"לקח לי הרבה שנים להרגיש שמותר לי לתפוס מקום"

הילה וידור (50), שחקנית תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה. מועמדת לפרס אופיר על תפקידה ב"מכולת", שזכה בפרס האנסמבל בפסטיבל הקולנוע ירושלים, ובמקביל מככבת בסרט הבינלאומי "Mary", שעלה בנטפליקס ברחבי העולם.

יוצאת אל האור: תכירו את זוהר בנאי, כבר לא רק הבת של

מה הדבר הכי מפתיע שלא יודעים עליך?
"אולי זה יפתיע אנשים, אבל לקח לי הרבה שנים להרגיש שמותר לי לתפוס מקום. אנשים רואים את השטיחים האדומים, את ההפקות ואת הצילומים, אבל מאחורי כל אלה עדיין יש בי חלק שלוקח לו זמן להרגיש שייך. נולדתי בבת ים, ובמהלך הילדות שלי המשפחה שלי עברה משבר כלכלי משמעותי. גם בבית הספר לא תמיד הרגשתי שיש לי מקום, והיו שנים שבהן בעיקר ניסיתי להיטמע ולא לבלוט. היום אני מבינה שהתחושות האלה לא נעלמו, הן פשוט הפכו לחומר הגלם שלי כשחקנית. אני נמשכת לדמויות שלא מרגישות שהעולם נבנה עבורן. אולי כי אני מכירה את התחושה הזאת מבפנים. דווקא המקומות שבהם הרגשתי שונה, לא שייכת או חסרת ביטחון, הם אלה שמאפשרים לי היום לפגוש את הדמויות שלי בלי לשפוט אותן, אלא מתוך חמלה".

מה גרם לך להגיד לאחרונה בקול: "די, נמאס לי"?
"די, נמאס לי מהמהירות שבה אנחנו שופטים אנשים. נדמה לי שהרשתות החברתיות הפכו אותנו למהירים מאוד בביקורת ואיטיים מאוד בחמלה. אני חושבת שאם היינו מנסים להבין קצת יותר ופחות למהר להכריע, גם השיח בינינו היה נראה אחרת. אני לא מחפשת אם דמות צודקת או טועה, אני מנסה להבין למה היא הפכה להיות מי שהיא. הלוואי שהיינו עושים את זה קצת יותר גם בחיים".

מה הקללה האהובה עליך? מתי את משתמשת בה?
"אין לי קללה אהובה. אני די דמוקרטית בתחום הזה. כל קללה מקבלת הזדמנות שווה. גדלתי בסביבה מאוד ישירה, וכשאני מרגישה בבית או עם אנשים שאני אוהבת, הפילטרים שלי יוצאים להפסקה. אני עדיין עובדת על זה, בעיקר מאז שהפכתי לאמא. הבנות שלי כבר מזמן מנסות לחנך אותי, ובכנות? לפעמים הן מצליחות".

מתי בכית בפעם האחרונה?
"בכיתי ממש לפני כמה ימים, אחרי שיחה מאוד מרגשת עם קולגה שעבדתי איתו על סרט. הוא אמר לי כמה דברים שנגעו בי מאוד, ופתאום הרגשתי שמישהו רואה לא רק את העבודה שלי, אלא גם את הדרך שעשיתי כדי להגיע אליה. אלה לא היו דמעות של עצב, אלא של הקלה. כאילו משהו שהחזקתי בפנים הרבה מאוד שנים סוף־סוף קיבל מקום להשתחרר. לקח לי זמן להירגע. בכיתי עוד שעות אחר כך".

מה הדבר הכי מביך שקרה לך מול קהל?
"המבוכה הגדולה שלי היא דווקא לא מול קהל, אלא בחיים עצמם. מול מצלמה אני מרגישה הכי חופשייה בעולם, אבל בסיטואציות חברתיות אני עדיין יכולה פתאום להתכווץ לתוך עצמי. יש רגעים שבהם אני מרגישה שכל החלקים שלי מתפזרים, ואני חוזרת להיות האישה הצעירה שכל כך פחדה להגיד את הדבר הלא נכון. הרבה שנים הסתתרתי. פחדתי להישמע לא מספיק חכמה, לא מספיק רהוטה, לא מספיק מעניינת. לקח לי זמן להבין שהקול שלי לא צריך להיות מושלם כדי שיהיה לו מקום. זה עדיין קורה לי לפעמים. ההבדל הוא שהיום אני כבר לא נותנת לפחד להחליט בשבילי".

מה הדבר שהכי מפחיד אותך?
"מאז שהפכתי לאמא, הפחדים שלי קיבלו כתובת. ברור שהבנות שלי הן הדבר הכי יקר לי, ובמדינה כמו שלנו אי אפשר באמת לנתק את האימהות מהמציאות שבה אנחנו חיים. אבל יותר מהכל אני מפחדת שהפחד עצמו ינהל אותנו. אני רוצה שהבנות שלי יגדלו במקום שבו הן יהיו סקרניות, חופשיות ואמיצות, ולא במקום שבו הפחד מכתיב את הבחירות שלהן".

