"כל מה שביקשתי זה להתפרנס בכבוד, והמדינה לקחה לי גם את זה"

"לא ציפיתי להתעשר, זו בסך הכל החנות הקטנה שלי. אני רק רוצה לפרנס את המשפחה בכבוד ולהביא את המינימום הביתה כדי שאפשר יהיה להתקיים, אני לא רוצה לקחת כסף שלא מגיע לי. איפה כולם? השרים? המנהיגים? עשיתם את הפדיחה שלכם, תתאוששו", את המילים האלה זועקת שירן עמר (36), עצמאית מאופקים, שרק ילדה לפני חודש את בתה, היא אם לארבעה, וממתווה הפיצויים המדובר – היא עוד לא ראתה שקל.

>> הישראלית היפה: אביבה בת ה-63 מתקנת דלתות ממ"ד בהתנדבות

לעמר עסק של מתנות, "שירנ'ס", שפתחה לאחר שסיימה את התוכנית "יוזמות עתיד", המלווה נשים מהפריפריה בהקמת העסק הראשון שלהן. רק לאחרונה היא עברה מהאונליין לחנות פיזית הממוקמת בכניסה לאופקים, אך מאז פרוץ המלחמה העסק נותר סגור ועמר לא מקבלת הזמנות. כרגע היא גם בחופשת לידה, וכל מה שהיא מחכה לו כדי לקבל מעט אוויר – הוא המענק שאמורה לקבל לאחר לידתה.

"אני מתכננת לחזור לעבוד איך שתיגמר חופשת הלידה", היא אומרת לנו בריאיון. "לא קיבלתי כלום מהמדינה, אמרו שאופקים תיכנס למתווה מסוים ושיתייחסו אליה כמו עוטף עזה, מה שממש לא קורה בפועל. אגב, אני עסק שגדל, ולכן אמורה לקבל יותר – אבל את המדינה זה לא מעניין. מבחינת ההכנסות, אם אני חנות פיזית ולא באונליין, ההכנסות אמורות לגדול, וכך גם ההוצאות, ולכן אני אמורה לקבל אפילו יותר מהמדינה מבחינת כסף. עם זאת, לפי המתווה הקיים, אני עדיין נחשבת עסק קטן – כי מתחשבים בכך שהייתי עסק אונליין בשנה שעברה, אז אני זכאית לפחות".

שירן עמר | צילום: באדיבות המרואיינת

"אנחנו עם חסכונות, אבל עד מתי זה יחזיק? אנחנו משתדלים לחיות ברמת חיים טובה שהילדים לא ירגישו חוסר – אז נשענים על חסכונות אבל זה עלול להיגמר. איפה המדינה?"

עובר לך בראש מה תעשו הלאה? איך תתמודדו את ובן זוגך?
ברור. אני עם ארבעה ילדים, בעלי הוא שוטר והמשכורות של השוטרים מזעזעות. הן לא מכבדות אף שוטר בתקופה הזו. אתה עובד 12 שעות ביום ומקבל משכורת של 12 אלף שקל בחודש, והוא עובד חגים, שבתות, מתי שצריך – קדימה לעבודה. לא מתחשבים בזה שיש משפחה, בזה שילדת. שוטרים לא יכולים לשבות או להתאגד, אסור להם, אז הם אוכלים הכל, סופגים הכל ונותרים בלי כלום".

"אז אני חייבת לצאת לעבוד", היא ממשיכה. "לגרד מה שאפשר, לקבל קצת אוויר. כרגע אני לא יכולה, מחכים למענק לידה שייתן טיפה אוויר, אבל זה לא כסף שיאללה נתפרע איתו. זה עדיין מצריך לחשב כל שקל ולאן הוא מגיע. יש שכירות שיורדת, משכנתא, חשבונות".

>> איזו מלכה: קים קרדשיאן משתפת שיר מלחמה ישראלי נוסף

את מרגישה חוסר?
"אנחנו בסדר בינתיים, אבל עד מתי זה יחזיק? אנחנו משתדלים לחיות ברמת חיים טובה שהילדים לא ירגישו חוסר, אז נשענים על חסכונות, אבל זה עלול להיגמר. איפה המדינה? זה כל מה שאני שואלת".

כשעמר מסתכלת על התקופה הנוכחית והעתיד הקרוב אל מול העסק שלה, היא חוששת עוד יותר: "בקושי יש גנים, אין ימי הולדת, זה עסק של מתנות ואף אחד לא בראש לשלוח מתנות ולחגוג כרגע. אני הזמנתי מכונה שעולה המון, חיכיתי לעבוד עליה, והיא מתייבשת בחנות".

העסק של שירן | צילום: באדיבות המרואיינת

את לא מצליחה לייצר רווחים בכלל בתקופה הזו?
"אני מקבלת כל הזמן בקשות להנציח הרוגים דרך המתנות שלי, אבל זו לא בדיוק הכנסה. כשבאות משפחות שאיבדו את היקר להם מכל, את נותנת מחיר עלות – את לא מרוויחה. זה עסק שמתגלגל מכלום".

כשאני שומעת את עמר מדברת, אני שומעת אותה מדברת מדם ליבה, על העסק שהיא כל כך אוהבת. "אני אוהבת ליצור ותמיד מחפשת את הייחודיות. כשאני מייצרת מתנות בעסק שלי, אני חושבת על מה אנשים באמת ישמחו לקבל, מה הערך המוסף. חווית הלקוח חשובה לי, הלקוחות שלי הן חברות. עד שסוף סוף את מרגישה שהעסק פורח ואת גדלה, הכל נלקח ממך".

