קחו נשימה עמוקה

הנשימה היא הבסיס לחיים. תפקודו התקין של הלב מותנה בתהליך הנשימה, וכך גם כל תפקודי הגוף האחרים. הנשימה היא גם הבסיס לחשיבה, כיוון שהיא מספקת את האנרגיה למוח. נוסף לאנרגיה שהנשימה מספקת לכל התפקוד התנועתי שלנו, היא גם מספקת לגוף, למוח ולנפש את המכשיר היעיל לשמירה על בריאותנו – הרפיה פעילה.

מי שנושם בקושי חי בקושי

מי שנושם בקושי, חי בקושי (כמו אותה ליידי בימי הביניים עם המחוך ההדוק, כמה קל היה לה להתעלף). כשאנחנו בריאים, מאושרים ורגועים, הנשימה שלנו מלאה וטבעית. כל צורות החולי, כל צורות הדיסהרמוניה הגופניות והנפשיות, מבטאות עצמן מיד בנשימה. הקשיים הפיזיים והרגשיים גורמים לקשיי נשימה ואלו מעצימים את הקשיים הפיזיים והרגשיים, כך שמעגל החולי הולך ומתעצם. איבר או רקמה בגוף שמקבלים אספקה מועטה של חמצן מועדים בסופו של דבר להיות "מורעלים" ולתפקד גרוע. העובדה המופלאה לגבי הנשימה היא שבכל גיל יכולה להיות לנו שליטה עצומה עליה ובאמצעותה גם על גופנו.

מערכת הנשימה היא אוטומטית, או אוטונומית. איננו צריכים לזכור לנשום. יחסי הגוף-מוח גורמים לנשימה לתפקד כל עוד אנו חיים. באופן רגיל אנו נושמים בין 14 ל-16 פעמים בדקה, אולם כל אדם שבריאותו ממוצעת יכול בהחלטה הכרתית לרדת לארבע נשימות בדקה או לעלות ל-24. הריאות מסוגלות לשאוף כ-4,000 מ"ל של אוויר, אבל בדרך כלל אנחנו שואפים רק 500 מ"ל. אפשר להעריך את ההבדל רק כשמתנסים בתחושות שמביאה נשימה מלאה.

עבדו עם הנשימה שלכם

ד"ר אנדרו וייל, מחבר הספרים "ריפוי ספונטני" ו"שמונה שבועות לבריאות שלמה", נשאל על ידי מראיין: "אילו יכולת להמליץ לאנשים לאמץ כלי אחד בלבד על מנת להגביר את שליטתם בריפוי הספונטני של גופם, מה היית ממליץ להם?", ותשובתו שניתנה ללא היסוס הייתה: "עבדו עם הנשימה שלכם. היא תמיד זמינה ותמיד מועילה". אפילו התמקדות פשוטה בנשימה, בלי לתת את הדעת על האופן שבו היא משתנה, פשוט צפייה פסיבית במעגל הנשימה בעזרת ההכרה – היא הצורה הבסיסית ביותר של מדיטציה, התרגעות ודרך להכניס הרמוניה בגוף, בהכרה וברוח.
תרגילי הנשימה חיוניים לריפוי הגוף ולהשגת הרמוניה בין המערכות השונות. הם מעוררים שלווה, פתיחות, אופטימיות, עוצמה ואנרגיה חיובית שהן המקור הראשון לרווחה הגופנית. המודעות לנשימה היא גם שיטה רבת עוצמה להשתחררות מכל רגש קשה האוחז בנו.

הדממה של הנשימה המודעת בתוך רעש החיים המודרניים מביאה שלווה ברוכה. גם אם בתחילה הריכוז שלנו בנשימה מוכיח לנו עד כמה תודעתנו דינמית וחסרת מנוחה, על ידי החזרת התודעה שוב ושוב אל הנשימה היא תיעשה בהדרגה יציבה יותר, בלי בלגן, בלי דחפים ובלי רעשים מיותרים. ככל שהנשיפות נעשות ארוכות יותר ויותר, כך משתלטת תחושת רוגע ומיקוד עד להרגשת שלווה או איזון התודעה, שהם אמצעי להשגת הרמוניה בדרך אל התובנות העמוקות ביותר.

