קרן פלס: "הזמן לא דופק לדפיקויות שלנו חשבון"
קרן פלס ניצלה את חופשת הפסח בשביל לנסוע להתאוורר בתאילנד ולשכוח לרגע מהצרות - אבל מתברר שזו משימה קשה ממש. בטקסט שמפלח את הלב, היא כותבת מה עוזר לה לשרוד ולמה היא מקווה יותר מהכל
קרן פלס היא לא רק מוזיקאית מחוננת, היא גם קוסמת של מילים שתמיד יודעת לרקוח טקסטים שפוגעים בול בלב. רגע לפני פסח, יצאה הזמרת האהובה לחופשה בתאילנד הרחוקה, אולי שם הייאוש נעשה קצת יותר נוח. פלס כתבה משם פוסט עוצמתי, כמו שרק היא יודעת לכתוב.
>> קרן פלס: "גם מי שמכיר אותי לא יודע שאני בוכה את החיים שלי"
את הפוסט מתאילנד, העלתה פלס דווקא עם תמונה מישראל. "תמונה מרגע מייאש, שרק עכשיו הצלחתי לחזור אליו ואפילו להגיד עליו תודה", כמו שהיא כותבת בפתיחת הפוסט, ומסבירה: "פה אני באולפן שהיה לי במכמורת, אפופת קרדית אבק (היי אלרגיה), אחרי פירוק כל הציוד + בית וחיים שלמים, כמה ימים לפני הסילבסטר וכמה חודשים אחרי האוקטובר, מבול שחור ואין יבשה, העולם בחוץ רועד וגם בפנים".
פלס, שסיפרה מוקדם יותר השנה כי היא ואבי ילדיה נועם טור נפרדו, כותבת כך: "כשהכל קרה, סגרתי חופשה ראשונה לעתיד הרחוק והוא פשוט הגיע. הזמן לא דופק לדפיקויות שלנו חשבון, וזה בדיוק הזמן ליצור עתיד חדש, לחבוש פצעי עבר, להתפייס עם היש. לעשות הכל כדי שגם האין יהפוך ליש. אני מסתכלת על האוקיינוס וכותבת לכם בעיניים מסונוורות… שום דבר לא קבוע וגם אנחנו. רוקדים בסופה, עד סוֹפה, מתחילים מחדש עד סוף ימינו".
>> "מתי הן התקלחו בפעם האחרונה?": פאולה רוזנברג בטקסט כואב לחג החירות
"אם לא נאחזים במשהו, עפים לכל הרוחות", ממשיכה פלס, וכותבה: "מצאתי אחיזה באהבתי לילדיי. כל מה שצריך כדי לשרוד, הוא דבר אחד למענו שווה לחיות. שתמיד יהיה לנו את הדבר האחד הזה. שלא נתרוקן מתכלית".
"הארגזים כבר מזמן פגשו סכין יפנית והתפרקו לאולפן חדש בבית חדש במציאות אחרת", היא מתייחסת מתאילנד לאותה תמונה באולפן המאובק. "אני מאמינה שאפשר להשתנות ולשנות כל תמונה. עייפות כואבת על ספה יחידה שעוד לא נויילנה – תהפוך שירים. ייאוש מערפל – יוליד אופק חדש".
"החטופים – חייבים לחזור", שוזרת פלס את הייאוש שלה למציאות הקולקטיבית של כולנו מאז השבעה באוקטובר. "אנחנו אחים, משפט שחוק אבל יש אוויר בגלגלים האלה, ושלא יספרו לכם אחרת! תמיד אפשר לעשות זום אין על הרע והמרעיל, אבל חובה עכשיו לראות רחב ולפעול כמשפחה, כדי להחזיר את אחינו ואת חיינו הביתה. נפרק את כל הארגזים אחד אחד, נריב אחר כך בסלון. חג החירות בפתח והנה הם שבים אל חירותם".