"היו גברים שעצרו ליד ריימונד אמסלם ברחוב ושאלו כמה"

"הבית ברחוב פין" הוא סרט קשה, וכל מה שקשור בו קשה. הסרט מספר על סחר בנשים דרך הפריזמה של בניין ידוע לשמצה בדרום תל אביב, ומתמקד בסיפורה של דינה (ניקה באק), שנחטפה לעיסוק בזנות על ידי יהודה (אימרי ביטון), הסרסור שפיתה אותה והונה אותה. כשדינה מובאת לבניין ברחוב פין, היא נזרקת לחדר, שם מזריקים לה זריקות הרואין שנועדו להפוך אותה למכורה וכנועה כמה שיותר מהר. זה סרט נטול סנטימנטליות וכמעט נטול תקווה, שגורם לצופים להרגיש מלוכלכים, כי ככה זה במציאות. "צילמנו בדרום תל אביב והיו רגעים שהמציאות והסרט הפכו לאחד", מספר עמיר מנור, שכתב וביים. "היו גברים שעצרו ליד ריימונד (אמסלם) ברחוב ושאלו כמה. או שפתאום מגיעה אישה בזנות, עירומה לגמרי. עצרנו הכל והמלבישה לקחה אותה לטריילר ונתנה לה בגדים".

>> מה רואות בפברואר? 27 סדרות חדשות ולוהטות לחורף

ריימונד אמסלם מגלמת בסרט את גילה, נרקומנית וזונה ותיקה שהופרדה מילדיה, הפורסת את חסותה על דינה. ב-2021 אמסלם זכתה בפרס אופיר על הופעתה ב"הבית ברחוב פין", ולרגע העתיד נראה וורוד. אבל יציאת הסרט נדחתה בגלל הקורונה, שיצרה פקק הפצה, ואחר כך הגיעה ההפיכה המשטרית שיצרה עוד עיקוב. בספטמבר 2023, כשאמסלם זכתה בפרס אופיר נוסף על "שבע ברכות", המפיצים חשבו למנף את זכייתה ולהוציא את "הבית ברחוב פין", אלא שאז פרצה המלחמה, והוא שוב נדחה. "הסרט מהדהד בקונטקסט של מה שקורה עכשיו" אומר מנור. "יש משפט שיהודה אומר לשוטר שמעון (מוריס כהן) שבא לשאול שאלות: 'נחטפות? מה אתה חושב אנחנו דאעש?' מובן שאי אפשר להשוות בין העולמות, אבל צריך להגיד בצורה ברורה שמה שהחטופות עובדות בעזה זה גיהינום וצריך לשחרר אותן עכשיו".

>> ריימונד אמסלם: "מי שאומר שהשד העדתי לא קיים, חוטא לאמת"

"הבית ברחוב פין" הוא סרטו השני באורך מלא של עמיר מנור, שלפני כן יצר את "חיותה וברל", על היום האחרון בחייהם של זוג זקנים, ואת "חורבה", סרט קצר על רוצחיו של אסף שטיירמן. תכנים משמחי לבב תחפשו במקומות אחרים. "בסרטים שלי אני עוסק בדמויות שוליים, ובמשפחות אלטרנטיביות שקמות כמענה לשוליים", הוא אומר.

איך הגעת לסחר בנשים?
"כשהייתי עיתונאי ב'העיר' עדי עוז עשתה סדרת כתבות על הזנות בתל אביב. נשאבתי פנימה. עבדתי גם ב'עובדה' כשאורלי וילנאי עשתה כתבה על הבית ברחוב פין. אז התחלתי להתנדב במרפאת לוינסקי. פעם בשבוע הייתי יוצא לרחוב עם הניידת, והיינו מציעים עזרה סוציאלית, בגדים, חיבוק ואוזן קשבת. כהומו צעיר שהגיע לתל אביב, היה לי קשה לדבר על הסיפור שלי וחשתי הזדהות. היה בזה ממד של סובלימציה. לא שעסקתי בזנות, אבל בחוויה הקהילתית יש קווים מקבילים שהדהימו אותי. הייתי בכל האזורים הכי מבהילים של העולם הזה. לראות את הרוע האנושי בהתגלמותו מייצר פוסט טראומה משנית. הפסקתי להתנדב אחרי שראיתי מישהו זורק אישה ממכונית נוסעת, ורדפתי אחריו כדי לבעוט לו בפגוש. הבנתי שאני צריך להתרחק ולקבל פרספקטיבה. הבן שלי נולד בסוף 2017, כשהיינו לקראת הצילומים. שמו אורי, כשם בנה של גלית בסרט. רק בעריכה שמתי לב לזה. זה לא פשוט לדעת שהעולם שאתה מביא לתוכו ילד כל כך רע".

איך הכנת את צוות ההפקה והשחקנים?
"לפני הצילומים כל השחקנים הגיעו ליום עיון עם צ'ילה עזרא, שיצאה ממעגל הזנות, ולסיור במרפאת לוינסקי עם רני שהייתה אחראית על הניידת, ויעל שהיתה מנהלת המרפאה. במהלך הצילומים היתה על הסט עובדת סוציאלית שתפקידה היתה לתווך בין השחקנים ואנשי הצוות לעולם של נפגעי הסמים ברחוב. היה לי חשוב שאופן העשייה יהיה מכבד ורגיש ושכולם ירגישו שייכים. אין אף פטמה בסרט. לא יכולתי לעשות סרט שעוסק בהחפצה ולחטוא בהחפצה".

"הבית ברחוב פין" | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

צילמת את הסרט בשוטים ארוכים ומרוחקים שאינם מזמינים היסחפות רגשית והזדהות עם דינה, שרוב הזמן נראית מחוקה.
"בחרתי להתבונן מבחוץ על המנגנונים שמאפשרים לזה להתקיים. זה עסק כלכלי שפועל כנגד החברה הקפיטליסטית. כל דבר הוא סחורה. ברגע שאפשר לסחור באישה אחת אפשר לסחור בכל אישה. לכן יש קשר הדוק בין הטרדות מיניות לבין זנות. בצילום זה מתבטא בחיבור בין החזית לרקע. בכל סצנה יש כמה שכבות של התרחשות. לאן שלא תפני את המבט תיתקלי במשהו שאת לא רוצה לראות. מישהי מזריקה, מישהו זורק אישה מהאוטו. אין מרחב שקט ונקי. השוטים הארוכים מאפשרים לשמור על רציפות זמן וחלל, והבחירה בהתבוננות מהצד מאפשרת חירות דמוקרטית. את יכולה לבחור במה להתבונן".

>> השדרנית הדר מרקס חושפת כי התגלה אצלה גידול בגודל 8 ס"מ

יהודה מתלבש על דינה כי הוא קולט שהיחסים שלה עם אמה (אווה שפיר) לא טובים. בשלב שאמה מגיעה מבאר שבע לתל אביב ומנסה להציל אותה, דינה כבר עמוק מדי בתוך הזנות. אבל יהודה עצמו מתחיל לחוש אשמה ומנסה לעשות משהו. "סרסורים יודעים בדיוק מי האישה המתאימה", אומר מנור. "אמר לי פעם גבר מהעולם הזה, שללמד אישה להיות אישה בזנות זה לא בעיה. צייתנות זה משהו שאיתו היא צריכה לבוא איתו מהבית. זאת אמירה שמלמדת שגם הם מבינים שזאת לא בחירה. חמישה גורמים מביאים אישה לזנות – עוני, משברי הגירה, קשיים חברתיים, ניצול מיני בילדות על ידי קרוב משפחה ואמה מנוכרת. צריך ששלושה-ארבעה מהגורמים יתקיימו במקביל כדי שאישה תיתפס כחומר גלם לזנות. התמכרות לסמים זו לא סיבה. נשים מגיעות לסמים כדי לשרוד את הזנות. הדיסוציאציה מתחילה להישחק, וצריך לתחזק את המנגנון. הן מתחילות עם אלכוהול, אחרי זה קוק, ומסיימות בהרואין. נשים בזנות מרגישות שיש להן אות קין על המצח. לכן הגמילה קשה. החזרה לחברה קשה ובלי עזרה זה לא יכול לקרות. זה שובר גם את המתנדבים כשהן כל פעם נכשלות".

"הבית ברחוב פין" | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

והזנאים? אחד הלקוחות (אלכסנדר סנדרוביץ') מביא לדינה בגדים חדשים, ומתנהג כאילו הוא מטפל בה, לפני שהוא משכיב אותה.
"היה לי אתגר איך אני מתייחס לגברים בסרט. היה לי ברור שאני לא רוצה לשים אותם על דוכן השיפוט ולנכר אותם. צריך להבין שגברים הם לא האויב, ואם הם ייקחו אחריות על העולם הזה יהיה יותר קל לעשות שינוי. לכן אני מראה גם אותם בצורה יותר מורכבת. העניין הוא לא הסקס. כשאת רואה מי הולך לזונה, את מבינה שהדימוי של זנאים הוא שקר. מגיעים גברים במרצדס, חתיכים, גברים מכל שכבות החברה, כל הצורות והסוגים. הסיפור הוא תיקון הגבריות. שליטה. תחזוקה של הגבריות שנשמטת בין הידיים. עברת יום קשה בעבודה או בבית – זה כר נוח להרגיש כמו גבר. חזק. עוצמתי. מה שאתה יכול לעשות לאישה בזנות אתה לא יכול לעשות לאף אחד. זה ציד. המיקוח על המחיר הוא תשעים אחוז מהסיפור. הלקוח צד אותה במכונית, מתמקח איתה, מוריד אותה. ההשפלה היא העיקר.

>> כמה סטייל, כמה דרמה: הסדרה החדשה של דיסני

"פתאום אישה שליווית מגיעה מלאה שריטות ומספרת שמישהו היכה אותה תוך כדי. הרבה מזה זה לא הסקס. הנזקים התודעתיים שסרטים כמו 'אישה יפה' עשו בנושא קשים מאוד. יש תעשיה תודעתית שלמה שמציגה נשים בזנות כמי שבחרו בכך. נשים שעברו ניצול מיני לא בוחרות לבלבל בין זנות לאהבה ושייכות. כשאדם קרוב אליך מנצל אותך מינית, ומלמד אותך שתקבלי מה שאת צריכה רק אם תוותרי על הגבולות על הגוף, שם נולדת אישה עם מנגנוני הישרדות שמאפשרים לה להיות אישה בזנות. אין בזה בחירה. גברים נורמטיביים מספרים לעצמם סיפורים – איתי היא נהנית, אני עוזר לה כלכלית. הסיפור הוא חינוך. חוק הפללת הלקוח לא הגיע עם מערך חינוכי על נזקי הזנות וגברים עדיין לא מבינים מה הן ההשלכות".

לתקן גבריות שבורה. "הבית ברחוב פין" | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

למה בחרת שחקנית לא מוכרת לתפקיד הראשי?
"עשיתי המון אודישנים וחיפשתי שחקנית שלא מכירים כדי שנאמין לה. ניקה הדהימה אותי עם היכולת שלה לעבור תהליך בתוך השוט בלי להיות בקצוות. גם אימרי היה מדהים. הדבר הכי מהותי בדמות של יהודה היא אחדות של ניגודים – הניתוק והאכזריות והחמלה והרגישות".

>> מגיע לה אוסקר: רוצו לראות את הסרט החדש של אמה סטון

יש בסרט דמות של מדריך תיירים (חיים שריר) שעורך סיורים מודרכים בדרום תל אביב, ומפגיש את המטיילים עם נשים בזנות שמספרות את סיפוריהן.
"הדמות מבוססת על בוקי נאה. הוא לוקח קבוצות, כמו עובדי בזק, ליום כיף בדרום תל אביב, להכיר את העיר התחתית. הייתי פעמיים בסיור שלו. הוא כולל מפגשים עם נשים בזנות. אנשים בורגנים מעמידים חומה בינם לבין האנשים האלה, ומאשרים את החיים שלהם דרך השפלת נשים".
"הבית ברחוב פין", בבתי הקולנוע החל מ-1.2

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"