קח עוצמה מעצמך
לחזק את הגוף ולתרגל שליטה באנרגיה פנימית
בדרום סין התפתחו חמישה סגנונות קונג-פו: הונג (Hung), לאו (Lao), צ'וי (Choy), לאי (Lay) ומוק (Mok). הונג נחשב לנפוץ שבהם. אחת המסורות מייחסת את הסגנון לסוחר תה ואומן לחימה בן המאה ה-18 בשם הונג היי גון שלמד מנזיר שַאוֹ-לִין את סגנון הטיגריס. הונג הוסיף לסגנון זה אלמנטים משיטת העגור הלבן, מסגנונות הדרקון, הנחש והנמר, וטכניקות מסגנון אגרוף חמשת האלמנטים. כך, לפני למעלה מ-200 שנה, נוצרה אומנות לחימה חדשה – הונג-גאר.
האגדה מספרת שהמאסטר של סגנון טופר-הנמר ממנזר שאו-לין, טייל יום אחד בגינתו, כשזיהה לפתע עגור מחטט בערוגות. הוא נטל מקל וניסה לגרש את היצור, אך בעל הכנף התחמק מכל חבטה. בשלב מסוים זינק העגור באוויר והנזיר המופתע הפך קורבן להתקפת נגד סוערת, כשהעגור משתמש במקורו ככלי נשק. המאסטר חקר את התנהגות העגור ולמד איך מגיב יצור זה למגוון התקפות. בחקותו תנועות אלה נוצרה סדרת טכניקות לחימה חדשות, הניחנות בזרימה, חן, והתקפות חדות. כששילב הנזיר טקטיקות עגור אלה בתנועות של סגנון טופר-הנמר, נוכח שיצר אומנות לחימה חדשה.
כדי לעמוד מעט יותר על קנקנה של הונג-גאר, פניתי למורה הבכיר אודי רענן, ממרכז "אביחי" בחיפה. רענן מוכר כגראנד-מאסטר, תואר המוקנה למורה שלימד ארבעה דורות של תלמידים.
משמעות השם
פירוש שמה של אומנות הלחימה: הונג-גאר (הונג = שם משפחה; גאר = משפחה), במובן נרחב, הוא סגנון. שמה המלא של השיטה הוא הונג קין צ'ין צ'ונג, ופירושה "סגנון משפחת הונג בדרך המסורתית". הסבר נוסף שמצאתי מציג את הפירוש לשם המשפחה הונג כ"זקיפות ויושרה".
מקור השיטה
מקורה של הונג-גאר הוא מנזר שאו-לין. "יש שושלת שהולכת אחורה, עד לראשונים שהקימו את המנזר, שלפי האגדה ברחו ממנו כשהוא נשרף במאה ה-17. זה שברח לדרום הקים את שושלת מורי ההונג גאר", מספר רענן.
הוא מתאר מספר אישים בולטים בשושלת: 1) וונג פיי הונג – "הוא היה שילוב של רובין הוד וטרומפלדור", אומר רענן. "הוא ניסה לגרש את הבריטים, בין אם על רקע לאומני או על רקע סחר בסמים, שמועה בלתי מוכחת". 2) ממשיך השושלת, לאם סאי ווינג, המכונה "הקַצב". 3) צ'אן הון צ'ונג, המורה של רענן, שקנה לעצמו שם בסדרת ה-BBC 'דרך הלוחם'. בזמנו, שימש כמורה הראשי של הקו-מנג-טנג שכבשו את טייוואן. הוא גם היה המדריך הראשי להגנה עצמית של משטרת הונג קונג והשתתף בסרטי קונג-פו רבים.
