אחרי ההטרדה המינית: מנהלת קהילת "כולן" פורשת במחאה על התנהלות הארגון

בימים האחרונים הרשת סוערת בעקבות ההודעה של תנועת 'כולן' כי אחת המתנדבות בתנועה הטרידה מינית לכאורה מתנדבת אחרת. בפוסט נכתב כי מקרה ההטרדה התגלה על סמך ציוץ בטוויטר, ועם היוודע הדבר פתחה העמותה בבדיקה מיידית של הטענה והחליטה להשעות את אותה מתנדבת מכל פעילות עד תום הבירור. במקביל קבוצות הוואטסאפ של התנועה, המהוות את ערוץ התקשורת העיקרי של המתנדבות עם מנהלות התנועה, נסגרו.

>> פוסט-טראומה להמונים: "בימים האלה כולם כמוני"

"זו הפעם הראשונה שהתנועה מתמודדת עם אירוע כזה, וכמו כולכן גם אנחנו המומות וכואבות. אנחנו מבינות את הצורך של הקהילה לקבל מענה, ועושות כמיטב יכולתנו לספק אחד בעודנו מתמודדות עם האירוע", נכתב בפוסט של 'כולן'.

'כולן' היא קבוצה של נשים וחברות, שהכירו ברשתות החברתיות ומאז מקדמות יוזמות פמיניסטיות שונות במטרה לשנות את השיח הציבורי בישראל ולמגר את האלימות המינית. בין היתר הן מנהלות את המאבק בהאשמת הקורבן בישראל, טקס הזיכרון השנתי לנשים שנרצחו על רקע אלימות במשפחה, צעדת השרמוטות בתל אביב ועוד. קהילת הפייסבוק של התנועה הוקמה ב-2015, חברות בה 7,300 נשים ולאחרונה היא אף זכתה להיכלל ברשימת הקהילות המשפיעות בפייסבוק 2022, בהמשך לתחרות הקהילות שערכנו כאן ב"את".

הבוקר הודיעה מנהלת הקהילה נתלי מון על פרישתה מהתפקיד במחאה על התנהלות התנועה במקרה. כך היא כתבה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלה:

"ביום א', לפני שבוע בדיוק, התנועה שהקדשתי לה את 3 השנים האחרונות ואני נחשפנו לחדשות מחרידות. ביום שני פרשתי ממנה בשברון לב אדיר כיוון שלא יכולתי לעמוד מאחורי ההחלטות שהתקבלו, ההתנהלות השגויה ואופן הפעולות שנבחרו. זה הולך להיות מאוד ארוך. לשיקולכן.

חשוב לי להדגיש שלא אחלוק מידע פנימי, למעט לגבי עצמי, ולא אחבל באמון שהתחייבתי אליו. את הפוסט, שיכולה לכתוב בעצם כל אחת מכן על סמך המידע הקיים בציבור אך הוא כמובן נכתב מנקודת מבטי – כמי שהייתה פעילה שלוש שנים, מתוכן שנתיים כמנהלת – אני כותבת מכאב אישי אדיר ותחושת בגידה בלתי ניתנת להכלה כמעט.

"במקום לצאת עם תגובה בכל הרשתות ובניגוד לעצתי המקצועית ולמה שניסיתי לדחוף אליו, 'כולן' החליטה לצאת במהלך אותו יום א' עם תגובה בטוויטר בלבד. שגיאה מוסרית, קהילתית, וגם ניהולית חמורה"

חשוב להבין: עצם קיום פוגעת בתנועת 'כולן' אינה אשמת מנהלות התנועה. תוקפים.ות יש בכל מקום, הכתובת לא באמת הייתה על הקיר, לפחות מבחינתי ולידיעתי, ולראיה רמת ההלם של כלל המעורבות והקהילה מזהות הפוגעת. לכן אני לא עוסקות באשמה אלא בנטילת אחריות והובלת שיח שינוי – מה שהיה המנדט לקיומה של 'כולן'.

