רוקדת בין כוכבים: הרקדנית של נועה קירל בדרך לכבוש את העולם

כשמכוונים לשמיים, לפעמים גם מגיעים אליהם. הרקדנית והכוריאוגרפית רותם ברזני בת ה-26 כבר רקדה לצידם של האמנים הישראלים הכי הגדולים ביניהם, עומר אדם, נועה קירל, אנה זק, סטטיק ובן אל, נטע ברזילי, סטפן ודודו אהרון, והופיעה בשלל קליפים, אבל היא ממש לא מתכוונת לעצור כאן.

>> יוליה פלוטקין: "להתפשט בגיל 16 בשביל תמונה נועזת זה לא מתאים"

עכשיו היא בדרך לכבוש את לוס אנג'לס במטרה אחת: להופיע לצד הזמרים המצליחים ביותר בעולם כרקדנית וככוריאוגרפית. נראה שדבר לא יסיט אותה מהחלום הגדול שלה, לרקוד מעבר לים על הבמות של הגדולים. גם לא מחלת דלקת פרקים קשה בה חלתה לפני כשמונה שנים, שכללה אשפוז ממושך עד כדי אי יכולת להזיז את הרגליים, מה שהשבית אותה לתקופה, "זו הייתה חתיכת כאפה", לדבריה.

"איבדתי את הכוח שלי. לא יכולתי לעמוד על הרגליים, גם לא להרים צלחת, או ללחוץ על המרכך במקלחת. הגוף שלי היה בטראומה ואיבדתי את השיער, הייתי בדיכאון בהגדרה"

גם בן הזוג שלה בשנה האחרונה, ברנדון, יועץ פיננסי אמריקאי, שגר בניו יורק, לא יעכב אותה: "הוא מבין שיש לי חלומות וגם לו יש חלומות משלו, ומה שצריך לקרות יקרה. אני זורמת עם החיים וכרגע הקריירה היא מעל הכל – אני ממוקדת מטרה". בעוד כחודש היא תעזוב אותנו בדרך למימוש החלום המקצועי שלה. "החיים שלנו מלאי אתגרים והם נועדו להגשמת חלומות", היא ממשיכה. "מבחינתי, הריקוד הוא הייעוד וכל השאר יתאים את עצמו אליו".

מתכוונת לייצג את ישראל בעולם במיוחד בתקופה כזו. רותם ברזני | צילום: בוב כריס

את לא חוששת לעזוב דווקא בתקופה שבה האנטישמיות בארצות הברית גואה?
"התוכניות שלי לרקוד בעולם התחילו להירקם עוד לפני המלחמה. אני אוהבת את הריקוד בארץ, אבל הכל קטן פה, ואין הרבה עבודה לרקדנים כמו בחו"ל. המלחמה עצרה מבחינתי הכל. מבחינה נפשית לא יכולתי לעזוב, במשפחה המורחבת שלי יש הרבה מגויסים. אחי, שגם הוא גויס, שכנע אותי כשאמר לי שגם לי יש תפקיד והוא לא לעצור. הריקוד שלי בחו"ל כישראלית נותן לי כוח, אז לא אגיד שאין פחד, אבל אני רוצה לייצג את ישראל בעולם במיוחד בתקופה כזאת. אני גאה יותר מתמיד להיות ישראלית".   

"הכרתי מקרוב את ענבר הימן ז"ל. מה שחיבר אותנו היה ששתינו אמניות, כל אחת עם וייב אחר, אבל עם תשוקה לדבר. הייתה לה נפש של אמנית, היא עסקה בגרפיקה והגרפיטי שלה היה מעולה. הייתי בשוק שהיא נרצחה. נקרע לי הלב"

איפה פגשה אותך המלחמה?
"הכרתי מקרוב את ענבר הימן ז"ל. שתינו מאם המושבות, הוריה והוריי גרים שם עד היום. היא למדה שנה מעליי, והקשר שלנו התהדק כששתינו מלצרנו בקפה לנדוור. מה שחיבר אותנו היה ששתינו אמניות, כל אחת עם וייב אחר, אבל עם תשוקה לדבר. הייתה לה נפש של אמנית והיא עסקה בגרפיקה והגרפיטי שלה היה מעולה. לימים נפרדו דרכנו היא עברה לצפון ואני הייתי בשירות לאומי. בהתחלה אמרו שהיא נחטפה מהמסיבה ברעים, ואז נודע שהיא נרצחה. הייתי בשוק. רק אחרי שנרצחה התברר לי שחברה טובה שלי, רקדנית ואמנית בשם נועה, הייתה חברה טובה של ענבר. הייתי בשבעה. הלב נקרע". 

"הריקוד הוא הייעוד". רותם ברזני | צילום: בוב כריס

אשת הפלדה

ברזני גדלה בפתח תקווה. אימא שלה אחות בבית החולים שניידר ואביה הייטקיסט. את כישרון הריקוד שלה היא קיבלה מסבתה הרקדנית, וכמוה גם אחותה בת ה-18. האח הצעיר הלך בדרכי אביו. מאז שהיא זוכרת את עצמה היא בחוגי ריקוד; מהסטודיו השכונתי היא עברה למגמת מחול והייתה תלמידה מצטיינת, אבל הריקוד היה תמיד הממשות הגדולה של חייה לפני הכל. עם סיום התיכון היא עלתה על טיסה להולנד, לבקר את בת דודתה והתוכנית הייתה לרקוד שם. אבל מצבה הפיזי התדרדר והיא חזרה לארץ.

