הידיעות שוברות הלב על אודות מותם בשבי של החטופים אלכס דנציג בן ה-76 ויגב בוכשטב בן ה-35. לא ברור עדיין אם השניים נרצחו בשבי, מתו בשל התנאים הבלתי אפשריים או שנסיבות מותם קשורות לעובדה שצה"ל פעל באותה העת בחאן יונס, היכן שהוחזקו. מה שברור זה שהממשלה לא עשתה מספיק בשביל להציל את חייהם, וממשיכה להפקיר את 120 החטופים והחטופות שנותרו בשבי, ולפי הדיווחים רק כרבע מהם הצליחו לשרוד.
כמובן שהפוסט של נתניהו נערך, ו"הטעות המביכה", כפי שכונתה בתקשורת תוקנה. כמה חבל שאת המציאות אי אפשר לערוך מחדש, אולי אפשר היה למנוע ככה את האסון המדמם של השבעה באוקטובר. זוהי לא טעות מביכה, זאת טעות מרתיחה ואסור להפוך אותה לדאחקה. ככה נראים החיים שלנו. מנוהלים על ידי איש (מר "החטופים סובלים, אבל הם לא מתים") ואישה שלא רואים דבר מלבד שרידותם הפוליטית, מורמים מעם, ליטרלי, מרחפים בשמיים במטוס מפונפן בדרכם לנסיעת ראווה, בזמן שחלקנו כאן על הקרקע, במקרה הטוב, או מתחת לקרקע במנהרות, במקרה הנורא – מנסים לשרוד את התופת שהתרחשה ועדיין מתרחשת במהלך הקדנציה של הממשלה הנוכחית.