השתלשלות העניינים: ביום א' בשעות הבוקר המאוחרות גילה הצוות המנהל של תנועת 'כולן', כולל העובדות בשכר, הוועד והמנהלות המתנדבות – כפי שהן עצמן אישרו בציבור – על האשמות נגד פעילה שבאותו זמן התנדבה בתנועה, לאחר שפרשה מעבודה בתשלום בה. אין לתאר בכלל את עוצמת המכה הרגשית שחטפו כל המעורבות בדבר, החל מעצם מה שקרה וכלה בחשדות בנוגע לזהות הפוגעת. התגובה הראשונית של התנועה הייתה נכונה בעיני – פתיחה בתחקיר מהיר כדי להבין מי הפוגעת ולקבל מידע אפשרי ובמקביל ניסוח תגובה ראשונית לקהילה. כבר ארחיב על זה. בבקשה סבלנות.

ביום ב' כבר אושרה ככל הנראה בוודאות זהות הפוגעת והיא הורחקה מפעילות בתנועה, וכאחת מהטעויות שבוצעו אפשרו לה לצאת עצמאית או שהיא הקדימה את התנועה בהוצאה עצמית מהקבוצות – כפי שפרסמו פעילות שונות בתגובות לשרשורים. אני כותבת 'ככל הנראה' כיוון שזה רק עוד מקרה אחד מני רבים בו גורמי הניהול והגורמים המקצועיים בתנועה מודרו ממידע על ידי העובדות השכירות והוועד.

עד כאן – יחסית טוב, הרחקה מהירה של הפוגעת. אבל זאת בעצם היתה הפעולה היחידה שבוצעה נכון.

הרגע שהיה צריך להתעורר בו: במקום לצאת עם תגובה בכל הרשתות ובניגוד לעצתי המקצועית ולמה שניסיתי לדחוף אליו – בצירוף קולות פנימיים נוספים בשדרה הניהולית – 'כולן' החליטה לצאת במהלך אותו יום א' עם תגובה בטוויטר בלבד. שגיאה מוסרית, קהילתית, וגם ניהולית חמורה בעיני.

קבוצות השיח של התנועה נסגרו במהלך – שלו היה מלווה בפעולות נוספות שמיד אפרט אותן – היה יכול להעיד על חשיבה ודאגה לפעילות, היות שלתנועה באמת אין משאבים לניהול שיח בטוח על נושא כה טעון בהיקף כזה בווטסאפ. אך כיוון שהוא *לא* לווה בפעולות תומכות – בניגוד לדעתי המקצועית – הוא יצר גל של השתקה וחוסר דיאלוג עם התנועה והעומדות בראשה מצד אחד, ובמקביל כצפוי גל של שמועות, פרנויה, פאניקה, התקפי חרדה וטריגרים 'מאחורי הקלעים' בשיחות פרטיות בין הפעילות שלא הבינו מה קורה וניזונו מקטעי מידע. כמות הזעקות למידע ותשובות שקיבלתי מהקהילה נמדדת במספרים מפחידים, הייתה צפויה מאוד ובצירוף קולות אחרים התרענו עליה.

בנוסף ובניגוד למה שאישית, מקצועית בתמיכת קולות אחרים בניהול, ניסינו לדחוף אליו – לא עלתה אף תגובה עם 'פנים' ניהוליות. התגובות שעלו יצאו אך ורק מיוזר הארגון הרשמי והעובדות בשכר 'נעלמו' מהרשתות. עוד על זה בהמשך כי זה חשוב.

במקביל לא נעשתה שום פעולה להובלת השיח עצמו. תנועה ששמה לה למשימתה המוצהרת לשנות את שיח האלימות המינית במדינה לא יכולה שלא לבצע את שיח ה'איך כן' להתמודד עם האשמות כאלו בשקיפות ובהרחבה. נכון לרגע זה שיח כזה לא הובל ולא בוצע. בזאת בעיני התנועה אבדה את המנדט שלה לפעולה במרחב.

אז מה היה צריך להעשות כדי לייצר מרחב בטוח לקהילה מצד אחד ולהוביל שיח ודוגמא לטיפול בתלונות מסוג זה מצד שני?
‏
אתחיל במובן מאליו – לדבר. לתקשר. בשקיפות ככל הניתן משפטית ותוך עמידה בסטנדרטים הערכיים המובילים את התנועה. או בפשטות: נאה דורשת נאה מקיימת. שיח הוא הבסיס לקיומה של כל קהילה.

אמרתי ואכתוב שוב – אני לא עוסקות באשמה אלא בנטילת אחריות. האחריות לא מסתייימת בטיפול במעשה ובפוגעת עצמה, אלא במחויבות לסטנדרטים שהתנועה עבדה כל כך קשה להחיל על החברה ובאחריות התנועה לקהילה – לפעילות, בינהן נוער, שפשוט ננטשו על ידי התנועה ללא טיפול וללא מענה.

