עיניים כלות: שי-לי עטרי והתינוקת שלה ממוטטות את הלב

אתמול, 7 ביולי, ציינו תשעה חודשים למלחמה. סימבול מצמרר של חיים ומוות שאי אפשר להתנער ממנו. מהמקום הזה נחנכה התערוכה "תשעה חודשים" בקניון TLV בתל אביב, ששמה את הפוקוס על גיבורות המלחמה המדממת הזו – נשים שאיבדו איברים מגופן ופיסות מנשמתן, מטאפורית ומציאותית בו זמנית.

>> שי-לי עטרי מספרת על רגעי האימה: "המחבל היה בתוך החדר ויהב הסתובב אליי למבט אחרון"

בתוך ים הכאב הזה, שתועד על ידי הצלמת שרון בק, כיווץ לנו את הלב במיוחד צילום אחד מפתיחת התערוכה – צילום של הקולנוענית שי-לי עטרי ובתה שייה. עטרי איבדה בשבעה באוקטובר את אהוב לבה ואב בתה, הקולנוען יהב וינר ז"ל, שנרצח על ידי מחבלי חמאס בזמן שיצא להגן בגופו על משפחתו. שייה הייתה בת חודש כשאיבדה את אביה, זה בלתי נתפס. היום היא כבר בת עשרה חודשים, והיא כל כך דומה לאביה שזה מכאיב.

לצד כאב הפנטום הבלתי נסבל ששי-לי חווה, במיוחד בשביעי בכל חודש, שייה לומדת לעשות משהו חדש. "בשבעה לנובמבר היא חייכה", כתבה עטרי כחלק מנאום שנשאה לאחרונה, "בשבעה לדצמבר היא מילמלה, בשבעה לינואר התהפכה ובשבעה לפברואר היא כבר התחיל לזחול". איך אימא בפעם הראשונה מתמרנת בין חיים למוות, כשהמוות והחיים כמעט משיקים זה לזה? תינוקת ואביה שזכו למפגש בן חודש אחד בלבד בסיפור החיים המכאיב והלא הוגן הזה.

ברגעים כאלה, כשהלב קופא במקום, כל מה שנותר לשי-לי הוא לדמיין שיהב כאן, רואה את שתיהן מבעד לאוויר, דרך השמש, או בעזרת פרפר. "ומבלי שאני שמה לב", היא ממשיכה, "פתאום עולה על פניי חיוך גדול בחזרה ליצור הקטן והשובב הזה. כי יש פה ילדה שזה עכשיו התור שלה בעולם. עכשיו היא זו שמגיע לה להתחיל את החיים". אי אפשר שלא לראות את יהב בשייה, במיוחד בעיני הים שלה שירשה ממנו. בכל בוקר כששייה תפקח את העיניים שיחפשו את שי-לי, גם יהב יבקע מהן.