צליל דנין: "מרוב שלא נכשלתי גם לא הגעתי לשום מקום"

צליל דנין, 33, רווקה ולוהטת, מתגוררת ביפו, לאחרונה הוציאה את אלבום הבכורה שלה "רעבה ועצבנית" 

תעודת זהות בבקשה.
"אישה, יוצרת, מוזיקאית, יפואית עם פריפריה צפונית בדם, אמא ללוסי הכלבה המושלמת".

>> אחרי ההדחה הדרמטית מ"אקס פקטור", האם עדי כהן תייצג את שוודיה באירווזיון?

מאיפה את?
"במקור מיקנעם עילית. שנתיים אחרי שהשתחררתי מהצבא טיילתי בהודו במשך חצי שנה קסומה ומאתגרת, טיילתי לבד אבל לרגע לא הייתי לבד, זה היה המסע הראשון שלי כאישה עצמאית בעולם. חייתי בכפר גלובלי עם מוזיקאים מרחבי העולם, וכשחזרתי לארץ הבנתי שאני חייבת לקדם את המוזיקה בחיי. אמרתי שאיפה אעשה זאת אם לא בעיר הגדולה. שנייה אחרי שחזרתי קיבלתי את גיג חלומותיי, להתארח באלבום השלישי של מטרופולין, הרכב שהערצתי. נהגתי להיזרק על ספה של חברים טובים בפלורנטין בין הקלטות, עד שהשותפה שלהם עזבה את הדירה באורח פלא ולקחתי את החדר שלה… חייתי שנה שלמה בפלורנטין עד שהכרתי את יפו והתאהבתי. מאז עברו תשע שנים, ואני מתאהבת בה עוד ועוד עם כל יום שעובר".

איפה אנחנו תופסות אותך?
"בבידוד כמובן, מחלימה מקורונה. שנייה אחרי ששחררתי את אלבום הבכורה שלי 'רעבה ועצבנית' קיבלתי מתנה – מנוחה וחיבור לכל מה שמתרחש אצלי עכשיו".

מהו הדבר הכי יפה שאמרו לך בזמן האחרון?
"'את חסרה'. מהרגע שנכנסתי לבידוד הרגשתי שעוטפים אותי בכל כך הרבה אהבה וגעגוע, וזו תחושה מאוד חזקה לדעת שהסביבה שלי מרגישה בחסרוני, תומכת, אוהבת ומתגעגעת".

מה הדבר שהכי מטריד אותך כרגע?
"זו תקופה שהכל מטריד בה, לכן החלטתי באופן יזום להתכנס לתוך הבועה שלי ללא רגשות אשם, ללא חדשות, וללא כותרות מעבר למה שאני מבינה מהאינסטוש או הפייסבוק. אני מקבלת 'חדשות' דרך מפגשים בקפה או מהסביבה הקרובה שנבחרה בקפידה. זה אחד הדברים הכי בריאים שעשיתי לעצמי השנה. אחרי יותר משנתיים מלאות בחרדות ורגעים מאוד אינטנסיביים עשיתי 'פוס משחק'. הבועה הזו אולי מנותקת, אבל היא מאוד מחברת את עצמי לגוף שלי, ואז גם אם יש עניינים מאתגרים, החוסן הנפשי שלי בידיים שלי והתגובה שלי לדברים שקורים מאוד נקייה מרעשי רקע. אני יכולה להרגיש יותר טוב מה נכון לי ומה לא".

"הייתי בתקופה הכי עמוסה שלי, שיניתי את כל מסלול החיים שלי בשבוע"

 

מה הדבר האחרון שחיפשת בגוגל?
"את ההורוסקופ היומי. אני חובבת הורוסקופים, מזלות, כוכבים, קלפים ומסרים מכל מני תרבויות ועולמות. יש אתרים שיש בהם מידע ממש מעניין ויש כאלה שפשוט כיף להציץ מדי פעם. לפעמים זה עוזר להתחבר למשהו שבאמת מתחולל אצלנו, וזה פשוט מצית איזה תובנה שלא הייתה מגיעה אחרת".

