רצפת האגן נכנסת לכושר

"רצפת האגן" היא הכינוי לו זכה האזור הממוקם בתחתית הבטן של הנשים. זהו אזור שבו ממוקמים הנרתיק, פתחו של צינור השתן וכמובן פי הטבעת. רצפת האגן היא אזור גמיש המורכב מרקמות חיבור, שרירים, כלי דם מרובים ועצבים, ועליה מונחים איברי האגן: שלפוחית השתן, החלחולת והרחם, וכן יתר איברי הבטן.
לשרירי רצפת האגן ישנם מספר תפקידים חשובים, וביניהם שמירה על סגירת הסוגרים, שליטה על הצרכים, הרמת איברי האגן כלפי מעלה ושמירה על מיקומם הנכון גם בשעת מנוחה.

כאשר שרירי רצפת האגן מתבלים או מאבדים את האלסטיות שלהם, ישנה ירידה בתמיכה בכל איברי האגן. וכך, בשעה שאנו עומדות או מבצעות פעילות גופנית כלשהי, נוצר לחץ של איברי האגן על שרירים חלשים, ואחת התוצאות היא אי יכולת לסגור את הסוגרים בצורה הרמטית, דבר שעלול לגרום לדליפת שתן וצואה, ובמקרים קיצוניים יותר אף לצניחה של איברי האגן וביניהם החלחולת, שלפוחית השתן ואף הרחם כלפי מטה.

דליפה ואף צניחה

בעיות הקשורות לליקוי בתפקוד רצפת האגן הן בעיות שכיחות שאינן קשורות אך ורק להזדקנות. מגוון הבעיות הקשורות לרצפת האגן יופיעו בדרגות חומרה שונות, והן מתבטאות באופן כללי במספר הפרעות עיקריות.
אחד המצבים השכיחים הוא שלפוחית שתן רגיזה. במצב זה ישנן התכווצויות בלתי רצוניות של השלפוחית, תכיפות במתן שתן ודחיפות להטיל את השתן. נשים רבות קמות בלילה על מנת להטיל את מימיהן אולם לרוב אינן מספיקות לעשות זאת, והדבר עלול לגרום למבוכה רבה.



בעיה שכיחה נוספת הקשורה לרצפת האגן היא דליפת שתן במאמץ. הפרעה זו מופיעה בקרב 20-25 אחוז מהנשים מעל גיל 18, מצב שמחמיר עם העלייה בגיל האישה. דליפת שתן במאמץ מתרחשת בכל מצב בו ישנה עלייה בלחץ התוך בטני ובעיקר במצבים כגון צחוק, שיעול, התעטשות, הרמת משא כבד ופעילות גופנית מאומצת.

דליפה במאמץ הופכת לחמורה הרבה יותר לאחר לידות, ניתוחים חוזרים באגן, השמנת יתר וכן ירידה ברמת האסטרוגן בגיל הבלות. בחלק מהמקרים הסיבות הן גם תורשתיות, וניתן לראות חזרה על התופעה בהשוואה בין הסבתא, האם והבת.

במקרה של דליפת שתן במאמץ ניתן לציין כי בנוסף לאי הנוחות הנגרמת מהמצב הבריאותי הלא תקין, נגרמת גם פגיעה באיכות חייה של האישה. נשים רבות חוששות לצאת מהבית לפרק זמן ארוך ואף חשות בושה, מבוכה וחרדה שמא תתרחש תקלה כלשהי עליה לא יוכלו לשלוט.

הפרעה נוספת קשורה לצניחה של איברי האגן. הפרעה זו היא ביטוי כללי המתייחס לצניחה של איברי האגן דרך הנרתיק, למשל צניחת רחם היוצא אל מחוץ לנרתיק והתמוטטות של הקיר הקדמי של הנרתיק, שאמור לתמוך בשלפוחית השתן. גם כאן מדובר בבעיה רחבת היקף שמופיעה בקרב כ-20 אחוז מהנשים, שיעור לא קטן כלל.

מדוע זה קורה?

הסיבות להופעתם של בעיות וליקויים בתפקוד רצפת האגן וצניחה של איברי האגן הן שילוב של נטייה גנטית וליקוי באיכותן של רקמות החיבור באגן וכן טראומה שנגרמת לאזור רצפת האגן עקב תהליך הלידה הווגינלי. בעקבות הלידה, ובמיוחד לאחר הלידה הראשונה, נגרמת מתיחה והתרופפות של שרירים, רקמות, כלי דם ועצבים באזור, וכתוצאה מכך נגרם נזק שעלול להתבטא גם שנים רבות לאחר מכן. למעשה, ברוב המקרים הנזקים שנגרמים לרצפת האגן לאחר הלידה, שהינם בעיקרם קרעים פנימיים, אינם מזוהים כלל ומתבטאים רק שנים לאחר מכן.



