"רון הופקר ומת בשבי. התחושה שיכולתי להציל אותו קשה מאוד"

ביום העדות הראשון במשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, התייצבה ד"ר מעיין שרמן, אמו של סמל רון שרמן ז"ל, בכניסה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. רון נחטף בשבעה באוקטובר לרצועת עזה – בעודו בחיים – ובדצמבר 2023 אותרה גופתו. תחקיר צה"ל שפורסם בספטמבר 2024 קבע כי הוא מת כתוצאה מתקיפת צה"ל באזור. רון היה בסך הכל בן 19. כשאמו מעיין הגיעה לאחרונה לבית המשפט, היא נתקלה בשני סוגים של מפגינים – מצד אחד, מפגינים נגד נתניהו; מצד שני, קבוצת ביביסטים שלא הפסיקה להמטיר עליה קללות. מעיין עמדה שם, בלב הכאוס, עם תמונתו של בנה המת.

>> דני קושמרו מתפרק: "ראיתי את הסרטון של חמאס, אין אוויר"

"בבית המשפט נתניהו הוא עבריין מסוג אחר, מתעסקים שם במעילות ובגניבות שלו. למה? קודם שינסה לתקן חלק מהאסון של השבעה באוקטובר – שהוא אשם בו", אומרת שרמן בכעס. "אני כל הזמן שואלת את עצמי – איך הגענו למצב שהוא מחליט בשבילנו? הוא צריך להיות בכלא. לא יכול להיות שהבנאדם שהביא עלינו את שבעה באוקטובר, עדיין מנהל את המדינה. המשפחות מתחננות בפניו שיחזיר את החטופים. אני כועסת שהוא מסתובב חופשי, ועוד קובע בשבילנו".

"כשנחטף לך ילד, אם את רוצה להחזיר אותו – את הופכת לאויבת העם. בתחילת המלחמה חייתי בתחושה שיעשו הכל כדי להחזיר את החטופים, היום אנחנו מבינים שמקריבים אותם"

 

"גם צה"ל פישל בענק", מוסיפה שרמן, "אז נכון, חמאס אחראי על הטבח, אבל הוא לא פונקציה. כשיש לך מפלצת, אז מי שאחראי על המפלצת צריך לשאת באחריות. ראשי הצבא לקחו אחריות בחלקם, אבל ראש הממשלה לא. בתור וטרינרית, אני לא יכולה לישון בלילה אם נדמה לי שלא עשיתי הכל בשביל להציל בעל חיים שטיפלתי בו. אבל אצלנו? הם ממשיכים כרגיל".

איך התמודדת עם הנאצה והגידופים שהופנו כלפייך?
"היו שם נשים בגילי שעשו לי תנועות ידיים. זה פשוט לא ייאמן. הפכו אותי ל'שמאלנית בוגדת', למרות שמעולם לא התקרבתי לשמאל. תמיד הייתי יותר ימין, וגם רון. בסיטואציה הזו נחשפתי לגודל הבעיה שלנו – לפילוג, לשנאה. לא משנה מי את, את הופכת להיות 'שמאלנית בוגדת'. מה נהיה פה? חבורת מופרעים השתלטה על המדינה. איך לא ראינו את זה קודם?".

טוב, את בוודאי מכירה היטב את עינב צנגאוקר. אפשר להשתגע ממה שהיא עוברת.
"כמובן. אבל אצלנו, כשנחטף לך ילד, אז בעיני חצי עם, אם את רוצה להחזיר אותו – את הופכת לאויבת העם. לכן זה לא מפתיע אותי. אני מעריצה את עינב, היא פועלת נכון ולמדה מטעויות שאני עשיתי. אילו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורנית, הייתי עושה בדיוק מה שעינב עושה. בתחילת המלחמה חייתי בתחושה שיעשו הכל כדי להחזיר את החטופים, היום אנחנו מבינים שהם מקריבים אותם כי הם רוצים לחסל את חמאס – אבל ממש ברגע זה נולדים עוד חמאסניקים. כבר ברור שמטרת המלחמה לחסל את חמאס אינה מושגת – והחטופים לא כאן".

ד"ר מעיין וד"ר אלכס שרמן הם זוג וטרינרים מהיישוב להבים בדרום, המנהלים יחד שתי מרפאות לבעלי חיים – אחת בלהבים והשנייה בבאר שבע. רון היה בנם הבכור. בנם השני, דן, בן 18, נמצא כעת במכינה קדם-צבאית, ובתם עדן, בת 16, תלמידת כיתה י"א, חולמת על שירות קרבי בצה"ל.