איזו מוזיקה את אוהבת?
"בשנה האחרונה התמכרתי לז'אנר שלם באופן קיצוני וזה לאפרוביטס (cKay, Doja cat, Rema Wizkid' Burna boy). תמיד הייתי מחוברת לביטים מאפריקה ופה זה התיבול המושלם בין ביט מזיז, סקסי ושמח שתמיד מרים את הווייב בצורה מיידית! זה פתח אצלי עולם שלם של תנועה, אני מוצאת את עצמי רוקדת שעות בבית מול מראה או מצלמה. יש לי מנורת מסיבות שעובדת שעות נוספות – חלק מהרגעים מתועדים באינסטוש תחת 'מסיבת בית', זה נותן לי במה וחופש לרקוד ולעוף על עצמי במרחב מוגן. שנים שלא הרגשתי בנוח עם התנועה שלי וזה עוד יותר חשוב כשאני על במה. משהו שם נפתח והתיעוד ברשתות נותן לי כוח ובטחון להביא את זה גם לבמה הפיזית. השיר האחרון שחיפשתי בשזאם הוא No fear – Inflo, עדיין בעולמות של אפריקה, יותר אווירתי והמסר… אין עליו. אין פחד! ברגעים שאני צריכה להרים את התדר ולהזכיר לעצמי שיהיה בסדר, אני שמה פליי ורוקדת כמובן".

מהו הספר האחרון שקראת?
"'ארבע ההסכמות'. חבר הביא לי את זה ברגע של משבר. הייתי בתקופה הכי עמוסה שלי, שיניתי את כל מסלול החיים שלי בשבוע ובכל רגע פנוי הייתי שותה את הספר עם הקפה, ליטרלי, יש עליו לא מעט סימני קפה. הייתי צריכה חוכמה ממקור חוץ, לסדר את המחשבות והחששות והספר הזה פשוט נתן לי יסודות טובים להניע שינוי מאוד גדול בחיי. אמל"ק: 1. דברו יפה לעצמכן ולאחרים. 2. אל תיקחו שום דבר באופן אישי. 3. אל תניחו הנחות. 4. עשו תמיד כמיטב יכולתכן".

מי היא הסול מייט התרבותית שלך?
"עפרה חזה ושושנה דמארי. שתי דיוות גדולות שאני מאוד מחוברת להלך הרוח שלהן, ללוק שלהן – קלאסי, נוכח, צבעוני בולט. העמידה שלהן יציבה ומקורקעת ועם זאת מאוד נשית עם קריצה, והתנועה שלהן על הבמה עם הידיים העדינות שמספרות סיפור. אולי זה החצי התימני שלי, או שפשוט אני מתחברת למשחק העדין בין האישה הקלאסית לבין כמה שהן היו חזקות ופורצות דרך. מהרבה תיעודים נראה שגם היה בהן המון הומור וקלילות שלאו דווקא באה לידי ביטוי החוצה, הן הצליחו לתחזק את הדמות הפרטית ואת הפאסון הציבורי בצורה מעוררת השראה. משהו שם מדבר אליי מאוד".

"משבר גיל ה-30 שלי שיבש אותי מאוד – להבין שהגעתי לגיל מסויים ולא הגעתי לאיפה שדמיינתי. עברתי פרידה, חזרתי להורים לתקופה, משהו בי מת ומשהו בי נולד מחדש"

 

מי מצחיק אותך?
"חד משמעית רוני אזולאי –  ronniazulike. קופירייטר במקצועו, ואושיית אינסטגרם למביני עניין. יש לו כישרון לתפוס רגעים כל כך סוריסאליסטיים במציאות הכי פשוטה ויומיומית. אין לי באמת יכולת להסביר מה הוא עושה, צריך לגשת לאינסטגרם ולעקוב אחריו או לראות את הקליפ אחרון שלי לשיר 'תביאי ת'אחד', שהוא בעצם מורכב מאסופה של חומרים שרוני צילם וערך יחד עם יובל ארצי. חיפשתי דרך לעשות קליפ לשיר על רווקות מבלי להביא 'נואשות' לעניין, או כל דבר שכבר ראינו בהקשר של חתונה ורווקות מאוחרת. לקח לי המון זמן עד שחבר, במאי בעצמו, הראה לי את האינטסגרם של רוני ומאז זה היסטוריה. אני כל היום מול הסטוריז שלו, בוכה מצחוק באמצע הרחוב ולא אכפת לי שמסתכלים".