פסל של המחברת מתוך הספר "נשמה ונשימה". צילום: אורי ברקת

נשימה לא מספקת

קיימות סיבות רבות לנשימה לא מספקת. ראשית, רצוי לנשום מן האף, שבו מצויות שערות המסננות ומלחלחות את האוויר והופכות אותו ראוי להתקבל בריאות. נשימה מן האף היא גם ארוכה יותר בגלל המעברים הצרים, ואז הגוף נרגע והחמצן מספיק להסתפח היטב בין נשיפה לנשיפה. כמו רק מן האף נוכל להריח פרח ריחני, כך רק מן האף נקלוט אנרגיית חיים. יוצא מכך שהסיבה הראשונה לנשימה לקויה היא שימוש בפה במקום באף. סיבה פחות שכיחה היא היפוך ברפלקס ההתכווצות וההתרחבות של הסרעפת בנשיפה ובשאיפה. לשמחתנו, אפשר "לחנך מחדש" את הרפלקס.

האשם העיקרי לנשימה לא מספקת הוא הסטרס – מתח מצטבר הבא לידי ביטוי מיידי בנשימה. לעתים קשה לשלוט בלחץ. מערכת העצבים הסימפתטית, הפועלת כעין מערכת אזעקה והגנה של הגוף בעתות סכנה וחירום, שולחת שדרים כימיים לכל חלקי הגוף ומאפשרת לו להימלט או להתמודד עם אתגר פיזי כלשהו (אפקט הצייד: Fight Or Flight). כל צורה של לחץ מכניסה את הגוף למצב "היכון" שגורם לתחושת רגזנות ועצבנות (שהרי אין פה שום חיית טרף). לחץ מתמשך מחזק דפוסי נשימה לא בריאים. אנחת רווחה, למשל, היא סימן לעצירת נשימה בעקבות לחץ ולצורך לשחרר נשיפה ארוכה כדי ליזום שאיפה. לנשימה בלתי מספקת יש השפעות מרחיקות לכת. לעתים היא אפילו תשפיע על מבנה הגוף. נשימה שטחית כרונית מונעת את התפשטות החזה והסרעפת, מכווצת שרירים וגורמת להצרת חלל החזה, לכיפוף הכתפיים קדימה ולעיוות היציבה של הצוואר ושל הגב העליון. כאשר נשתמש בנשימה כמכשיר ריפוי נגלה את השפעתה המרגיעה והממריצה גם יחד. נשימה עמוקה וקצובה היא, חד וחלק, הכלי היעיל ביותר שאפשר להשתמש בו בכל מצב מלחיץ.

בעת מצוקה נפשית יכולה הנשימה לשמש כמשכך כאבים מצוין בזכות יכולתה להרגיע, לאזן ולמקד את המחשבה. אם ניצור תחושת רוגע, עם דופק קבוע ונשימה עמוקה ואטית, יגיע יותר חמצן אל המוח ויסייע לו לתפקד בבהירות ובצלילות ובכך נועיל לנפש המוטרדת.
תנאי חייו של האדם המודרני והתרחקותו מן הטבע הרחיקו אותו מקצב הנשימה הטבעי הקדום. לאדם המודרני נטייה לנפש עצורה, לתאווה ולפחדים. כל אלה חונקים את גרונו והוא פשוט איננו מעז לשאוף שאיפה עמוקה. אופן הנשימה של האדם המודרני והתחרותי מאפשר לו קיום חיים בלבד, ללא אותה חסינות המבטיחה לו חיים ארוכים וחסרי מחלות. חכמי המזרח הכירו כבר לפני אלפי שנים את ההשפעות החיוביות המפליגות שיש לנשימה על הבריאות, ולכן הפכו תרגילי גוף דוגמת היוגה, הקשורים לנשימה עמוקה ומיועדים להתבוננות פנימית, למעין טקסים דתיים, כדי שהתרגול יהפוך לחובה יומיומית להמונים ותזכה אותם בבריאות קורנת.