עמר נאלצת להתמודד לא רק עם העול הכלכלי, אלא גם עם תחושת הביטחון שנלקחה ממנה כתושבת אופקים, שהייתה נתונה תחת מתקפת מחבלי חמאס בשבת הארורה של השבעה באוקטובר.

"המזל שלנו זה שבאותה שבת היינו בבאר שבע, ושתביני שזה קרה חמש מאות מטר מהבית שלנו", היא משחזרת באימה, ומספרת כיצד בנס ניצלו חייו של בן זוגה. "הוא יצא מבאר שבע לכיוון אופקים, והבין מחבר שבדיעבד הוקפץ גם ונרצח – שכדאי לו להניח את הרכב בנקודה קרובה לאופקים ולבוא ברגל כי כל הכביש ממולכד במחבלים. יש הקלטות של השוטר שנרצח, שאומר לו לא לצאת עוד. שומעים ברקע את היריות".

מצמרר.
"ממש. אם הוא היה מגיע איתו, יכול להיות שהוא לא היה פה היום. הוא גם השוטר הקהילתי – כך שלפני הגעתו הוא לא הפסיק לקבל מיליון הודעות מתושבים שיבוא לעזור להם ולהציל אותם. זה אירוע שעד היום את לא מבינה את סדר הגודל שלו. הוא היה חסר אונים".

>> צדיקה ושמה צ'יקי: האישה בת ה-84 שמבשלת ארוחות בשווי אלפי דולרים ביום לחיילים

"במזל הבית שלנו עצמו לא נפגע", היא מוסיפה לספר, "חזרנו לאופקים לאחר כמה ימים טובים בהם נשארנו בבאר שבע, עם חוסר ביטחון אדיר. את מרגישה שמחבל יכול לקפוץ מכל פינה, וגם בבאר שבע זה הרגיש לא בטוח. הייתי אז בהיריון מתקדם מאוד, עם שלושה ילדים מפחדים ולבד".

אז למה החלטתם בכל זאת לחזור הביתה?
"בסוף זו הסביבה הטבעית שבה הילדים, שלא ידעו כלום, הרגישו בבית. לא יצאנו מהבית אחרי שחזרנו, סגרנו את הדלת והתריסים, הרגשתי מאוד מפוחדת וכל רכב או בנאדם הופך לחשוד. את כל הזמן שואלת את עצמך אם זה אמיתי. אני מכירה כל כך הרבה אנשים מבארי או כפר עזה, לפעמים אני עדיין מרגישה שאני בתוך חלום בלהות".

את מתפרקת ליד הילדים?
"לא. אני מרגישה בסוג של לופ מתמשך להישאר חזקה מולם. אני לא רוצה להעביר את החרדות שלי אליהם. גם ככה הקטנה שלי, בת ארבע סך הכל, צועקת עד היום 'צבע אדום', היא מפחדת. הגדולים די 'מנותקים', נמצאים בפלייסטיישן, אבל כשחזרו לבתי הספר הם חזרו הביתה עם המון שאלות: 'אימא חטפו ילדים?', 'אימא, מה קרה לחברים שלי?', אז אני מאוד משתדלת לצחוק לידם, לחייך, לשדר שהכל תקין, וכשהם שואלים את השאלות האלה – אני מודה שאני כל פעם מחפשת את המילים".

שירן עמר | צילום: באדיבות המרואיינת

ומה את אומרת להם?
"שאנחנו מוקפים בשוטרים ובחברים, שאנחנו מוגנים ולא לבד, שהיה אסון וזה לא יקרה שוב. אם אני מדברת בכנות, אין לי אמונה שזה לא יקרה שוב, כן? אין אמונה בשום דבר, את משקרת להם. אם דבר כזה קרה בצורה כזו, מי מבטיח שזה לא יקרה שוב? זו נסיעה של חצי שעה מאופקים לכפר עזה, לתופת".

כחודשיים וחצי לאחר המלחמה, וכאמור, עמר עוד מתקשה לעכל. היא מלאה בשלות – גם על המצב וגם על העסק שלה: "הם נכנסו למדינה, עשו מה שרוצים ואיפה הצבא? כל השוטרים שנהרגו באופקים הם אנשים שיצאו על דעת עצמם, תחושת הביטחון שלנו התפוגגה. איפה המנהיגים? איפה הצבא?".

"מיסים ומע"מ יודעים לקחת כאן, אבל כשאת צריכה אותם – אף אחד לא שם", היא אומרת בכעס, "אין מתווה, אין פיצויים, אין משהו שאת אומרת – וואלה, תודה למדינה. הם לא סיפקו לי לא את הביטחון האישי, ולא את הביטחון הכלכלי. זה סך הכל כסף, כן, אבל זה כואב. העסק זה הבייבי שלי".

צופית גורדון, מנכ"לית עמותת "יוזמות עתיד", שעמר היא אחת מבוגרותיה ובזכותה פתחה את העסק שלה, מבינה את עמר ותסכוליה: "יש בישראל כ-200,000 פרילנסרים ופרילנסריות, כאלה שמנהלים עסק לבד, כשרוב העסקים הללו הם של נשים. במסגרת המתווה, המדינה אמורה לתת לבעלי העסקים הללו מעט מאוד, בין 1,750-3,000 ש"ח בלבד. כך בעצם, המדינה מוותרת על מאות אלפי נשים, נשות עסקים, ושולחת אותן לעוני, אבטלה וייאוש".