לפני שיהיה מאוחר מדי: איך לזהות הפרעות אכילה אצל הילדים?

נתון מדאיג: במחקר שערכנו לאחרונה עם ד"ר זוהר ספיבק-לביא מאוניברסיטת חיפה, מצאנו שבישראל בין 60-80% מהנערות נמצאות על רצף של הפרעות אכילה ושלהורים בכלל, ולאימהות בפרט, יכולה להיות השפעה משמעותית גם על זיהוי סימני האזהרה, גם על מניעה של התנהגויות מגבירות סיכון ושל ההידרדרות וגם על הטיפול בנערות שלהם, שאצלן המחלה התפרצה במלואה. 

>> זהירות, סכנת מוות: הכל על ניתוח לשאיבת שומן

נורות האזהרה העיקריות

סימנים אלה כוללים שינויים בהתנהגות הקשורה לאכילה, ובייחוד התעסקות יתר עם המזון כמו; הכחשת רעב, הימנעות ממאכלים שנאכלו קודם, או מוצרים שאינם דלי קלוריות, קריאה כפייתית של ספרי בישול או תוכניות דיאטה. קריאה כפייתית של תוויות המזון, או שקילת האוכל הם גם סימנים מדאיגים. כדאי לשים לב אם הילדה מעדיפה לאכול לבד או מפתחת דפוסי אכילה מוזרים כמו חיתוך האוכל לפיסות קטנות, מריחת האוכל על הצלחת, הסתרת אוכל מתחת לצלחת לשולחן, בתוך הכיסים ועוד. גם שתיה מרובה של מים, דיאט קולה, תה חם, נס קפה ושימוש מרובה בסוכרזית, לעיסת מסטיקים מוגברת וסוכריות ללא סוכר. 

"קריאה כפייתית של תוויות המזון, או שקילת האוכל הם גם סימנים מדאיגים. כדאי לשים לב אם הילדה מעדיפה לאכול לבד או מפתחת דפוסי אכילה מוזרים כמו חיתוך האוכל לפיסות קטנות, מריחת האוכל על הצלחת והסתרה שלו"

 

במקרה של חשד לבולימיה, חשוב לשים לב לסימנים כמו, אכילת כמות לא סבירה של מזון במהירות וללא שליטה, מבלי שהדבר ניכר במשקל, עזיבת השולחן במהלך הארוחה או מיד אחריה וריצה לשירותים. גם תופעות כמו היעלמות של אוכל מהבית. איסוף אוכל ואגירתו, הסתרת שאריות של מזון ועטיפות מזון מתחת למיטה במזרן הן דגל אדום. כך גם תופעות כמו פתיחת ברזים בזמן השהות בשירותים שלא ישמעו ההקאות, סימני הקאות באסלה ובכיור. הסתרת הקאות בשקיות בחדר. סתימה של הכיור והשירותים. ריח רע של הקאות. שימוש במשלשלים, משתנים, חוקנים ושיטות מכאיבות והרסניות נוספות.

טקסים ומצב רוח ירוד

חשוב לזהות אם ייתכן כי ההערכה העצמית ומצב הרוח של הנערה מושפעים מכמות האוכל שנאכל, ומהמשקל. אם היא מפגינה תחושת אשמה ומתח לאחר אכילה, טקסיות באכילה, נוקשות בזמני האכילה, אי שקט בולט כאשר יש שינויים בזמני אכילה או באירועים מיוחדים בהם מוגש אוכל. ישנם גם שינויים התנהגותיים שאינם קשורים ישירות לאכילה, כמו שקילה מרובה, התעמלות כפייתית ומרובה, גם בבית וגם בחדרי כושר. סדר יום נוקשה, הכאה עצמית של אזורים שנואים בגוף, בעיקר בטן ושוקיים, מדידה של איברי הגוף, פגיעה עצמית בצורות נוספות אחרות, טענה חוזרת על השמנה, למרות שאין צידוק אובייקטיבי לכך.

השינויים ההתנהגותיים מלווים גם בשינויים פסיכולוגיים, כולל אי שקט, מצב רוח דיכאוני, הפרעה בדימוי הגוף, פרפקציוניזם, התנהגות כפייתית, נוקשות, חרדה גבוהה, אי שביעות ממבנה הגוף וצורתו, דימוי עצמי והערכה עצמית נמוכים, התרחקות מחברים ואירועים חברתיים, התבודדות חברתית, רגזנות, חוסר סבלנות וסובלנות. בולימיה לעתים קרובות מתלווה גם בהתנהגויות של אי שליטה בדחפים כמו, קלפטומניה ושימוש לרעה בחומרים משני תודעה. לצד זאת, חשוב גם לזהות שינויים גופניים שנובעים מהרעבה עצמית, מרביתם ניתנים לשיקום עם החזרה לאכילה תקינה ומסודרת. השינויים הגופניים יכולים להיות רבים, החל מהפסקת מחזור הווסת או אי סדירות במחזור, סחרחורות לפעמים התעלפויות, עייפות מוגברת, כאבי בטן ותחושת מלאות ונפיחות או עצירות, וכלה בתחושת קור, נשירת שיער בכל הגוף, או לחילופין צמיחת פלומת שיער על הפנים הגב והגפיים לשמירה על חום הגוף, כאבי ראש תכופים, כאבי גרון תכופים, תחושת נימול באצבעות ועוד.

אז מה אפשר לעשות?