בין ראשון לשני ניסיתי יחד עם מספר מנהלות נוספות לדחוף לפעולות הבאות:
‏• הודעה ראשונית באותו יום ראשון בכל הנכסים של תנועת 'כולן'. במקום זאת עלתה הודעה בטוויטר בלבד.
‏• הודעה לקהילה על תאריך ושעה לשיח פתוח בו יפורט מה נעשה ומה עוד יעשה, ואז תעבור הבמה לקהילה שתוכל לשאול, לפרוק, לקבל תשובות ולדבר. שיח כזה היה יכול להיעשות בנוכחות גורמי מקצוע ממרכז הסיוע. אחרי השיח יפתחו הקבוצות מחדש. באופן בטוח.
‏• יציאה לציבור של המנכ״לית שתחבר 'פנים' לאירוע ותתקשר מה נעשה ויעשה. ניסיתי אף לדחוף להסכמה לאייטם תקשורתי. אחרי הכל 'כולן' לא אשמה בקיומה הפוגעת – אין לתנועה במה להתבייש למעט בחוסר פעילותה שלה ובהפקרת הקהילה והפעילות.

יותר מראוי ונכון היה בעיני להוביל את השיח הזה ציבורית ולייצר סטנדרט לאיך מטפלות במקרים כאלו. זאת הרי בעצם מהותה של התנועה והצהרת המשימה שלה – שינוי שיח האלימות המינית במדינה. נכון לרגע זה 99% מהדברים לא קרו.

ביום שני לאחר גילוי והפסקת פעילותה של הפוגעת – עלתה הודעה המפרטת מה קרה – ככל הניתן תוך שמירה על פרטיות הנפגעת כמובן ועמידה בחבויות משפטיות – מה הצעדים שכבר נקטה התנועה ואיזה צעדים עוד ינקטו. יופי. נכון? לא בדיוק.

הודעה זאת הייתה צריכה לעלות לדעתי בכל הנכסים של 'כולן', וגם תחת היוזרים של מנהלת התנועה. מהבחינה האתית, המוסרית, האנושית והגיונית – תנועה המסתמכת על קהילה, שקהילה שלה מממנת את העובדות בה, לא יכולה לרדת למחתרת ולא להצמיד שם ופנים לניהול אירוע ממוטט כזה. שם ופנים משמעו: יש בת אדם שלוקחת אחריות ומובילה את התהליך. יש מי שיודעת מה היא עושה ומעדכנת אתכם.ן על זה. לא סתם ראשי מדינה או מנכ״לים של חברות גדולות אוחזים גם בחשבון 'אישי' ברשתות ודואגים לדברר הודעות גם משם. האפקט האנושי, התחושה שיש אישה המובילה את המהלך ומטפלת בו – קריטית בזמנים של משבר.

במקום קיבלנו הודעה מהיוזר הרשמי של הארגון בלבד – שעלתה בטוויטר, באינסטגרם ובפייסבוק, נשלחה לקבוצות הווטסאפ שנשארו סגורות זה היום השני ברצף, אך לא עלתה בטיקטוק ולא יצאה כהודעה לתומכות, הא.נשים שמממנים את פעילות העמותה ומשכורות העובדות בה. למה?
‏
ההודעה עצמה מנוסחת גרוע בעיני: עניינית ודי לקונית שמתייחסת לאספקט הרגשי שחווה הקהילה וחוות גם מנהלות התנועה באופן מזערי ולא מספק שלא באמת עונה על הצורך הרגשי של הקהילה – אני בהחלט מוצאת לנכון שהמנכ"לית תספר בקולה מה היא מרגישה ואין לי ספק אפילו לרגע שהיא הרוסה. אז למה לא? הרי כולנו אמורות להיות בזה יחד כקהילה.

בנוסף ללקוניות שלה, לא היו בה גם פירוט הצעדים הבאים מעבר ל'תבוצע בדיקה עצמאית' ללא כל פירוט – מה זה אומר? זאת בנוסף לשימוש בעייתי במילה 'עצמאית' שמכוון לבדיקה חיצונית, למרות שהצוות שהוקם מנוהל על ידי חברת ועד ולחוסר בהודעה על קיומו של שיח קהילה.

