מלחמה על הנפש של הדור הבא: נתונים מדאיגים על הנוער בישראל

אנחנו במשבר. לא רק משבר ביטחוני, אלא משבר עמוק שמחלחל אל תוך הנפש של דור שלם. כמי שמלווה בני נוער וצעירים בסיכון כבר שנים רבות, אני רואה כיצד המלחמה הנוכחית מעצימה משברים קודמים ויוצרת שכבה נוספת של טראומה בקרב צעירים שכבר נאבקים עם אתגרי החיים.

>> להיות משפחה גדולה מהחיים: אומנה – המדריך המלא

הדור הזה כבר עבר את משבר הקורונה שכפה עליו בידוד חברתי, את המשבר הפוליטי-חברתי שקרע משפחות, ועכשיו את הטראומה של ה-7 באוקטובר והמלחמה המתמשכת. בכל יום אנחנו פוגשים את הפנים של המשבר – נערים ונערות שמתקשים לישון, שמפתחים חרדות, שמאבדים את האמון במבוגרים ובמערכות.

הנתונים שאספנו מציגים תמונה מדאיגה ומטרידה: 40% מבני הנוער והצעירים במצוקה בוחרים להתמודד לבד, ללא כל פנייה לעזרה. שליש נוסף מחפשים מענה ברשתות החברתיות, ורק 12% פונים לעמותות או לגורמי סיוע מקצועיים. היתר מוצאים מפלט בבתים נטושים או ברחוב. בני הנוער והצעירים של היום מסתגרים בחדריהם, צוללים אל תוך המסכים, מחפשים מפלט בעולמות וירטואליים. זו אינה רק התבודדות – זו זעקה שקטה לעזרה. אבל במקום לשמוע אותה, החברה שלנו עסוקה מדי במשברים המיידיים, בכותרות הראשיות, באיומים הביטחוניים.

40% מבני הנוער והצעירים במצוקה בוחרים להתמודד לבד, ללא כל פנייה לעזרה. שליש נוסף מחפשים מענה ברשתות החברתיות, ורק 12% פונים לעמותות או לגורמי סיוע מקצועיים. היתר מוצאים מפלט בבתים נטושים או ברחוב

 

המציאות הזו מחייבת אותנו לשנות את תפיסת העולם בכל הנוגע לטיפול בנוער במצוקה. אי אפשר לחכות שהם יגיעו אלינו, אנחנו צריכים להגיע אליהם, לדבר בשפה שלהם, להיות נוכחים במרחבים שלהם. זה לא עניין של שיווק או פרסום, זה עניין מאבק על עתידו של דור שלם.

בימים אלה אנחנו יוצאים במהלך חדש – יוזמה שמדברת בשפה של בני הנוער, בערוצים שלהם. אנחנו עושים שימוש בפלטפורמה מפתיעה אך מוכרת, שנמצאת מתחת לאף של כולנו – פלאיירים המנוסחים בשפה סלנגית וייראו כמו הזמנה אופיינית לכיוון והתארגנות, עם רמיזה שמדובר בסמים, כמו: "מחפשים כיוון? בני נוער מפונים, אנחנו נארגן אתכם". לכל פלאייר צירפנו QR שמי שיסרוק אותו יגיע לעמוד טלגרם של בית השנטי, שם הוא ייחשף למסר האמיתי: סרטון מרגש של בוגר המקום, שיגיד שבית השנטי נמצא כאן כדי לארגן – לארגן עם מיטה חמה, סביבה עוטפת ומסגרת שמעניקה חום ושייכות.

הניסיון שלנו מראה שהגישה הזו עובדת. אני רואה את זה בעיניים של בני הנוער שמגיעים אלינו – את הבלבול, את חוסר האונים, את הכעס. אבל אני רואה גם את הכוחות האדירים שיש בהם, את היכולת להתאושש כשנותנים להם את התנאים המתאימים. כשמספקים להם מסגרת בטוחה, כשמקשיבים להם באמת, כשנותנים להם את האפשרות לעבד את הטראומה בקצב שלהם.

החברה הישראלית חייבת להבין שההשקעה בבני הנוער היום היא לא רק עניין של אחריות חברתית, היא השקעה בחוסן הלאומי שלנו. כי אם לא נטפל בטראומה היום, נמצא את עצמנו בעוד עשור מתמודדים עם דור שלם של מבוגרים פגועים. זו לא גזירת גורל – זו בחירה שלנו כחברה.

אנחנו במבחן. לא רק מבחן צבאי או מדיני, אלא מבחן מוסרי וחברתי. השאלה היא לא רק איך ננצח במלחמה, אלא איך נשמור על הנפש של הדור הבא. זו המלחמה השקטה שמתנהלת מתחת לרדאר, והיא לא פחות חשובה מהמלחמה בחזית.

מריומה קליין, מייסדת ומנכ"לית בית השנטי, כלת פרס ישראל