סיפור מהחיים – נעתקה נשימתה

נשמה ונשימה: יוגה תרפייה | סיפורי ריפוי וצמיחה מאת: מינה גורדון לינהרט, הוצאת עצמית כשהספר "נשמה ונשימה" הגיע למערכת, כבר מדפדוף מהיר היה לי ברור שהוא ראוי לתשומת לב מיוחדת. כשהתחלתי לקרוא בו, ערב נסיעה לארצות הברית, לא הייתי מסוגלת להיפרד ממנו וכך סחבתי אותו אתי עד מעבר לאוקיינוס. הספר עורר התרגשות כי הצליח לגעת בי ברבדים שונים. ראשית, גורדון לינהרט מציגה בצורה מזוקקת, ברורה ומשכנעת את הרעיון שכל מצוקה נפשית וגופנית מתבטאת בנשימה, ושבהתאם לכך, נשימה היא כלי ראשון במעלה לריפוי חולי וחולשה בגוף ובנפש. המחשבה שיש כלי כל כך פשוט ונגיש, שמצוי בידיו של כל אדם, ללא מאמץ ובחינם, היא גם מלהיבה וגם מתסכלת, כי הידיעה הזאת רחוקה מלהיות נחלת הכלל. כחובבת אמנות, התענגתי על הציורים ועל צילומי פסלי החמר של המחברת המלווים את הספר. כחובבת קריאה התחברתי לסיפורי הריפוי האנושיים המבטאים את הגישה ההומנית, החמה ואוהבת של גורדון לינהרט. עליי הספר השרה נועם, שלווה ואופטימיות, כי שוכנעתי שיש בידי מתנה מופלאה וכל מה שצריך הוא להתחיל להשתמש בה. גורדון לינהרט היא מורה ליוגה תרפיה המטפלת בבני כל הגילים דרך נשימה מודעת. לאחר 20 שנות הוראת יוגה ולכבוד יום הולדתה ה-60, היא החליטה להעניק לעצמה ולעולם את הספר הזה המרכז גם השראה, גם הדרכה וגם סיפורי התמודדות וריפוי. הספר מחולק לשערים: ריפוי ורוגע, היריון ולידה, גיל המעבר וזקנה מעונגת, וכך, כל אחד בכל גיל עשוי למצוא בו את עצמו. אפשר להשיג את הספר בכתובת: minayoga.co.il או בטלפון 052-8571504 מיכל בן דוד

שוש היא אישה גדולה תרתי משמע, מוותיקות עמק יזרעאל, ששילבה בחייה עבודה חקלאית עם מקצוע אקדמי ומעורבות חברתית בקהילה. במשך שנים רבות גררה אתה את מחלת הסוכרת, וכשהלכה ראייתה ונחלשה כתוצאה מן המחלה, בחרה לגשת לניתוח בשתי עיניה, ניתוח שהותיר אותה, למרבית האסון, עיוורת לחלוטין.

העיוורון לא הכניע את שוש. היא המשיכה להיות פעילה ככל יכולתה וסייע לה בעלה, שתמיד אחז בידה בנאמנות. בחלוף כמה שנים הרגישה שוש שהנשימה שלה כבדה ורדודה, שהשינה שלה מלווה ביקיצות מרובות עם תחושה איומה של חנק ושכוחה הפיזי הולך ואוזל. הבדיקות הרפואיות לא הראו כל בעיה.

