"מתן עובר תופת בשבי. אני מרגישה נבגדת בשבילו"

אחרי תקופה ארוכה, קיבלה לאחרונה משפחת אנגרסט אות חיים מבנם החייל מתן, שנחטף מהטנק הבוער שלו בשבעה באוקטובר. "הוא מוחזק בתנאים קשים ומתמודד עם פציעה קשה", מספרת אימו ענת אנגרסט בריאיון. אמש (שני), התירה משפחתו של מתן לפרסם תיעוד מצמרר שלו מהשבי. "מתן נחטף פצוע קשה ועובר יסורי גיהנום, חקירות בעינויים תוך החזקה בתנאים לא אנושיים", נמסר מהמשפחה. "הוא לא הוחזר בשלב ההומניטרי, על אף שנחטף במצב קשה – בשל היותו חייל בישראל".

>> נועה ארגמני כותבת בכאב: "אהוב שלי, דמיינו איך נתחתן"

"כל איבר בגוף שלי שורף, מפורק", אומרת ענת, "הצללית של מתן כל הזמן מולי, אין פעולה שאני עושה והוא לא איתי, אם זה להכין כריך לבן התשע שלי – כשאני יודעת שלמתן אין – או כשאני מתקלחת או מצחצחת שיניים ומתמלאת בייסורי מצפון, תוהה אם הוא ראה מים".

כמו כולנו, גם היא שומעת דרך התקשורת על כל הזוועות שעוברים החטופים, על כך שהם כבולים בשרשראות מתחת לאדמה, על כך שניתן להם אוכל של חמורים ומי תהום מטונפים מהרצפה. ענת הצטמררה מהסיפורים על החטוף אלון אהל, ומהעדות המזעזעת של שורדת השבי דניאלה גלבוע. מאז שנחשפה למצבם של השבויים אור לוי, אוהד בן עמי ואלי שרעבי שחזרו מהגיהנום, היא לא יודעת את נפשה.

"אין הגדרה ללילה. יש לקרוס לתוך העייפות, להתעורר כעבור שעה, ולראות בטלפון אם יש משהו חדש. הראש עובד בלי הפסקה. וזה לא רק הלילות, מאז שמתן נחטף אין ארוחות שישי, אין חגים. הימים הכי שמחים הפכו להיות הימים הכי עצובים"

 

"גדלתי על זה שבזכות הקמת מדינת ישראל, לא יכולה להיות עוד שואה, והנה, כל יום אנחנו חווים שואה מחדש וזה לא נעצר", היא אומרת, ומספרת כי אביה, סבו של מתן, הוא ניצול שואה. "אחרי השואה הזאת בתוך המדינה שלנו, לא נחזור להיות מי שהיינו לפניה. זו שואה. אין מילה אחרת. קיבלנו את המראה הזה של שואה לפרצוף, רק שפעם זה היה בשחור לבן – ועכשיו זה בצבע. יקח לנו כאומה כמה דורות להשתקם".

"מישהו ראה את מתן בשבי החמאס פצוע וחבוש, מוחזק בתנאים קשים במנהרה. איך אפשר להישאר חזק כשאתה רעב, מעונה, לא רואה אור יום?"

 

במשך שלושה שבועות היה מתן בחזקת נעדר. "לא היה קצה חוט", מספרת ענת, "זה הרגיש כמו נצח. אחרי שלושה שבועות הגיעו קצינים ואמרו שהוא חטוף. מישהו ראה אותו בשבי החמאס פצוע וחבוש, מוחזק בתנאים קשים במנהרה. איך אפשר להישאר חזק כשאתה רעב, מעונה, לא רואה אור יום?".

ואיך אפשר בכלל לתאר במילים געגוע עיקש של אימא לבנה, אותו לא ראתה כמעט 500 יום? אימא שרגילה לדבר איתו ולהתכתב איתו בווטסאפ מדי יום. מתן הוא הבכור שלה מתוך ארבעה. אחיו אופיר, נער גיבור בן 16 וחצי, מגיע תדיר לכנסת וצועק מול אטימות הח"כים מהקואליציה את הצעקה של אחיו.

