איך לענות על השאלה: אימא, למה הם יורים עלינו טילים?

שאלות של ילדים הן השאלות הכי מופלאות שיש. הן מפגישות אותנו עם האמת כפי שהיא. עם ילדים אין עטיפות. כך מצאנו עצמנו כולנו מנסים להבין מה קרה כאן באותה שבת ארורה, אבל בלי שום הכנה מוקדמת קיבלנו גם מינוי להיות דובר צה"ל והמרגיע הלאומי המשפחתי.

>> "נמאס לי!": ליהיא לפיד בפוסט אמיץ נגד מכונת הרעל

אימהות ואבות בצו שמונה, מארגנים פעילויות הפוגה בבקרים, מג'נגלים עם זומים לגדולים ובעיקר מחבקים ומנשקים את היקר לנו מכל, אנשים נמוכים עם שאלות מעולות שהלוואי שהיו לנו את כל התשובות עליהן. "אימא, מה זה הרעש הזה?", "איך נראה טיל?", "מתי חוזרים לגן?".

גם אני, אימא שלומית, ביומיום אוצרת תוכן וחווית מבקר, אבל בחיים עצמם אימא של שירה (7), נגה (5) ואורי (3), זנחתי את עיסוקי ותחושותיי ויצאתי למסע ההסברה של חיי. עשיתי זאת כדי להשאיר בלבבות שלהם זיכרון כמה שפחות טראומטי מהתקופה הזו, ולתווך להם את המציאות באופן מעצים עד כמה שאפשר.

מלחמות כן קורות בחורף

השבת הזו שברה לנו את כל מה שדימיינו ואת כל תפיסת העולם שחיינו לפיה עד כה. מי היה מאמין שאלפי מחבלים יכנסו למדינת ישראל, מי היה מאמין שאנשים ישבו בממדים שעות רבות בלי שאף אחד יגיע, מי היה מאמין שמלחמות קורות בחורף, אפילו לי קר מהמחשבה עליהם. המציאות עולה על כל דמיון, ובמציאות כזו הבנתי שחייבים לעזור קצת למציאות להיות מסופרת בצורה פשוטה ובגובה העיניים, עבור נגה, שירה ואורי שהתחילו לשאול שאלות. נגה שאלה למה הם יורים ושירה לא הבינה למה זה לא כמו בדובאי שעשו איתנו שלום, אורי הקטן רק צועק אחרי האפליקציה "צבע אדום, צבע אדום" ורץ למקלט. המציאות עולה על כל דמיון. כך מצאתי את עצמי בתחילת המלחמה באישון לילה כותבת סיפור ילדים, כדי לעזור להם וגם לי להבין את המצב.

>> התשובה שלה לזארה? קיילי ג'נר מרגשת את העוקבות בישראל

"אמאבא, למה אין גן?" | מאת: שלומית עצבה ברנע

תרבות מעצבת מציאות

לכתיבה יש כוח מרפא, לתרבות ואמנות יש יכולות מדעיות שמקלות על מצבי משבר וטראומה. מתוך אמונה חזקה בחיוניות של התחום הזה גם בזמן מלחמה כתבתי את הספר "אמא אבא למה אין גן? שיחות עידוד למרחב המוגן". סיפור קצר בגובה העיניים שמסביר את המצב בישראל לילדי הגן והכיתות הנמוכות, כמו למה אין גן ומה זו אזעקה, ונוטע בהם ביטחון בכיפת ברזל, בחיילים ובחיילות שלנו וכמובן בכוחות הפנימיים שלהם להתגבר.

>> התפרצה להפגנה פרו פלסטינית עם שלטי החטופים – ושברה את הרשת

את הכתיבה ליוותה פרופ' נעמה עצבה פוריה, פסיכולוגית התפתחותית בכירה שסייעה לי לתת מילים נכונות ומיטיבות עבור ילדים בתקופות שכאלה. במהירות שיא נרתמו גם המעצבת רינת הדר והמאיירת המוכשרת אלה דגן. ניבה מיטלמן הפיקה, אבי רוזנבלום ערך את הטקסט. שירה ונגה אישרו את האיורים והשמות של הדמויות, ובעיקר הן יודעות שיש ספר לחזור אליו כשקצת מפחדים ואפשר לדבר על כל מה שמרגישים.

את הספר הזה אפשר להעתיק, לצלם, ולהעביר לכל מי שאתם חושבים שיפיק ממנו ערך בימים אלו, והוא מוקדש באהבה גדולה לכל ילדי ישראל.

להורדת הספר בחינם לחצו כאן