>> אמה של לירי אלבג: "ילדה אהובה שלי, סליחה שאת עדיין שם"

אחרי השבעה באוקטובר, איזה מחשבות מחשבות מקננות אצלך לגבי השירות הצבאי העתידי של ילדייך?
"מאז השבעה באוקטובר, שום דבר לא הגיוני בעיניי. מהממשלה, דרך צה"ל שחשבנו שהוא הצבא החזק בעולם – איך קרה שתינוקות נרצחו במיטות שלהם, וזקנים נטבחו? אני לא מעכלת את האירוע הזה ואני עדיין בתוכו. אני חיה במלחמה פנימית בין כל מה שחשבנו שהוא ברור ונכון לבין המציאות המטורפת. פתאום אני רואה את הטירוף, את הקללות שאני סופגת מאנשים שלא מתגייסים, ואת שואלת את עצמך – למה לעזאזל? זה מערער את כל היסודות. אבל הילדים שלי יתגייסו. אין פה שאלה אם יתגייסו, אלא רק לאן".

"אני חיה במלחמה פנימית בין כל מה שחשבנו שהוא ברור ונכון לבין המציאות המטורפת. פתאום אני רואה את הטירוף, את הקללות שאני סופגת מאנשים שלא מתגייסים, ואת שואלת את עצמך – למה לעזאזל?"

 

רון שרמן בא מבית מלא אהבה להולכים על ארבע, וגדל לצד עשרה כלבים ושישה חתולים. אחת מהם, חתולתו האהובה כתם, אובחנה לאחרונה עם סרטן. הוא למד בתיכון אשל הנשיא שבנגב, ובשל היותו חולה אסתמה שובץ לתפקיד מש"ק קישור ותיאום בבסיס מנהלת התיאום והקישור שבמעבר ארז. במסגרת תפקידו סייע לאוכלוסייה העזתית, בין היתר בהנפקת אישורי כניסה לישראל. הוא שירת במשך עשרה חודשים, עד לאותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר. ב-15 בדצמבר 2023 נקבר רון בבית הקברות בלהבים.

"רון נחטף בשבעה באוקטובר בעודו בחיים, אך בהמשך הופקר ונרצח. התחושה שיכולתי להציל אותו היא קשה מאוד," אומרת אמו בכאב. "מכל האנשים בעולם, הוא התקשר אליי. הוא ביקש עזרה ושאל מה לעשות. בדיעבד, אילו הייתי אומרת לו לרוץ לחמ"ל או לחדר הבנות, הוא היה ניצל. רוב החברים שהיו בבסיס יצאו בחיים. אבל לא ידעתי. זו חוכמה בדיעבד. הוא היה במיגונית, ואת התשובה שלי ביססתי על הידע שהיה לי – ידע על הצבא והמדינה שחשבנו שהם מובנים מאליהם. אבל גילינו משהו אחר. אמרתי לו משפט מטומטם: 'אתה במקום הכי בטוח'. העצה הזו הובילה לכך שהוא נחטף. יחד איתו היו רב"ט ניק בייזר ורב"ט תמיר נמרודי, שהופרד מחבריו. לא יודעים בוודאות לקבוע מה קרה לתמיר, ואני רוצה לקוות שהוא בחיים ויחזור".

"רון נחטף, הופקר והוקרב בעזה. לצה"ל היה חלון הזדמנויות לחסל את המחבלים – ומי שהיה שם, פשוט אכל אותה. החטופים בכלל לא היו שיקול. השתמשו בפצצה המיועדת למנהרות, שמשחררת גזים ושואבת חמצן – והם נחנקו למוות. צה"ל הודה בזה"

 

מה את יודעת היום על נסיבות החטיפה ומותם?
"ראינו בסרטונים את רון נחטף – חי וללא פציעות. הם הגיעו שניים למנהרה: רון וניק, ואז צירפו אליהם את אליה טולדנו, שהגיעה עם מייה שם לפסטיבל נובה. חמאס העביר פלייר שהגיע אלינו דרך משרד הביטחון, ובו תמונות של רון וניק. נכתב שם שנתניהו הולך להרוג את הילדים שלנו יחד עם בכירי חמאס. צה"ל רצה לחסל את אחמד רנדור, מח"ט צפון עזה, שהיה באותה מנהרה. משרד הביטחון ביקש שלא נפרסם את הפלייר בטענה שהוא עלול לסכן את ילדינו. כמובן שהיינו ממושמעים. אז עוד האמנו למה שאמרו לנו. תשעה ימים אחרי, ב-24 בנובמבר, צה"ל חיסל את רנדור – יחד עם החטופים. הגופות שלהם אותרו במנהרה".