"זה כאילו לא יכול להיות", היא אומרת, עדיין מתקשה להאמין למציאות המסויטת. "את מגדלת ילד בצמר גפן, מגוננת עליו כל דקה, יודעת בכל רגע נתון איפה הוא ושהכל בסדר, ופתאום הוא קרוב פיזית – אבל רחוק ובסכנת חיים. הילד שלי נעלם לי פתאום, ואין לי אפשרות לעזור לו, לדאוג שיאכל, לדעת שהוא מוגן".

"שלחתי ילד להגן על המדינה ועכשיו המדינה לא מגנה עליו בחזרה. אני מרגישה נבגדת בשבילו על ידי ראש הממשלה. אני לא מבינה איך נתניהו ישן בלילה"

 

ענת היא מהנדסת אזרחית במקצועה, 23 שנה היא עבדה באותו מקום. אבל מאז השבעה באוקטובר לא חזרה לעבודה. "לא עזבתי רשמית, אבל נשאבתי למציאות אחרת. אני לא יכולה להתרכז בשום דבר חוץ מאשר במאבק להחזיר את מתן ויתר החטופים".

"מתן היה תלמיד טוב, הוא מאד אהב מתמטיקה ופיזיקה, והיו לו תוכניות מוגדרות אחרי השחרור. הוא תכנן לנסוע לטייל ואז לחזור ללימודי ראיית חשבון, או הנדסה אזרחית, כמוני", מספרת ענת על בנה, "מתן אוהד של מכבי חיפה בכדורגל, וכשהיה חוזר הביתה מהבסיס בימי חמישי, הוא מיד היה שואל מתי הולכים למשחק. הוא התאמן בחדר כושר והיה בתהליך של פיתוח גוף, בחדר שלו מונחות עדיין השקיות עם אבקת החלבון, והן כבר פגות תוקף".

מתן נחטף כשהוא פצוע קשה. איך זה שהוא לא ברשימה ההומניטרית?
"בגלל שהוא חייל השם שלו מופיע בשלב השני. שמעתי את העדות של אור לוי אחרי ששוחרר, את החקירות וההתעללות שעבר בגלל שחשבו שהוא חייל, ואני רק חושבת על מתן וחבריו החיילים. גם ראש הממשלה והמודיעין שלנו יודעים מה קורה כשחייל נחטף, ועוד במדים, ואני לא רואה איך ומתי מחזירים אותו. מתן נחטף מהמוצב ממנו נחטפו התצפיתניות, אותן החזירו ואותו מפקירים כשהוא פצוע".

"האחים של מתן רואים שבויים אחרים שחוזרים ושואלים מתי מתן חוזר. אנחנו מאושרים בשביל החוזרים ובוכים יחד כמשפחה", משתפת ענת, "ואני שואלת היכן כל הערכים שאני גידלתי עליהם את מתן? זה משהו שהדעת לא סובלת. הילד שלי גדל על ערבות הדדית, ועל כך שלא מפקירים פצועים בשטח. על זה הוא יצא להילחם, הוא לא לקח בחשבון שאם הוא ישרוד – הוא יופקר. הבן שלי בסכנת חיים, מה זו הסלקציה הזאת? יש אנשים סוג א' ואנשים סוג ב'? כולם הומניטריים בשלב הזה, זה כבר פיקוח נפש".

"את מגדלת ילד בצמר גפן, מגוננת עליו כל דקה, יודעת בכל רגע נתון איפה הוא ושהכל בסדר, ופתאום הוא קרוב פיזית – אבל רחוק ובסכנת חיים. הילד שלי נעלם לי פתאום, ואין לי אפשרות לעזור לו"

 

ב-28 בנובמבר ציין מתן את יום הולדתו ה-22, יום הולדת שני בשבי. שנה לפני כן, בנובמבר 2023, חודש לאחר חטיפתו, ראתה ענת סרטון שבו הוא נראה חבול ופצוע, כואב ומיוסר, ומוקף מחבלים. ביום ה-344 למלחמה, הוציא חמאס סרטון שלו מהשבי, כשהוא פונה ישירות לראש הממשלה נתניהו. בסרטון אומר מתן: "אני מאוד רוצה לראות את המשפחה ואת החברים שלי. אני סומך עליך שאתה יכול לעשות את זה, ומקווה שכמה שיותר בקרוב".

יצא לך לפגוש את נתניהו מאז שמתן נחטף?
"לא באופן אישי. פגשנו פעם אחת במסגרת מפגש עם הורים לחיילים מטעם מטה החטופים. היינו שם עשר משפחות. חוץ מזה לא זכיתי לטלפון ממנו או מי מטעמו. באותו מפגש ביקשתי לדבר איתו רגע בארבע עיניים, והוא הבטיח לי שיתעקש על מתן. הוא גם הבטיח שלא יוריד את החיילים מהפעימה הראשונה, אבל הוא הוריד וגילינו את זה מהתקשורת".

איך מצליחים לישון בלילה?
"אין הגדרה ללילה. יש לקרוס לתוך העייפות, להתעורר כעבור שעה, ולראות בטלפון אם יש משהו חדש. הראש עובד בלי הפסקה בלילה, וכל יום מחדש אנחנו אוספים את עצמנו כדי שיהיה למתן בסיס טוב עם חזרתו. החדר שלו מחכה לו כמו שעזב אותו. זה לא רק הלילות, אגב. מאז שמתן נחטף אין ארוחות שישי, אין חגים. הימים הכי שמחים הפכו להיות הימים הכי עצובים".

אל מי את מפנה את הכעס שלך?
"הכעס שלי הוא כלפי הממשלה. כל זה קרה במשמרת שלה, ובמקום לקחת אחריות ולדאוג להחזיר את החטופים – הם עסוקים בהפחדה וממשיכים בהפקרה. שלחתי ילד להגן על המדינה ועכשיו המדינה לא מגנה עליו בחזרה. אני מרגישה נבגדת בשבילו על ידי ראש הממשלה. אני לא מבינה איך נתניהו ישן בלילה. איבדנו חיילים ואזרחים במלחמה שאין לה תוכנית, וזו מלחמת אינסוף. את צריכה להילחם על המובן מאליו מול המדינה שלך, במקום שראש הממשלה יתקשר ויגיד – תסמכו עלינו, נחזיר אותו. לנו ברור שמתן עדיין בשבי משיקולי קואליציה ופוליטיקה, ובגלל מחדל מדיני. נתניהו רק צריך לרצות, ואם הם לא כאן – זה לא כי הוא לא יכול להחזיר אותם, זה כי הוא לא רוצה. ההיסטוריה תשפוט אותו, ואני מקווה שהוא לא ייזכר בדפי ההיסטוריה כמפקיר החטופים".

"את צריכה להילחם על המובן מאליו מול המדינה שלך, במקום שראש הממשלה יתקשר ויגיד – תסמכו עלינו, נחזיר אותו. לנו ברור שמתן עדיין בשבי משיקולי קואליציה ופוליטיקה, ובגלל מחדל מדיני. אם החטופים לא כאן – זה רק כי הוא לא רוצה"

 

מתן היה חצי שנה לפני שחרור מצה"ל. הוא היה אמור להשתחרר שבוע לפני ערב פסח. "כבר תכננו את הטיול המשפחתי לרגל השחרור שלו באבו דאבי ודובאי, הכל כבר שולם, ועכשיו כשהוא חטוף – המילה 'שחרור' מקבלת משמעות. אנחנו מתקרבים לעוד חג פסח, ולא רואה איך אנחנו עוברים עוד חג בלעדיו. ביוני אני אהיה בת 50, אין מצב שמתן לא חוזר עד אז".

את רוצה להגיד משהו למתן?
"אני רוצה להגיד למתן שאנחנו שולחים לו כוחות, אוהבים ומתגעגעים כל כך. אני יודעת שהוא עובר תופת כל יום וכל שעה, אבל אני סומכת עליו. הוא צריך לשרוד. אני לא יכולה לדמיין אותו ברע, כי אז אשתגע ולא אצליח לשרוד בעצמי. התמונה היחידה שיש לי בראש היא מבית החולים, איך אני רצה לקראתו ומחבקת אותו שוב ושוב".