הגוף שלי התחיל לשדר אותות מצוקה ואז מצאו לי גידול במוח

גדלתי עם מחשבות על עתיד פשוט, אבל החיים, כמו תמיד, הכינו לי תכניות אחרות. בגיל 14, בבית הספר החדש שלי, הכל השתנה. הגוף שלי התחיל לשדר אותות מצוקה: שעירות יתר, הפסקת מחזור, כאבי ראש בלתי נסבלים ונשירת שיער. רופאים אמרו שזה "הורמונלי", אבל הקול הפנימי שלי לא הפסיק לזעוק שמשהו כאן לא תקין.

>> איה כורם: "הייתי שמחה לבלות לילה אינטימי עם עצמי"

שנתיים של בדיקות מעיקות חלפו, ובזמן הזה הגוף שלי קרס יותר ויותר. רופא אחד הציע לבדוק אם מדובר במחלת קושינג, ואכן, נמצא הורמון מוגבר. אבל מקור המחלה נשאר עלום. בסופו של דבר, הפתרון נמצא בבית חולים בארצות הברית: גידול בבלוטת יותרת המוח. ניתוח מהיר בערב ליל הסדר שינה את חיי. הייתי רק בת 15 כשמצאתי את עצמי מרותקת למיטה, תלויה באחרים לכל פעולה יומיומית. לראשונה בחיי חוויתי חוסר אונים מוחלט. אבל דווקא שם, מול השפל הגדול, החלטתי שאני אכתוב את סיפור חיי – וזה לא יהיה סיפור על חולשה. הבנתי שהחיים הם שלי, ושלי בלבד, ושאני אהיה זו שאבחר כיצד הם ייראו.

הכאב כמנוע לשינוי

החיים, כמו שכבר למדתי, יודעים להפתיע. כמה שנים לאחר הניתוח, תאונת דרכים ופיגועי טרור הובילו לפוסט טראומה עמוקה. אני זוכרת איך פחדתי לחצות את הכביש ואיך חרדות מילאו כל פינה בחיי. זה לקח זמן, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני חייבת טיפול. התהליך הזה, הכואב והמרפא, שינה אותי לעד והוביל אותי להבנה עמוקה: הכאב יכול להיות מנוע לשינוי.

"הגוף שלי קרס. רופא אחד הציע לבדוק אם מדובר במחלת קושינג, ואכן, נמצא הורמון מוגבר, אבל מקור המחלה נשאר עלום. בסוף, הפתרון נמצא: גידול בבלוטת יותרת המוח"

 

ואז הגיע הסטנדאפ

לא תכננתי להיות סטנדאפיסטית. זה התחיל בוואקום שיצרה הקורונה. אני אדם של עשייה, והשקט פשוט שיגע אותי. צילמתי כמה סרטונים, ניסיתי להצחיק את העוקבים שלי ברשתות החברתיות, ופתאום אנשים התחילו להגיב – הם צחקו. הם ביקשו עוד. בפעם הראשונה קראו לי "סטנדאפיסטית", ואני הבנתי שהנה, מצאתי את המקום שלי.

הסטנדאפ הוא הרבה יותר מאמצעי להצחיק אחרים. בשבילי, זו דרך חיים. זה המקום שבו אני מתחברת לאופטימיות שבי, המקום שבו הכאב הופך לכלי שמחבר ביני לבין אחרים. כשאני עומדת על הבמה, אני לא רק משעשעת – אני מטפלת. הבדיחות שאני מספרת הן לא רק מילים, הן צוהר לרגעים הכי קשים שלי, שמקבלים חיים חדשים ומלאי משמעות. לפני כן עשיתי תואר ראשון בחינוך ותיאטרון, וזה מילא אותי. אז התחלתי תואר נוסף, הפעם תואר מתקדם בטיפול ופסיכודרמה.

"הבדיחות שאני מספרת הן לא רק מילים, הן צוהר לרגעים הכי קשים שלי, שמקבלים חיים חדשים ומלאי משמעות"

 

בכל הופעת סטנדאפ אני מרגישה שאני מחוללת שינוי. יש משהו עוצמתי ביכולת לקחת את הרגעים הכי מורכבים שלך, אלה שהכאיבו והפחידו אותך, ולהפוך אותם לחומר גלם שמביא שמחה ואור לאחרים. לראות קהל צוחק, במיוחד בתקופות הקשות שעברנו כולנו בשנים האחרונות, נותן לי תחושת משמעות עמוקה. אני יודעת כמה הצחוק חשוב. הוא מרפא, הוא מחבר, הוא נותן כוח. הנה, אני, צוחקת על כל מכאובי החיים שפגשתי. מילים לא יצליחו לתאר את תחושת העוצמה שממלאה את הגוף כאשר אתה מתגבר על קושי ומסוגל לצחוק עליו עם עצמך, ועל אחת כמה וכמה מול אחרים.

מעבר לאושר האישי שזה נותן לי, הסטנדאפ הוא גם שליחות. אני מחברת בין מסרים של בריאות נפש לאמנות הבמה. השילוב הזה מאפשר לי להעביר מסר חשוב: גם במקומות הכי קשים בחיים, אפשר למצוא תקווה. גם כשנדמה שהכל מתפרק, הצחוק יכול להיות גשר לחיים טובים יותר. אני אמא לארבעה, כולל תאומים בני שבעה חודשים. אני יוצרת, מרצה, סטנדאפיסטית, והכי חשוב – אישה שמאמינה שאפשר לבחור בחיים מלאים גם כשנראה שהם בחרו אחרת. החיים שלי רחוקים מלהיות מושלמים, אבל הם מלאים בתשוקה, אופטימיות ורגעי קסם. גם כשהם עוטים מסכות של כאב, תמיד אפשר למצוא דרך לחייך – ואולי גם להצחיק את מי שיושב לידך.