זיהיתם את הסימנים הראשוניים להתפתחות הפרעות אכילה אצל בתכם, החרדה עולה, ואתם רוצים לעזור. לפני שאתם פועלים עליכם להבין כמה דברים עיקרים שיעזרו לכם בתהליך.

תבינו שמדובר במחלה ולא באופנה חולפת. זו לא דיאטה חולפת של גיל ההתבגרות. לכן עליכם לפעול כפי שהייתם פועלים כאשר בתכם חולה בכל מחלה אחרת. זו מחלה קשה לכל דבר ועניין. לכן אל תאשימו את בתכם בהיווצרותה, אל תכעסו עליה, אל תטיפו לה מוסר ואל תשחדו אותה, אלא תעשו הכל להביאה לטיפול. אל תטעו לחשוב שהאוכל הוא הבעיה המרכזית, למרות שהכיוון הטיפולי הראשון הוא שיקום האכילה. הפרעת אכילה זו מחלה, זו דרך לבטא מצוקה נפשית קשה. לרוב מדובר בדימוי וערך עצמי נמוכים, תחושת כישלון וחוסר מסוגלות ותפיסת מציאות בצבעים של שחור ולבן. למרות שתחושות אלו סובייקטיביות ורחוקות מאוד מהמציאות האובייקטיבית, עבור בתכם הם המציאות. הפרעת האכילה משמשת כאמצעי הישרדותי בהתמודדות עם תחושות אלו. אז מה לעשות?

תפסיקו לעשות דיאטה לדבר על דיאטה, ולהתעסק עם צורה, גוף ומשקל בשיח המשפחתי. תתחילו להיפרד משיח מיותר על אוכל בריא ודיאטות. אפשר לקנות ולאכול אוכל בריא גם בלי לדבר על כך. עליכם להיפרד מהמשקל בבית ומכל מוצרי האוכל הדיאטטיים. כל עיסוק כזה מקבע ומעצים את המחלה.   

תפעלו בנחישות לקבלת טיפול, למרות ההתנגדות הנחרצת של בתכם. לרוב הילדה מכחישה שיש בעיה, מסרבת בעקשנות ללכת לטיפול, ומטעה. עליכם להיות נחושים להביאה לטיפול ולא ללכת שבי אחרי ההכחשה וההתנגדות. חשוב שהטיפול יהיה במסגרות המומחיות לטיפול בהפרעות אכילה. אל תצפו ממנה לפנות לרופא לבד, ולהתמודד לבד. תדאגו לחפש, לברר ולפנות לטיפול הנכון לה. היא בוודאי לא תעשה זאת בעצמה.

קחו אחריות ואל תעסקו בהאשמה עצמית והאשמת הילדה. האשמה עצמית מעיקה, מחלישה ומשתקת. מה עשינו לא נכון? למה היא עשתה לנו את זה? אין כל עדות מחקרית על כך שההורים הם הגורם להיווצרות הפרעות אכילה. האשמת הילדה מקבעת את החולי. לכן, חשוב בראש ובראשונה להמיר את תחושת האשמה ברגש אחריות. קחו אחריות ותתמקדו במה שניתן לעשות כדי לפתור את הבעיה.

תבינו שאתם חלק חשוב ומכריע בהבראה של בתכם. הגעתם לטיפול, ואתם מקבלים הדרכה. עליכם לזכור לאורך כל תהליך הטיפול שבלעדיכם קשה מאוד להניע את הטיפול. עליכם להיות שותפים ומעורבים, אתם חלק מהצוות הטיפולי וגם אתם זקוקים ללווי תמיכה הכוונה וחיזוק. 

תהיו סבלניים לתהליך הטיפול – אין תרופת פלא ואין קיצורי דרך, מדובר בתהליך ממושך. הטיפול בהפרעת אכילה דורש סבלנות ואורך רוח. השינוי לא מתחולל מיד. ההתגייסות המהירה שלכם למאבק במחלה דורשת הרבה סבלנות ואמונה. אין קיצורי דרך לתהליך ההבראה, ויש להיות ערניים גם כאשר יש הטבה. כל שינוי או מעבר בחיים, אף הנורמטיבי ביותר, הדורש הסתגלות מחדש והתמודדות, מעמיד את בתכם במצב של פגיעות ובסיכון לנסיגה. לכן, עליכם להיות ערניים כל הדרך במסע הטיפולי הארוך.  

תשמרו על תקווה – ניתן למגר את המחלה. חשוב לזכור בתהליך ההחלמה כי לבתכם יש כוחות, ויש גם חלקים בריאים ומתפקדים באישיותה. היא לא המחלה, יש לה מחלה. אתם נלחמים למגר את המחלה, לא נלחמים איתה. לכן, חשוב מאוד לראות ולהאיר, לחזק ולעודד את אותם חלקים בריאים, ולעזור לה לחזור למסלול החיים התקין והנורמטיבי לגילה. ככל שהיא תשתלב מהר יותר בפעילויות התקינות, תיצור מחדש קשרים עם החברים, תחזור לחוגים ולתוכניות לעתיד כך יתחזק בטחונה העצמי, והיא לא תרגיש חריגה. זה יעזור לה להשתלב מחדש ולפתח עצמאות שכל כך חשובה בגילה. 

הכותבת פרופ' יעל לצר הקימה וניהלה את המרכז להפרעות אכילה והיום מנהלת המחקר במרכז, בחטיבה הפסיכיאטרית ברמב"ם, וחוקרת בכירה בפקולטה למדעי הרווחה והבריאות באוניברסיטת חיפה.