ואת הבשורה הרשמית קיבלתם רק בדצמבר?
"כן, קיבלנו את הבשורה הרשמית ב-15 בדצמבר, אבל אני כבר ידעתי בנובמבר שרון לא איתנו. יום אחד הגיעו אלינו ושאלו אם לרון יש קעקועים, צלקות או סימני לידה. הבנתי שמחפשים גופה ושאלתי ישירות, אבל ענו לי שאין שינוי בסטטוס. ב-14 בדצמבר אמי ובני דן נפגשו עם נשיא המדינה, הרצוג, שאמר ששומרים על רון – אבל רון כבר לא היה בחיים. כשצחי הנגבי נשאל באחד הראיונות מה יקרה אם שוב יהרגו חטופים מאש כוחותינו תוך חיסול אנשי חמאס, הוא ענה שזו תהיה דילמה קשה".

"אני רואה אימהות שכולות אחרות שלא יודעות את נפשן מרוב צער, ועוזבות את העבודה. אצלי, המשפחה שלי והאהבה שלי למקצוע ולבעלי חיים – זה מה שמציל אותי. הכי מפחיד אותי שישכחו את רון. הוא היה כאן בסך הכל 19 שנה. יש לי צורך לחפות על השיחה האחרונה שלנו"

 

תחושה קשה מנשוא.
"רון, ניק ואליה לא נהרגו בשוגג. רון נחטף, הופקר והוקרב בעזה. ביום חיסולו של רנדור, הוא היה במנהרה מסועפת, מלאה בפירים. לצה"ל היה חלון הזדמנויות לחסל את המחבלים – ומי שהיה שם, פשוט אכל אותה. החטופים בכלל לא היו שיקול; הרגו אותם יחד עם המחבלים. השתמשו בפצצה המיועדת למנהרות, שמשחררת גזים ושואבת חמצן, כך שאי אפשר לנשום – והם נחנקו למוות. בהתחלה אמרו לנו שחמאס רצחו אותו, ולכן לא רציתי נתיחה. לא רציתי לדעת איך הוציאו אותו להורג. אבל ככל שחלף הזמן, החשדות שזה לא חמאס שרצח את רון וחבריו התחזקו, וצה"ל הודה בזה כעבור שבעה חודשים. להגיד שזה מכעיס זה אנדרסטייטמנט. כשידעתי שרון נהרג, אמרתי שלא יסכנו חיים בשביל להחזיר את גופתו, כל עוד יש חטופים חיים שצריך להציל".

איך את מחזיקה מעמד?
"אני רואה אימהות שכולות אחרות שלא יודעות את נפשן מרוב צער, ועוזבות את העבודה. אצלי, המשפחה שלי והאהבה שלי למקצוע ולבעלי חיים – זה מה שמציל אותי. הכי מפחיד אותי שישכחו את רון. הוא היה כאן בסך הכל 19 שנה. יש לי צורך לחפות על השיחה האחרונה שלנו, וגם חשוב לי להיות כל הזמן בעשייה. לכן חשבנו איך אפשר להנציח אותו. החלטנו להקים חווה שיקומית להצלת בעלי חיים, עם מרכז חינוכי לילדים ובני נוער באמצעות בעלי חיים. השם הזמני שלה הוא 'מרחב ההצלה של רון', והיא תוקם על שטח של שני דונם שקיבלנו מאשל הנשיא".

בימים אלה קוראת משפחתו של רון שרמן ז"ל להתגייס כספית במסגרת קמפיין מימון המונים בהדסטארט (לתרומות לחצו כאן). "אנחנו מתחילים מאפס", אומרת שרמן, ומספרת שהאדריכל אהוד זקסנברג מתנדב להוביל את תכנון החווה. שותפתה למיזם היא אשת התקשורת והפעילה החברתית אורלי וילנאי, שמנהלת כיום יחד עם שותפה, ניצן מייזלס מכפר עזה, רשת של שני מרכזים חינוכיים בתוך חוות להצלת בעלי חיים.

"יש לנו כבר אישורים ממשרד החינוך ומשרד הביטחון", מספרת וילנאי. "בשלב הראשון נפתח במקום חתוליה, וככל שנאסוף יותר כסף, נביא גם בעלי חיים נוספים. המטרה היא שהחווה תחזיק את עצמה בעתיד, ללא תלות במימון חיצוני מעבר להקמה".

"כל מה שקרה בשבעה באוקטובר מעורר בי צורך לשפר ולעשות דברים שיביאו טוב בעולם מול הרוע והזוועות שתקפו אותנו", מסכמת שרמן. "המוות והאכזריות שנחשפנו אליהם דרבנו אותי לעשות שינוי חיובי. המיזם הזה יכול להנציח את רון, לעזור לאחרים, ולהביא חמלה ולמנוע סבל – דברים שהיום כל כך חסרים".