כמו כן, עם העלייה בגיל האישה קיים בלאי מתמשך וטבעי של הרקמות והשרירים באזור, שתורם אף הוא לירידה בתפקוד רצפת האגן. כאשר מדובר למשל בשלפוחית רגיזה, 90 אחוז מהסיבות למצב זה אינן ידועות, ורק 10 אחוז מהמקרים נגרמים עקב מחלות נוירולוגיות שונות כגון טרשת נפוצה. דליפת שתן, ובייחוד בזמן מאמץ, צחוק, שיעול ופעילות גופנית, נובעת מאיכות הסוגר השופכתי וכן עקב נטייה שלו להיחלש, דבר הגורם לחולשה במנגנון הסגירה של השופכה.

מהם התסמינים?

התסמינים האופייניים לצניחת איברי האגן הם תחושת גודש ומלאות בנרתיק, דבר הפוגע בתחושת הבריאות והשלמות הכללית, ובמקביל תיתכן גם חוסר יכולת לשלוט על השתן או היציאות, דבר הפוגע באיכות החיים של האישה.
תסמינים נוספים הם כאבי גב, הפרעה בקיום יחסי מין לפעמים עד כדי הימנעות מוחלטת, ולעתים אצל חלק מהנשים מופיע גם דימום מחשיד. לרוב הדימום הוא הזרז שגורם לאישה להגיע לבדיקה.

מה עושים?

הטיפול תלוי בחומרת הבעיה, במצבה הבריאותי של האישה, בגילה ובשאיפותיה למצוא פתרון אופטימלי לבעיה.
כשמדובר בשלפוחית רגיזה, הטיפול הוא בעיקר תרופתי, באמצעות כדורים שמטרתם לגרום לשרירי השלפוחית להיות רפויים יותר. התרופות משפרות את התדירות בה חשה האישה צורך ללכת לשירותים, נותנות לאישה מרווח רב יותר בין הפעמים ומשפרות את איכות חייה.

כשמדובר בצניחת איברי האגן, הטיפול היעיל ביותר כיום הוא טיפול כירורגי דרך הבטן או הנרתיק. ישנן שתי דרכים עיקריות: הראשונה, בה משתמשים ברקמותיה של האישה עצמה על מנת לחזק את רקמות האגן החלשות; הדרך הנוספת היא באמצעות שתלים של חומר סינתטי דמוי רשת, אותו משתילים בגופה של האישה דרך הנרתיק ובאמצעותו מרימים את הנרתיק והאיברים הצונחים.

אחוזי ההצלחה בפרוצדורה הניתוחית הזאת עומדים על כ-80 אחוז והתוצאות נשמרות לטווח ארוך. יש לציין כי המטרה של הניתוחים המשקמים היא לתקן את הצניחה ולהחזיר את המבנה האנטומי של הנרתיק ואיברי האגן למצבם הנורמלי וכן לשמר את הנרתיק כאיבר שבו ניתן לעשות שימוש ללידה ולקיום יחסי מין.

כאשר מדובר בנשים מבוגרות, בעלות מחלות רקע וכן נשים שאינן מעוניינות לעבור ניתוח, ניתן לטפל בהן על ידי שימוש בטבעות מיוחדות אותן מחדירים לנרתיק המחזירות את האיברים למקומם הטבעי. טיפול זה מחייב מעקב וביקורת אצל רופא נשים. כאשר מדובר בדליפת שתן, ההמלצה היא בדרך כלל לבצע ניתוח זעיר פולשני שבו משתילים סרט סינתטי תומך. ניתוח זה הינו בעל כ-90 אחוז הצלחה.

עושים התעמלות לשרירים

כאשר ישנה צניחה קלה עד בינונית של איברי האגן או בעיה קלה בסוגרים, ניתן להיעזר בשיטות שונות לפיזיותרפיה של רצפת האגן כגון שיטת פאולה, שהינה שיטה להתעמלות השרירים הטבעתיים, ושיטת קיגל, בה לומדים לשלוט בשרירי רצפת אגן הירכיים. הטיפול הפיזיותרפיסטי, שהינו טיפול שיקומי, מנסה להחזיר למטופלת את היכולת לשלוט ולחזק את שרירי רצפת האגן על מנת שתוכל לחזור לתפקד בצורה נורמלית. שיטה נוספת המקובלת כיום הינה שיטת הביופידבק – טיפול לא פולשני הפועל על עקרון הלמידה דרך משוב (פידבק) מידי.

בנוסף, ההמלצה הכללית לכל ציבור הנשים היא להתעמל ולשמור על כושר גופני תקין.
והכי חשוב: אם משהו מפריע לכן ופוגם באיכות חייכן, גשו לגינקולוג והתייעצו עמו לפני שהבעיה תחמיר ותצריך טיפולים כירורגיים.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה