מרחב לא מוגן: כשהמציאות המדממת שלנו הופכת לבידור בפריים-טיים

אתמול בלילה, קצת לפני חצות, התבשרנו לראשונה באפליקציות החדשות על שחרורם של שישה חטופים נוספים במהלך סוף השבוע הקרוב. עבור שש משפחות נוספות הסיוט הזה יסתיים והן יזכו סוף סוף, בתקווה, להתאחד עם האהובים והאהובות שלהן, לאחר שנה ורבע כאובה ועוד מספר ימים של חוסר ודאות איומה, בהם לא היה ברור אם חמאס מתכוון לשוב ולעמוד בהסכם.

>> התיקון המוחלט: בתוך האופוריה אסור לשכוח את הדבר הזה

מעסקה לסדרה

באותה שעה בדיוק, אולי אפילו כמה דקות לפני כן, מתפרסמת ידיעה נוצצת באחד מעמודי הבידור הנחשבים ביותר בישראל: "רותם סלע תגלם אישה שמשפחתה נחטפה לעזה בסדרה חדשה – 'מרחב מוגן'". מתחת לפוסט, מרחיבים: רותם תגלם תושבת קיבוץ מעוטף עזה, שמשפחתה נחטפה ב-7 באוקטובר, בסדרה שמצטלמת בקשת 12 ותפנה גם לשוק הבינלאומי. הסדרה תעסוק גם בסיפורי הגבורה של ה-7 באוקטובר, בהשראת אירועים אמיתיים, והתסריט שלה יתבסס על תחקיר מקיף ובשיתוף פעולה עם גיבורי היום. עוד מצוין, כי משום שעסקת החטופים ו"התקופה המתוחה" עדיין בעיצומה, לא ניתן כרגע לפרסם על איזו משפחת חטופים תתבסס העלילה. סיפור אמיתי של אחת ממשפחות החטופים, אולי אפילו אחת מאלו שעדיין ממתינות ליקיריהן מותשות ומרוסקות, יעובד לסדרה. אלוהים אדירים.

אם כן, באותם רגעים בהם נאלצנו להיזכר, שוב, באיזו מציאות מעוותת אנחנו חיות, עם הגעה להסכם על שחרור שישה חטופים וחטופות בלבד ובשתי פעימות נפרדות, "זכינו" לגלות שהמציאות המעוותת הזו הופכת לסדרה בערוץ המסחרי הגדול ביותר במדינה. כשברור שהמילה "החלמה" עוד לא נראית באופק, כש-90 חטופים וחטופות עדיין נמקים בשבי; כשאין עתיד לוועדת חקירה שתביא לדין את האשמים באסון; כשמפונות ומפונים עדיין לא מסוגלים לחזור לבתיהם החרבים בתחושת ביטחון, כשמשפחות שכולות קמו משבעות עד לפני רגע, וכשהאדישות והרעל חוגגים מכס השלטון ועד לטוקבקים בפייסבוק – מה זה משנה? העיקר שיש עוד תוכן טראומה לייצר ממנו בידור להמונים.

"באותם רגעים בהם נאלצנו להיזכר, שוב, באיזו מציאות מעוותת אנחנו חיות, עם ההגעה לעסקה, 'זכינו' לגלות שהמציאות המעוותת הזו הופכת לסדרה בערוץ המסחרי הכי גדול"

 

מיד פניתי אל התגובות. הפופולריות ביותר היו, תודה לאל, תגובות נחרצות, מזועזעות ובוטות שמתנגדות ליצירת סדרה כשהפצע עוד פתוח ומדמם. זאת, לצד מספר מגיבים שבחרו להתעסק דווקא בבחירה של רותם סלע – שכיכבה ומככבת בסדרות רבות בשנים האחרונות – לתפקיד ראשי גם בסדרה הזו במקום שחקניות רבות אחרות. זה לא מרכז הסיפור בעיניי הפעם, אבל דיון לגיטימי לכל יום או תקופה אחרת. אין ספק שתגובות כמו, "תודה רבה לכם 'קשת', כמה אני מחכה לשכוח לרגע את המציאות האיומה שבחוץ באמצעות סדרה שתמחיז את המציאות האיומה שבחוץ", לא היו שם.

רק לאחרונה, השחקנית-משפיענית שחר חיון ספגה אש על כך שפרסמה סרטון מחויך מסט הצילומים של הסרט "12 שעות באוקטובר" בו היא משחקת, ועוסק בטבח הנורא במסיבת הנובה. חיון והשחקן עומר חזן המשתתף בסרט לצידה, נראים בסרטון מאופרים עם פצעי ירי כשהם ישובים במכונית, בעוד חזן מחמיא לחיון: "וואו, איזה יפה!". לאחר מטח התגובות שהאשימו את חיון וחזן בזלזול משווע בנרצחים ובנרצחות, השחקנית הסירה את הסרטון, אך המסר שמאחורי האירוע נותר מהדהד: עברה שנה וחצי, תנו לעשות קצת בידור. האם רותם סלע עצמה, שדווקא לא נמנעת בשנים האחרונות מהתבטאויות פוליטיות על המצב, לא יכלה לעצור לרגע ולשאול את עצמה: "האם זה באמת המאני-טיים שלי?".