מהי הקללה האהובה עלייך?
"בראש שלי יש מצב שאני מקללת יותר, אבל כשאני חושבת על זה אני לא מקללת הרבה. אני יכולה להשתמש בטון שלי (בצליל) בצורה מאוד קרירה, אבל מאוד, ויש מצב שזה חמור יותר מקללה".

מתי בכית בפעם האחרונה? 
"היום. אני לפני מחזור, בבידוד, יש מצב שבכיתי מהמואזין, אעדכן".

למה את מתגעגעת?
"אני ממש מתגעגעת לבמות. עוד לפני הקורונה החלטתי להמתין ולהופיע כשהאלבום החדש יצא והעולם צחק. יצא שכמעט ולא עליתי על במות בשלוש השנים האחרונות, והגוף והלב מתגעגעים ברמות קשות".

"הבנתי שהחיים הם תהליך ואין פרס בסוף. בסוף מתים"

 

מהי השריטה שלך?
"קשה לבחור. אני HSP – יש לי את כוח העל של 'רגישות יתר' אם זה בסאונד, תאורה ,ריח, תחושה… הבית שלי כל הזמן משתנה לפי השעה ביום, יש תאורה שמתכווננת לכל רגע נתון. יש שעה לקטורת ולנרות, ואם מגיעים אורחים יש חישוב מחדש של התאורה, תלוי אם זה דייט או מפגש עבודה. יש חשיבות גדולה בבניית הווייב!"

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים? 
"העצה הכי טובה שקיבלתי היא ללכת לטיפול, קיבלתי אותה מבת דודתי לפני שנים רבות. נפש וגוף כידוע הן עסקת חבילה, וכאמנית יש הרבה רגעי 'היי' והרבה רגעים נמוכים. זה ממש חובה ללמוד איך לעבוד עם זה בצורה בריאה ועדיין לשמור על יצירתיות. בטיפול הבנתי שהחיים הם תהליך ואין פרס בסוף. בסוף מתים. אז עד אז כדאי שלפחות נהיה בסבבה ובנעים עם עצמנו ועם הסובבים לנו, לא ככה?"

העצה הכי גרועה שקיבלת?
"לא ללכת לטיפול כי 'הכל בסדר איתך'".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"בכנות, אני חושבת שאין עוד מספיק פרספקטיבה על זה. אבל אם אני צריכה להמר, אז משבר גיל ה-30 שלי, ששיבש אותי מאוד – להבין שהגעתי לגיל מסויים ולא הגעתי לאיפה שדמיינתי. הבועה הזו שהתפוצצה לי ובעקבותיה עברתי פרידה, חזרתי להורים לתקופה, משהו בי מת ומשהו בי נולד מחדש. חברים טובים אמרו לי בשלבים שונים שזה מרגיש שהשלתי הרבה פוזה החוצה והרבה מסכות. עכשיו יש משהו נקי יותר. במשך יותר משנתיים הפעילות המוזיקלית שלי הייתה מאוד מינימלית, והיו רגעים שממש שחררתי כל אחיזה בה ומכל דבר שבעצם מצאתי בו תלות. עכשיו אני מרגישה יותר בנוח לקבל גם אכזבות, דבר שלא למדתי איך עובדים איתו נכון עד אותו הרגע". 

"בקורונה התחלתי לעבוד בנדל"ן. בדרך כלל הייתי מרוויחה את כספי רק מעולמות האמנות והבידור, החיים והעבודה תמיד התערבבו ולעיתים יצרו כאוס. משהו בנדל"ן דווקא קרקע אותי"

 

מה ההחלטה הכי טובה שעשית?
"בקורונה התחלתי לעבוד בתחום הנדל"ן. בדרך כלל הייתי מרוויחה את כספי רק מעולמות האמנות והבידור, החיים והעבודה תמיד התערבבו ולעיתים יצרו כאוס. משהו בנדל"ן דווקא קרקע אותי וגם לימד אותי המון על עסקאות ונכסים. לקחתי המון ידע איתי למוזיקה. יש לי המון נכסים מוזיקליים, ההתייחסות הכלכלית שלי השתנתה בהתאם וזה נורא מעניין לעבוד בצורה הזו. מה גם שהנדל"ן מאוד דינמי ואני יכולה לשלב את המוזיקה מתי שבא לי. באופן מפתיע זה עובד ממש טוב יחד! החלום שלי עכשיו הוא לקנות בית ביפו מתוך עשייה מוזיקלית".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך? 
"אוכל טוב ואלכוהול משובח, מניסיון שכשאני רעבה ועצבנית אין עם מי לדבר… אבל כשאני שבעה ומדושנת יהיה צחוקים. סתם, אבל בקיצור הכל סובב סביב רעב ורצון להירגע. כרגע הייתי שמה כסף טוב על מסז', אשלם מה שצריך, הקורונה נתנה אותותיה". 