ההודעה מנסה להסביר מדוע נסגרו קבוצות השיח ומפנה את הפעילות לקבלת תמיכה מקצועית בקווים של איגוד הסיוע – אבל בהיעדר הודעה על פגישת קהילה פתוחה – סגירת הקבוצות הופכת למידור והשתקה במקום לשמירה על הפעילות.

וכאן המקום ש'כולן' נכשלה בו טרמינלית בעיני: בנוסף להתחמקות מהובלת השיח ויצירת שינוי, 'כולן' ממדרת עצמה מהקהילה. מדובר בתנועה שזכות הקיום שלה נובעת מהקהילה – מידור הקהילה וההתנתקות ממנה, החוסר בשיח פתוח, שכאמור היה יכול להתבצע במפגש מנוהל ובטיחותי – הוא בלתי נתפס בעיני.

"קבוצות השיח של התנועה נסגרו במהלך שיצר גל של השתקה וחוסר דיאלוג מצד אחד, ובמקביל יצר גל של שמועות, פרנויה, פאניקה, התקפי חרדה וטריגרים 'מאחורי הקלעים' בשיחות פרטיות. כמות הזעקות שקיבלתי מהקהילה נמדדת במספרים מפחידים"

הפסקה לאמירה אישית מאוד: ביום ב' בצהריים המוקדמות כאשר ראיתי שהדברים לא נעשים, דעתי המקצועית לא מתקבלת והחלטות לא מתקדמות – הודעתי להנהלה על פרישתי מפעילות. לא יכולתי לעמוד מאחורי אופן ההתנהלות ו'לחתום' עליו. את ההחלטה קיבלתי בלב מכווץ וכואב. המשכתי 'לתת חסד' ולא יצאתי בהודעה רשמית באותו רגע, המתנתי. בכנות זה פגע בי אישית ומקצועית, אבל באמת הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. לארגון יש אחריות אבל את הארגון מובילות בנות אדם אנושיות. אז חיכיתי. שעה ועוד שעה ועוד שעה. בסוף, בלית ברירה, פרסמתי את ההודעה בערב לאחר שלא התקדמו דברים מול הקהילה כל היום.

נכון לרגע זה ולמיטב ידיעתי, 'כולן' עדיין לא יצרו קשר עם התומכות. מנכ"לית התנועה עדיין לא פצתה פה בפומבי למעט וידאו שעלה תחת היוזר הרשמי, בו היא לא לוקחת שמץ אחריות ניהולית ואין לי אלא להגדירו כהזוי ממש. מפגש לשיח פתוח עדיין לא נקבע ומעט מאוד פעילות קבלו מענה ווטסאפ או טלפוני – כך לידיעתי. אין לתאר את רמות הכאב, הבושה והאכזבה שאני חווה מהתנהלות זאת.

אז מה היה? הכל לתפיסתי וידיעתי: התגלתה פוגעת; 'כולן' שנבנתה על דיגיטל נוהגת פתאום כאחרונת הבומריות ומוציאה הודעות בעייתיות; פעילות בכירות וותיקות לא שמעו מהמנהלות שלהן; התומכות המממנות את התנועה ואת העובדות בה לא שמעו ממנה; שיח קהילה רחב לא נקבע; הקבוצות עדיין סגורות. הנוער נזרק להסתדר לבד במהלך של חוסר אחריות מזעזע.

אני לא חושבת ש'כולן' אשמות שהתגלתה בתוכן פוגעת, אך הן בהחלט אחראיות לחוסר בפעולה ושתיקה. כל חברת קהילה ששוחחתי איתה בימים האחרונים ביקשה דבר אחד: ספרו לי מה קורה ומה אתן עושות, אל תשאירו אותי טרף לשמועות ונרטיבים זרים, חבקו את הקהילה במקום להרחיק אותה. תנו לי לשמוע ממנהלת התנועה שהיא מובילה ומנהלת את המצב.

אין לי מה לומר מעבר לזה. אם לא סיפרתי משהו כנראה שלא יכולתי או אולי נשמט לי ואתן יכולות לשאול. אני כאובה, הרוסה וגמורה פיזית ונפשית מהעניין. אבל חשוב לזכור: יש פה נפגעת והיא מוקד ולב ליבו של הדבר וגם היום ובכל יום אחר – אני עומדת איתה ועם כל נפגע.ת אחרת. תודה שקראתן.ם".

>> פיטורי מנהלת בית הספר הפכו אותה לחיה פוליטית