כשפגשתי לראשונה את שוש בביתה ראיתי לפניי אישה יפה על אף גילה המתקדם, אישה דעתנית ואופטימית. היא כמובן לא ראתה אותי ולכן במשך כל התרגול בשכיבה על השטיח ליוויתי את ההנחיות שלי במגע יד. עבדתי אתה על נשימות בטן ועל חיבור בין תנועות פשוטות לנשימות, ולאט לאט התחוורה לי הסיבה לקוצר הנשימה שלה, לעייפות, ליקיצות הליליות ולחולשה. כמו אסימון שנופל או שלט ענק שמואר לפתע, הופיע לי באינטואיציה הביטוי: "נעתקה נשימתה". לפתע היה לי ברור המהלך הציורי שעברה הנשימה שלה מרגע העיוורון הפתאומי שנכפה עליה.

כל צעד שלה, כל פנייה של הגוף, כל התכוונות שלה לעשייה כלשהי – נעצרו לפני הביצוע בשל מבוכת העיוורון. החשש שלה מחללים בלתי מוכרים, מהליכה בשבילים בכפר שבהם רבות המהמורות, הפחד משטיפת כלים עדינים, מבישול, משיחות עם אנשים לא מוכרים בלי לראות הבעות פנים, כל אלה היו מלווים בעצירת נשימה קלה, במבוכה, בפחד ובחששות. וכך, במשך הזמן, גם אם הייתה שוש ועודנה אישה חיובית, חייכנית ואופטימית, הנשימה שלה הגיבה במקומה על התהליך. מרגע שהבנתי זאת ידעתי בלבי שאנחנו בדרך הנכונה.

עבדנו פעם בשבוע למשך כמה חודשים, שיכללנו את נשימות הבטן והפכנו אותן לנשימות יוגה מלאות. הוספנו פיתולים בשכיבה עם נשימות מותאמות וריכוז בעמוד השדרה, כאילו הוא נושם, הרחבנו את הריאות שלה שהצטמקו קמעה (ואז גם נזכרה בחיוך שבצעירותה נהגה לנגן במפוחית והייתה לה תכולת ריאות מדהימה), "סחטנו" את עמוד השדרה כדי שיגיב לכמויות החמצן והאנרגיה האדירות ששאפה פתאום ויזרים את האנרגיה הזאת לכל הצ'קרות והעזנו אפילו לחזק את הרגליים ואת היציבה בתנוחות עמידה במרכז החדר, כשאני תומכת בה בעדינות ובאהבה. לאט לאט חזרה שוש לצעוד בשבילים של הכפר ובעלה לצדה. כל שבוע קבענו אתגר חדש להליכה מרוחקת יותר. את ההליכה ליוותה שוש בנשימות קצובות ועמדה באתגרים בגאון.

באחד הבקרים שבהם הגעתי אליה, קיבלה את פניי בצהלה: "מינה את לא תאמיני, קרה לי נס! נפתחו לי הנחיריים! אני נושמת בחופשיות! לא התעוררתי אפילו פעם אחת הלילה!".
מאז שוש מתרגלת מדי יום נשימת נחיריים מתחלפת, נשימת יוגה מלאה ואוג'י (נשימה גרונית לוחשת). היא חזרה לצעוד עם בעלה, לשחות בבריכה של המושב ולהתעמל בחוג ההתעמלות שבו השתתפה בעבר. לאחרונה נפרדנו בהתרגשות ואני כבר מתגעגעת אליה, כי כמידת הכוח שהיא ספגה ממני, כך ספגתי אני ממנה.

**עוד בחיים אחרים

נרגעים טבעי – על צמחי מרפא להרגעת המתח

כיצד סיבים תזונתיים יכולים לעזור במניעת שבץ מוחי

**עכשיו בהורים וילדים – סימני אזהרה להתנהגות מינית מדאיגה אצל ילדים

**עכשיו ב-ifeel – רגע לפני העונה החמה: קבלו את המדריך השלם לקיץ