"ההונג-גאר הוא סגנון 'חצי פנימי חצי חיצוני' של קונג-פו", מסביר רענן. "יש בו טכניקות חיצוניות, שעוסקות בפיתוח הפיזי של האדם, וככל שמתקדמים עוברים לטכניקות פנימיות יותר, כאשר התבנית האחרונה היא סודית. היום מכירים אותה ארבעה אנשים, שלושה מהם ישראלים. ללאם סאי ווינג היו שלושה תלמידים, רק אחד מהם עדיין בחיים. לכל אחד מהם נוצרה שושלת משלו והוא העביר את הדברים כפי שהבין אותם. לסגנון, כפי שהגיע מצ'אן הון צ'ונג, מיודעים ארבעה אנשים. זו תבנית שעוסקת בעבודה פנימית. מצד שני, שמעתי שהופצו כבר קלטות שלה ".
מצב השיטה בארץ ובעולם
"השיטה נפוצה בקנדה – שם יושב לאם ג'ו, ארצות הברית, הונג קונג, איטליה, ישראל, אנגליה, וצרפת", אומר רענן. למרכז אביחי בחיפה, שם הוא מאמן, יש סניפים עולמיים במאלטה, לוס אנג'לס, מונטריאול, טורונטו, קייפטאון, יוהנסבורג, בפולין, שוודיה ועוד.
סיפור אישי
רענן, בן 52, עוסק באומנויות לחימה כבר 45 שנים, מ-1960. "התחלתי עם ג'ודו בכיתה א' והמשכתי בתחום שנים רבות. ב-1970 פגשתי בחור בן 15 בשם אביחי, שהביא מישהו יפני מקנדה שאימן אותנו בקראטה. במסגרת הצבא שירתתי בעתלית וגם שם תרגלנו קראטה, והמשכנו לאחר מכן להתאמן אצל בחור יפני בשם טומו, במועדון במרכז הכרמל, עם ניר מלחי ובני דותן. במקביל המשכתי להתאמן אצל הבחור היפני מקנדה. למדתי בעצם שוטו-קאן ושורין ג'יו ריו – שני סגנונות של קראטה.
"אחרי הצבא התחלתי ללמוד בטכניון, ואז משך אותי חבר לצאת לחופשה למזרח ב-1977. הסתובבנו בכל המזרח, פגשנו מורים רבים, עסקתי בסגנונות שונים של קונג-פו וקראטה, לתקופות קצרות אבל אינטנסיביות. בנוסף תירגלתי טאקוונדו עם מאמן נבחרת קוריאה. פגשתי מורים דגולים, מורים שרלטנים, ונוכלים שאפילו לא ידעו שהם כאלה. שנה וחצי חיפשתי את עצמי. לאחר מכן הכרתי את צ'אן הון צ'ונג והבנתי שלא משנה מה הוא יילמד – אני נשאר איתו. מ-1979 אני עוסק אך ורק בהונג גאר".
"הרגשתי שהקונג-פו ישראלי יותר מהקראטה", אומר רענן. "פחות משמעת, דיסטנס אחר. מצא חן בעיניי שאין דרגות: יש מי שמתאמן ומי שלא מתאמן. פה בארץ אנחנו מנהיגים שיטת דרגות מסוימת, שאמורה לעזור לאדם למַצֵב את עצמו, ויש לה פחות משמעות היררכית. ישנם מבחנים שנתיים שבהם מגיעים כולם לשיא היכולת וכל אחד מעוניין כמובן לעבור שלב".
מבחינת המסר האישי, רענן צוחק בצניעות ואז מרצין: "אחרי הרבה שנים בעיסוק הזה, אני רואה שהתועלת שלו עצומה לחינוך ילדים, בני נוער ומבוגרים. זהו כלי לעיצוב אנשים חיוביים שיתרמו לקהילה, ואני מקווה שבעתיד הקרוב, כמה שיותר מהר, זה ייכנס לבתי הספר. לדעתי קיימת כבר מגמה בנושא ואני מקווה שזה יצא לפועל".
המצולמים הם תלמידיו של הגראנד-מאסטר אודי רענן, מרכז "אביחי" בחיפה
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה