סרטון התצפיתניות: פריים מדמם בפיג'מה של סנופי שאומר הכל
שותתות דם ומפויחות עם מבט מבועת בעיניים: אלו הן התצפיתניות שלנו. אסור לעבור על הסרטון הזה לסדר היום - כי המציאות גרועה פי מיליון. רוני ודנאי, עורכת "את", בטור חירום עם מחנק בגרון
המבט המבועת של אגם, כשידיה קשורות ופיה שותת דם. המבט המבוהל של לירי, ששואלת בתמימות אם מישהו מהמחבלים דובר אנגלית כאילו יש שפה כלשהי בעולם שתדבר אל לבם של הרוצחים הנתעבים האלה, בזמן שחברתה המדממת נעמה לוי מביטה בהבנה מקפיאת דם במי שמקיפים אותן. לידן שרועה חברתן, בפיג'מה ורודה של סנופי, עם כפות רגליים מפויחות ומלוכלכות מדם. הפריימים האלה לא יוצאים מהראש, והאחרון כנראה לא יעזוב אותי לעולם.
>> הצילו: יש עוד 13 נשים בשבי שמתחננות שיחלצו אותן
בשבעה באוקטובר הגיע סוף העולם, בלי שום הכנה מוקדמת. אלא שאז התברר שהייתה חתיכת הכנה מוקדמת בצד השני, והיו מי שדיווחו על כך כאן בזמן באמת – אבל סתמו להן את הפה. חמש מהבנות הצעירות הללו, נמצאות כבר 229 יום בעזה, בידיים המטונפות של השובים האכזריים שלהן, ומיום ליום, משעה לשעה, נשכחות מהתודעה של המדינה שהפקירה אותן.
>> אשתו של החטוף רון בנימין: "התאבלנו עליו בשבעה שלא נגמרת"
סרטון חטיפת התצפיתניות שיופץ הערב (22.5 ב-18:00 בערב), מגלם בתוכו קפיצת מדרגה בייאוש של הורי החטופות. ההחלטה לשחרר סרטון אכזרי ואלים כל כך, שבו נאמר על ידי המחבלים "אלו הבנות שיכולות להיכנס להיריון" לילדות בנות 19, היא החלטה קשה וכואבת – שיהיה לכולם ברור. אף הורה לא רוצה להראות לעולם את בתו, נתח מהלב שלו, קשורה, מבועתת, מפויחת ומדממת.
הרע מכל לא מאחורינו, הוא התחיל בשבעה באוקטובר, אבל הסוף שלו יקבע מה יהיה עלינו כעם, וכבני אדם. האם ניתן יד לרוע ולאדישות, או האם נילחם על האחים והאחיות שלנו. צריך להבעיר את המדינה
עבור ההורים של לירי אלבג, אגם ברגר, דניאלה גלבוע, קרינה ארייב ונעמה לוי, זהו נשק יום הדין. משקלו הכביר של הייאוש מאיים למחוץ את שאריות התקווה האחרונות של המשפחות, שנאלצות לחזות בעוד ועוד חטופות וחטופים שחוזרים בארונות. ההבטחה של הרמטכ"ל אתמול (שלישי), כי בצה"ל מוכנים "לעשות מבצעים מסוכנים כדי להביא גופות של חטופים", טומנת מתחת למעטה ההירואי הנחת יסוד עצובה ומפחידה. התחושה היא כי ויתרו רשמית על החזרת החטופות והחטופים שנותרו בחיים. אפילו אינסטגרם בישר השבוע לקרובי משפחת ביבס שהם כבר לא מעניינים כמו פעם.
>> "החשיפה שלנו ירדה": קרובי משפחת ביבס קוראים לעזרתכן
>> 40 ברכות לשמש: יום הולדת 40 עצוב לחטופה כרמל גת
בגלל זה כולם וכולן צריכים לראות הערב את הסרטון הזה. דווקא בגלל שקל לנו להזדעזע מסדרות טלוויזיה מתוסרטות, אבל את הזעזוע הזה, האמיתי, המפחיד, והסיוט הגרוע ביותר שאפשר לדמיין – עדיין רוב האנשים לא רוצים לראות. על כך יעיד המספר העלוב של חברי הכנסת (שלושה, על פי הפרסומים) שהסכימו לראות את סרטון החטיפה של התצפיתניות מנחל עוז.
בשעה ששר החוץ ישראל כ"ץ רוצה לזמן את שגרירי המדינות התומכות בהקמת מדינה פלסטינית ולהראות להם את הסרטון (האם הוא בכלל טרח לצפות בו בעצמו?), הממשלה ממשיכה להפקיר את 129 החטופות והחטופים שנותרו בשבי. הממשלה ממשיכה לעצב את התודעה של העם השבור הזה במלאכת מחשבת, וחותמת את גורלם של מי שעדיין יש להם סיכוי להינצל.
הרע מכל לא מאחורינו, הוא התחיל בשבעה באוקטובר, אבל הסוף שלו יקבע מה יהיה עלינו כעם, וכבני אדם. האם ניתן יד לרוע ולאדישות, או האם נילחם על האחים והאחיות שלנו. צריך להבעיר את המדינה, לעצור הכל ולדרוש מהממשלה להחזיר את החטופות והחטופים עכשיו, ברגע זה. לא לקבל את המצב הנתון הזה בהסכמה שבשתיקה.
פלייליסטים של חטופים ברדיו, מעגלי תפילה, סטוריז באינסטגרם וסרטים צהובים – הכל טוב ויפה, אבל למרבה הצער שזה לא יחזיר אותן ואותם הביתה. גם הסרטון הזה ככל הנראה לא יגרום לכך. אבל אם הוא יגרום לעוד ועוד אנשים לצאת החוצה לרחובות ולצרוח "לא עוד", אולי נצליח לשנות משהו. אנחנו חייבות להן את זה. זה המעט שאפשר לעשות.