רק בריאות: הטור של הילה נחשון

הילה נחשון | צילום: רון קדמי
הילה נחשון | צילום: רון קדמי

הילה נחשון בקושי מספיקה למצוא זמן להיות היא ואז הילדה שלה מחליטה שהיא חולה. עם לק מתקלף ושיערות לבנות מבצבצות היא לומדת שיעור חשוב על החיים

88 שיתופים | 132 צפיות

 

אמא. כואב לי הגרון.

אני נושמת נשימה עמוקה.

קאט ללפני שבוע:

אני: ״נינה את לא יכולה לצאת ככה מהבית״.

נינה: ״אני יכולה״.

אני: ״נינה את לובשת חולצה דקה ויש בחוץ עשר מעלות! תשימי על עצמך מעיל את תהיי חולה!״.

נינה: ״את לא תחליטי לי מה ללבוש!״.

אני:

כן, הנבואה של אמא שלי הולכת ומתגשמת.  איך זה הלך? אה, כן : ״יום יבוא ותהיה לך בת, שתעשה לך את כל מה שאת עושה לי!״

איזה פחד, אלוהים.

#דבריםשעושיםבמונית

A video posted by Hila Nachshon (@hilanachshon1) on

 

לעוד טורים שאהבנו:
הילה נחשון מסדרת את ארון הבגדים והנפש
בגיל 36 הילה נחשון נשבעת לא להתחרט
הגברים שהילה נחשון מתעבת  

ועכשיו הגרון כואב לבת שלי. הגרון כואב אבל אין לה חום. זה הכי גרוע. כשאין חום את ניצבת בפני הדילמה הקשה מכולן. זו שבה את מתלבטת בין האפשרות להיות האמא הפולנייה: זאת שאומרת ״אמרתי לך״,  זאת שלא מוותרת, שיש לה עקרונות, ששולחת אותה לבית ספר על אפה ונזלתה; לבין האפשרות להיות  האמא המגניבה מהסרטים: לכרבל אותה בתוך שמיכת פוך, לחתוך לה תותים ולהכין לה את המרק הכתום שהיא הכי אוהבת.

אוף. הלך לי היום. היו לי כל כך הרבה תוכניות ליום הפנוי שלי, היום שבו הילדים הולכים לגן ולבית הספר וממשיכים משם ישר לאבא שלהם. זה היה היום הזה שבו הייתי אמורה לעשות את כל הדברים שלא הספקתי לעשות בתור אישה (כי הייתי, ובכן, אמא) ללכת לספר לטשטש את השיער המלבין מדאגות (שיערה לבנה חמישית שאני מוצאת!) לסדר את הלק שהתקלף מרוב כלים ומקלחות, לחזור הביתה ולא לבשל, להתלבט על טייק אוויי, לפגוש חברה, לראות לפחות עוד שלושה פרקים של ״הרומן״, אשכרה לנהל רומן…

אני לא נשברת הפעם. מספיק עם הפינוק הזה. אני חייבת להיות חזקה ולחנך את הילדה. לגרום לה להבין שהיא צריכה להקשיב לי, שאני תמיד לטובתה, שיש לי עמוד שידרה, ואני חייבת לסיים את הסידרה הזאת!

#מלאדברים #? A photo posted by Hila Nachshon (@hilanachshon1) on

 

״נינה תתארגני את הולכת לבית ספר״.

שוכבת מצונפת במיטה, מסתכלת עליי בעיניים של החתול מ"שרק".

״נינה … אין לך חום …״

היא ממשיכה עם המבט הזה. אני לא עומדת בזה.

״נינה…״

״מה אמא?״

״בא לך תותים?״

אז היא נשארה בבית. רבע שעה אחר כך היא הייתה פיקס, בריאה כמו שור, שוכבת מול הטלוויזיה וצוחקת. מדי פעם מזניקה אותי- עם השיער המלבין והציפורניים המתקלפות, שאביא לה שייק / טוסט / תפוח קלוף אך לא חתוך.
אני יודעת שזאת לא שיטה ובפעם הבאה אני אהיה חזקה יותר כנראה אבל היי, הילדה למדה להפעיל את הקסם האישי שלה וזאת דווקא מיומנות חשובה, לא? חוץ מזה יצאתי האימא המגניבה מהסרטים. אני בונה על זה שמתישהו בשנות העשרה המאוחרות שלה, כשהיא תתמרמר ותשנא אותי, אוכל להזכיר לה את זה ולקבל איזשהו קרדיט.
בלילה, לפני שהלכה לישון, עלה לה פתאום החום. היא הסתכלה עליי במבט ניצחון כשהמדחום התריע בחדווה על 38.2. נתתי לה אקמול וחיבוק ונשיקה והחלטתי שגם מחר לא אלך לעבוד, אשאר עם הטרנינג האפור שלי ואכין לה מרק כתום שהיא כל כך אוהבת.