מה היה האבחון?
"בהתחלה חשבו שזה שפעת, אבל החום לא ירד ואיבדתי כל פעם הכרה, כולל פעם אחת ל-48 שעות. אחרי שטובי הרופאים בבית החולים בו עובדת אימי, שללו כל מיני מחלות, התברר שזו דלקת פרקים שמכונה 'מחלת הפלדה'. הסימפטומים של המחלה הם שרירים ומרפקים נוקשים כמו פלדה. איבדתי את הכוח שלי. לא יכולתי לעמוד על הרגליים, גם לא להרים צלחת, או ללחוץ על המרכך במקלחת. הגוף שלי היה בטראומה ואיבדתי את השיער, הייתי בדיכאון בהגדרה. נאלצתי לעבור תהליך שיקום של חודשים ארוכים עם אנשי מקצוע והתחלתי ללמוד דברים מחדש". 

"נועה קירל היא מקצוענית שאין דברים כאלה. להעריץ אותה על זה. הכי התחברתי לאנה זק – היא בלב שלי. אני איתה כבר שלוש שנים, היא מתוקה וצנועה ומצחיקה ויש לה צוות מדהים"

לצבא היא לא התגייסה בגלל הפרופיל הנמוך, "אבל מהרגע שהתחלתי להתאושש", היא נזכרת, "ביקשתי להתנדב ושובצתי בפנימייה של ילדים בסיכון. ההתנדבות הייתה לשנה, אבל התעקשתי להישאר שנתיים, ובין השאר לימדתי את הילדים לרקוד, אבל גם הרבה מעבר לזה, ולא הייתי מסוגלת לעזוב אותם. בתום השנה השנייה, חזרתי לקריירה של הריקוד. מגיל קטן ידעתי שריקוד זו התשוקה שלי, ולמרות הקשיים שהיו לי בדרך, המשכתי לעשות הכל כדי להשתפר ולהצליח בתחום. האדרנלין והזכות להופיע ולהביע את עצמי דרך הריקוד לא היו אף פעם מובנים מאליהם. מילת המפתח היא השקעה".  

ספרי על ההופעות הגדולות שלך בארץ.
"דרך עולם הריקוד זכיתי להיחשף לאנשים מדהימים. ההתחלה הייתה כשקיבלתי עבודה עם נועה קירל וטרמינל איקס. משם, המשכתי איתה למופע 'סופרסטאר', והופעתי איתה בבית 'האח הגדול', ובעוד פרויקטים כמו, טקס מיס יוניברס שנערך באילת. אחר כך היו לי הופעות קיץ עם סטפן, עם יונתן מרגי, אגם בוחבוט וסטטיק ובן אל. עם עומר אדם הופעתי בהיכל מנורה ושבועיים אחר כך גם עם נטע ברזילי. הכוריאוגרף של אנה זק שמע עליי וביקש לצרף אותי לקאסט הקבוע שלה". 

עם מי הכי נהנית לעבוד?
"עומר אדם מקסים ופרפורמר ענק. הוא מביא איתו אנרגיות אחרות. מאחורי הקלעים האווירה חמה ואוהבת, פגשתי גם את אחיו גל ואת אימו שרון. נועה קירל היא מקצוענית שאין דברים כאלה. להעריץ אותה על זה. יכול להיות שאפגוש אותה מקצועית בלוס אנג'לס. והכי התחברתי לאנה זק – היא בלב שלי. אני איתה כבר שלוש שנים, היא מתוקה וצנועה ומצחיקה ויש לה צוות מדהים".

חוץ מהופעות, מה עוד את עושה?
"אני ממשיכה ללמוד ולהתאמן. יש כל כך הרבה סגנונות ריקוד להשתכלל בהם,  אני גם מלמדת היפ הופ תלמידים בכל הגילאים ב'בי סטריט', הסטודיו הכי גדול להיפ הופ בארץ,  כדי להכשיר את הדור הבא של הרקדנים. חוץ מזה, נסעתי לבתי סטודיו בהולנד, גרמניה לוס אנג'לס וניו יורק כדי להשתכלל ולבדוק אופציות. בלוס אנג'לס לפני כשנה הגעתי  לסטודיו 'טרופ קומפני'. אנטואן הבעלים, הוא מנחה רקדנים, מאמן, ומקשר לסוכנויות – רקדתי שם ארבע שעות כל פעם, פעמיים בשבוע והיה מדהים. השיעורים שם כוללים גם יוגה, קואצ'ינג ושיחות ואת לומדת הרבה על עצמך. שם הבנתי סופית שאני בהחלט עומדת ברמה הנדרשת". 

לא איבדה את האמונה בעצמה, גם כשאיבדה את הכוח. רותם ברזני | צילום: נועה פרינדלנד

ועל הדרך מצאת גם אהבה.
"ברנדון ואני הכרנו דרך חברים בניו יורק. לא תכננו שזו תהיה חברות ארוכת טווח, אבל ככל שעבר הזמן לא יכולנו לוותר ואנחנו זוג כבר שנה. הוא בן 35. היו לי בעבר אהבות, אבל הוא האהבה הכי גדולה והקשר הכי מדהים שלי. הוא ביקר בארץ והכיר את המשפחה שלי ואני הכרתי את הוריו, אבל הוא יודע שעם כל האהבה, הסיבה לנסיעה שלי היא להסתער על הקריירה".  

עם מי היית רוצה להופיע שם?
"מי שהכי מעוררים בי השראה הם ג'סטין טימברלייק, הראפר היהודי-קנדי דרייק, ג'נה אייקו וריהאנה, חד משמעית – להופיע איתה ב'סופרבול'". 

לפעמים עולות בך מחשבות של פקפוק עצמי, שאולי לא תצליחי?
"לא. אני אצליח. זה רק עניין של זמן. ואני גם מקווה שהסיפור שלי יתן השראה  להרבה צעירים וצעירות שחולמים להגשים חלומות, ולא חשוב באיזה תחום – שירדפו אחרי החלומות שלהם".