פרסומת אחת וחזרנו

אני מבקשת רגע שתעצרו ותדמיינו את זה. אתן צופות בטלוויזיה בדמות שמגלמת רותם סלע – היא יושבת בסלון שלה מול המסך, אחת מבין 90 ל-200 הנשים שהיו בשלב מסוים, או עודן, אימא של חטוף או חטופה. על המרקע פאנל חדשות, ובתחתית המרקע כיתוב גדול באדום ולבן: "גורם בכיר: חמאס העביר את פירוט מצבם של החטופים שצפויים להשתחרר בשלב הראשון, המשפחות יעודכנו בשעה הקרובה". תוך כדי שהיא הודפת ומסננת הודעות מקרובי משפחה, חברים ומכרים ומבקשת שיעזבו אותה לנפשה עד שתגיע הבשורה הסופית, הטלפון הסלולרי שלה מצלצל. מספר חסוי. היא נושמת נשימה עמוקה, מחליקה את אצבעה על המסך, ו-"פרסומת אחת וחזרנו. הישארו עמנו כדי לגלות האם בתה של X חוזרת סוף סוף הביתה".

מעלה בחילה, נכון? בלתי אפשרי למסחר את סיפור החיים שלנו בשנה וחצי האחרונות – מטלטל, דרמטי וסוער ככל שיהיה. אז נכון שהרצון לעבד את הטראומה דרך עיסוק בתכניה הוא טבעי וחשוב, אבל בעולם שבו ערוצי החדשות (וצה"ל, והמדינה!) הופכים את עסקת החטופים לריאליטי החם של העונה – מצלמות נדחפות לפניהן של חטופות שחזרו מהגיהנום; ושדרנים יושבים בבתי המשפחות, מרחרחים ומגששים אחרי ציטוטים סוחטי דמעות משכני החטופות ומהמורות שלימדו אותן בתיכון כאילו מדובר בגמר של "כוכב נולד" בשנות ה-2000 ולא בטראומה לאומית – מסתבר שבקשת 12 לא רואים הרבה הבדל בין מהדורות החדשות של הערוץ לבין דרמה יומית.

"בעולם שבו ערוצי החדשות הופכים את עסקת החטופים לריאליטי החם של העונה, מסתבר שבקשת 12 לא רואים הרבה הבדל בין מהדורת חדשות לבין דרמה יומית"

 

ועוד משהו. נתח משמעותי מאוד מתקציב סדרות המקור הישראליות מתנקז כבר מספר שנים לא מבוטל אל סדרות צבא, שירות ביטחון ומשטרה. עוד ב"פאודה" ו"טהרן" שהתפוצצו בענק, ואז ב"מניאכ", "רוח צפונית", "משמר הגבול", "אף אחד לא עוזב את פאלו אלטו" ועוד. אם אדם זר היה מתבקש לנתח את החברה הישראלית על פי הסדרות שהיא מייצרת, הוא היה מצייר בראשו חברה תאוות כוח ושליטה, שמתעדפת פיצוצים, אלימות ותחבולות ביטחוניות על החיים עצמם, על העצב, והאהבה והמורכבות העדינה שבהם. אסור לנו, בתכלית האיסור, לאפשר לשנה השחורה והאיומה ביותר בתולדות המדינה והחברה שלנו, שנה שממאנת להסתיים, להפוך לחלק מהטרנד הזה.

כבר נרמלנו את הפיכת כל טראומות העבר הלאומיות שלנו לתוכן בידורי – ממלחמת יום הכיפורים ב"שעת נעילה" ועד האינתיפאדה השנייה ב"שמים אדומים". כבר נרמלנו את הפיכת החטופות והחטופים המשוחררים לדמויות שאפשר לדרוש לדעת עליהן כל פרט ולו האינטימי ביותר. אפשר לשאול ביום אחר למה נרמלנו את כל אלו, ואת מי זה בדיוק משרת, אבל – ביום שבו טראומת ההווה שלנו, שעוד רחוקה מלהסתיים, תהפוך לתוכן עתיר תקציב וכוכבים, שמשתמש בכל הטריגרים האפשריים כדי לגרום לנו לקנות ממחטות "קלינקס" בהפסקת הפרסומות – תתווסף עוד "סליחה" לאוסף הסליחות שעלינו לבקש כחברה מהמשפחות השכולות, ממשפחות החטופים ומנפגעי ונפגעות הטרור.