מהי המנטרה שאת אומרת לעצמך כשאת מרגישה שאת עומדת להתפרק?
"אני האדם הכי לא אובייקטיבי שאפשר לשאול על מנטרות. אני מכורה למנטרות. אבל זה לא התחיל ממקום רוחני. זה התחיל ממקום הישרדותי. היו שנים שבהן כתבתי לעצמי משפטים על פתקים, על קירות, בכל מקום. הייתי צריכה אותם כדי להזכיר לעצמי שאני מסוגלת לצאת מהבית, להיכנס לאודישן, להאמין שיש לי מקום בעולם. בדיעבד אני מבינה שכל משפט כזה היה עוד לבנה קטנה בביטחון העצמי שלי. היום אני מסתכלת על האישה הצעירה ההיא בחיוך. היא פשוט ניסתה בכל דרך אפשרית לעזור לעצמה".

אם היו מביימים סרט על החיים שלך, מי הייתה מגלמת אותך?
"אני מקווה שזו תהיה קומדיה. החיים שלי מלאים ברגעים שבזמן אמת נראו כמו סוף העולם, והיום הם חומר מצוין לסצנות מצחיקות. מי תגלם אותי? מישהי שיש לה כישרון לדרמה, אבל שגם יודעת לצחוק על עצמה. זה תנאי בסיסי. אולי אוליביה קולמן. היא אף פעם לא מפחדת להיות אנושית, גם כשהדמות שלה רחוקה מלהיות מושלמת. ואם היא לא פנויה… נעשה אודישנים".

מי בעינייך הגבר ו/או האישה הכי לוהטים על הפלנטה?
"יובל שני, הבמאי של 'מכולת'. מבחינתי אין דבר יותר לוהט מאדם עם חזון, רגישות, הומור ואומץ יצירתי. יובל הוא אחד האנשים הכי מוכשרים ומעוררי השראה שעבדתי איתם, והעבודה איתו על 'מכולת' הייתה רגע מכונן בחיי המקצועיים".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"פעם רציתי לשנות כמעט הכל בעצמי. היום הרבה פחות. במשך שנים הסתכלתי על אנשים אחרים וניסיתי ללמוד מהם איך להיות בעולם. הייתי מתבוננת באופן שבו הם מדברים, בשפת הגוף שלהם, אפילו במוזיקה של הקול שלהם. חשבתי שאם רק אצליח להיות קצת יותר כמוהם, יהיה לי קל יותר. בדיעבד אני מבינה שדווקא בתוך כל הניסיונות האלה קצת הלכתי לאיבוד. היום, אם יש משהו שהייתי רוצה לשנות בעצמי, זה רק לשחרר עוד קצת את הצורך לעשות הכל מושלם. אני לומדת שהרבה פעמים החיים קורים דווקא ברגעים הלא מושלמים. גם כאמנית, שם מתחילים הדברים הכי מעניינים".

על מה יש לך רגשות אשם?
"כמו הרבה אמהות, אני תמיד מרגישה שלא משנה במה אני בוחרת, מישהו בבית משלם על זה. אם אני בעבודה אני חושבת על הבית, ואם אני בבית אני חושבת על העבודה. לפני שנתיים נסעתי לחודשיים של צילומים במרוקו לסרט 'Mary'. זאת הייתה הזדמנות מקצועית שלא יכולתי לוותר עליה, אבל הגעגועים לבנות שלי היו בלתי נסבלים. אם אני שלמה עם הבחירה? יש ימים שכן ויש ימים שלא. אני חושבת שאין באמת דרך להיות אמא בלי רגשות אשם, ואני עדיין לומדת לחיות איתם בלי לתת להם לנהל אותי".

מה חסר לך בחיים?
"איפה אפשר לקנות זמן? אם מישהו יודע, שיגיד לי. חסר לי זמן לקרוא את כל הספרים שמחכים לי, לראות את כל הסרטים שאני מסמנת לעצמי, לבלות יותר עם הבנות שלי, עם המשפחה ועם החברים. אני כל הזמן מרגישה שיש עוד חיים שלמים שאני רוצה להספיק לחיות".

מהי ההזדמנות הכי גדולה שפספסת בקריירה שלך?
"פעם הייתי יכולה לתת לך רשימה ארוכה של הזדמנויות שחשבתי שפספסתי. היום אני כבר פחות מאמינה במילה 'פספוס'. אנחנו הופכים להיות מי שאנחנו דרך כל הבחירות שעשינו, וגם דרך כל הטעויות שלנו. אני נמצאת בדיאלוג מתמיד עם הטעויות שלי. הן לימדו אותי יותר מכל הצלחה. אם הייתי מוחקת אפילו אחת מהן, אני לא בטוחה שהייתי מגיעה למקום שבו אני נמצאת היום".

לאיזו אישה בא לך להרים?
"בא לי להרים לנשים. לא לאישה אחת, אלא לנשים בכלל. אני חושבת שאנחנו חיות בעולם שבו לא משנה מה נבחר, תמיד יהיה מי שיגיד שהיינו צריכות לבחור אחרת. אם את משקיעה בקריירה, את לא מספיק בבית. אם את בבית, שואלים למה את לא מגשימה את עצמך. אם את מטפחת את עצמך, זה שטחי. אם לא, שואלים מה קרה לך. אני רוצה להרים לכל הנשים שמרגישות לפעמים שהן לא מספיק. לא מספיק אמהות, לא מספיק יפות, לא מספיק מצליחות, לא מספיק רגועות. הלוואי שנפסיק למדוד את עצמנו כל הזמן, ונתחיל קצת יותר להיות בעדנו ובעד נשים אחרות".