מי האדם הכי סקסי בעולם בעינייך?
"כנראה שבן הזוג הבא שלי. בטח כי אבחר בו, ולא סתם, אלא אחרי הרבה תובנות ודיוק. יהיו בו את כל הדברים שאני צריכה: חוכמה, הומור, יכולת הכלה והקשבה, קרקע יציבה, הוא יהיה אנין טעם במוזיקה ורצוי שגם באוכל, יהיה לו סטייל ובעיקר הניצוץ בעיניים כשהוא מסתכל עליי". 

מה הדבר שאת הכי מחכה לו כרגע?
"לחגוג את המוזיקה שלי על במות ובהקדם האפשרי! דחיתי את השקת האלבום מכורח המציאות אבל אני מאמינה שבעתיד הקרוב נמצא זמן ומקום לחגוג כמו שצריך".

"תחושת כישלון לא מלמדים בבית ספר. הורים הרבה פעמים מנסים למנוע מהתחושה הזו לבוא מתוך אהבה ומגננה. היה משהו מאוד משחרר בלהיכשל בהכל ובמקביל – בקריירה, בזוגיות, עם המשפחה ואפילו עם חברים"

 

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"כלום. אני בשלום עם המראה שלי ובשלום עם עצמי מבפנים. כשאני מבינה שיש עניינים שצריך לפתור, אני עושה עבודת מודעות, ומפרקת ומרכיבה מתוך רצון להיות טובה יותר לעצמי ולסביבה. באמצע יש מלא טעויות ובעיות, כן? שלא ישמע שזה פיקס. אבל אני משתדלת לחיות בשלום, זה הכי חשוב".

מה ההרגל המגונה שלך?
"קרח. בחום, בקור, הקפה שלי קר וכל משקה קר יגיע עם הרבה קרח".

על מה יש לך רגשות אשם?
"אין לי רגשות אשם. אם בדרך עשיתי משהו לא קול אני אמצא דרך לתקן, לפצות ולהרים. ככה לפחות אני יודעת שעשיתי את הכי טוב שאני יכולה. לא תמיד זה תלוי בי, לפעמים גם לא חייבים לפתור הכל עם כולם. אבל אם כן, וואלה אנחנו נפתור את זה".

מה חסר לך בחיים?
"לא חסר לי כלום, כל תוספת שהיא טובה, לא צפויה ובריאה אני פתוחה לקבל באהבה".

איזו שאלה שלא שאלנו אותך היית רוצה לשאול את עצמך?
"הייתי רוצה שתשאלו אותי 'מהי המתנה הכי גדולה שקיבלת?' ואני אענה: כישלון. תחושת כישלון לא מלמדים בבית ספר. הורים הרבה פעמים מנסים למנוע מהתחושה הזו לבוא מתוך אהבה ומגננה. אני למדתי ללהטט בחיים ולהימנע מכל אופציה לכישלון, ולפעמים אני חושבת מרוב שלא נכשלתי גם לא הגעתי לשום מקום גבוה במיוחד. כמו צדי צרפתי – תמיד כמעט, כמעט נוגע. לא הבנתי למה זה. היה משהו מאוד משחרר בלהיכשל בהכל ובמקביל – בקריירה, בזוגיות, עם המשפחה ואפילו עם חברים. זה כמו ניקוי של כל החשיבות העצמית, האגו, הפאסון ואז ללמוד ללכת חדש. הקלישאה נכונה – בלי כישלון אין הצלחה, ויותר מזה – אין שמחה. השמחה הגדולה והפנימית ביותר מגיעה אחרי שהצלחנו להתרומם ממקום נמוך והתוצאות לא מאחרות לבוא. אני שמחה בחלקי. אפשר לומר שאני שבעה ורגועה".

>>"אנשים יוצרים צריכים שקט ובדידות פנימית". המוזיקאית הילה רוח עונה על השאלון שלנו