בת זוגה עומדת ללדת, אבל רב סרן א' לא מוותרת על המילואים

באותה שבת ארורה של השבעה באוקטובר, הוקפצה רב סרן במיל' א' (31), סטודנטית להנדסה, תעשייה וניהול באזרחות וקצינת תקיפה במכלול אש במיל'. בת זוגה עדי, הנמצאת בהיריון מתקדם, נשארה בביתן. לפני המלחמה א' ובת זוגה חוו תחושות קשות, הן הרגישו שכלהט"ביות הן אזרחיות סוג ב' במדינה ושכמה מזכויותיהן הבסיסיות לא יכולות להתקיים פה, מה שיצר אצל שתיהן תסכול רב. למרות זאת, ל-א' היה ברור שאם היא נקראת לדגל – היא שם.

>> "דוגמניות עולות עם תכשיטים שלי לתצוגה, ואז מגייסות כסף לעזה"

"אם היית מדברת איתי לפני חודשיים, מי בכלל חשבה על זה? עם האימהות שבדרך ותחושות התסכול כאזרחית כאן", אומרת א' בכנות, "זה קשה מאוד לחיות כלהט"בית במדינת ישראל, את מרגישה שירקו עלייך".

"פתאום הבינו שנשים משמעותיות בלחימה. מי הודה לנו על זה לפני? מי הכיר בזוגות להט"בים, שאחד מהם נפל כבן זוג, לפני המלחמה הזו?"

 

אז מה גרם לזה להשתנות מבחינתך?
"האמונה שאחרי שכל זה יגמר – משהו ישתנה. הנה, פתאום הבינו שנשים משמעותיות בלחימה – מי הודה לנו על זה לפני? מי הכיר בזוגות להט"בים, שאחד מהם נפל כבן זוג, לפני המלחמה הזו? אז דברים משתנים. לפני המלחמה, כשהבנו שעדי בהיריון, כבר הרצתי מול המפקדים שלי את זה שכשהיא יולדת – אני מפסיקה לעשות מילואים. כשראיתי מה קורה בגזרה שלי, גזרת עזה, הבנתי שלא רק שאני לא רוצה להפסיק עם המילואים, אלא להתקדם בתפקיד – ושכל עוד אני חיה פה, אני אשרת את המדינה שלי".

השבוע סיימה רס"ן א' את תפקידה כקצינת תקיפה במכלול האש, ובשבוע הבא תתחיל את תפקידה כמפקדת תא. היא האישה הראשונה לעשות זאת במילואים, ובמסגרת תפקידה תהיה אחראית על תקיפות, תנהל אותן ותפקד על כ-12 אנשים בתא.

היא למדה בפנימייה צבאית בחיפה, והתחילה את דרכה כחיילת בסדיר, לוחמת בחיל התותחנים, שם פגשה גם את בת זוגה עדי ומאז הן ביחד, כבר 13 שנה. א' עשתה מסלול ישיר לקצונה ושובצה בגדוד 611, המזהה שיגורים שנעשים לעבר ישראל ומסייע בהפעלת צבע אדום. לאחר מכן היא יצאה לפקד על השלמה חילית של חיל התותחנים בקצונה, התגלגלה בין מספר תפקידים עד אשר השתחררה ב-2016, ובשנה האחרונה הגיעה במיל' למרכז האש של פיקוד דרום.

"סיימתי עם המקום הזה של להוכיח את עצמי בצבא, כאישה, כמי שאני. אני יודעת מה אני שווה"

 

"יש כמה מכלולי תקיפה במרכז אש", היא מסבירה על תפקידה שביצעה עד לפני ימים ספורים. "בכל מכלול שני תאי תקיפה, כשבתא תקיפה יש מפקד וקצין תקיפה, ויש צוות של אנשי מילואים – שבראשם עומד קצין מודיעין. יש שני תאים במכלול, ובראש המכלול קצין אג"ם ומפקד המכלול. קצין תקיפה הוא יד ימינו של מפקד התא מכל בחינה מקצועית, הוא מנהל את כל הכוחות התוקפים במסגרת התא. לצורך העניין, אני יכולה להפעיל את כל האמצעים של חיל האוויר, אני יכולה להפעיל ארטילריה. המכלולים מבצעים הרבה סוגים של משימות ותוקפים סוגים שונים של מטרות, לפי היעד שאני מגדירה למודיעין. הם מייצרים לי מטרות ואני מעבירה אותן לגורמי התקיפה שיפעלו לפיהן".

>> "יש לנו תקווה חזקה שהוא בחיים": מי דואג לעומר ונקרט?

א' רגילה לעבוד בסביבה גברית. כשסיימה את לימודיה בפנימייה הצבאית, הייתה הבוגרת היחידה מבין 29 בוגרים. "זה פותח להם את הראש", היא מספרת על הגברים שמשרתים איתה כיום, פקודיה. "הם רואים אישה רב סרן, ילדה בת 31 שנותנת פה בראש, ומבינים שהיא לא שונה מהם ושיש לה יכולות מקצועיות מדהימות".

"אני מרגישה שסיימתי עם המקום של להוכיח את עצמי בצבא", היא אומרת, "לפני שנתיים ביקשו ממני להיות מפקדת תא ואז אמרתי שאני לא בשלה לזה. זה תפקיד עם הרבה יותר אחריות, ומשהו בלחימה הזו גרם לי להבין שזה לא עניין של גדול או קטן, אלא שאני חייבת להיות זו עם האחריות ולהוביל את התקיפות הבאות. אני לא פחות טובה מכולם, ויודעת שאצליח לעשות את המשימה הכי טוב שאפשר. אני חושבת שאני האישה המושלמת לתפקיד".

איך זה שלא הייתה מפקדת תא במיל' לפנייך?
"עשר שנים אחורה לא הייתה אישה בתפקיד הזה. למה לא הייתה? שאלה טובה. ברגע האמת שיקול הדעת של נשים הוא יותר טוב, אישה הרבה יותר ממוקדת. כשאני עולה לתא אני מוצפת ברגשות – יש לנו אויב ביד והשבעה באוקטובר עולה בראש – אבל ברגע שאירוע מתפרץ פתאום, לי יותר קל לשים את הרגשות ואת האגו בצד. לגברים יותר קשה".

"קיבלנו משימה שהובלנו, והבנו באיזושהי נקודה שאולי אנחנו לא הגורם הכי רלוונטי לבצע את אותה משימה", היא נותנת דוגמה מהשטח להמחשה. "הכי פשוט היה לשחרר אותה לדרגים למטה כדי שהיא תבוצע – וזה לא קרה בגלל אגו גברי. בסוף לא עמדנו באותה משימה והיא לא בוצעה. יש בי המון כעס על זה, ברור לי שאם היינו רק נשים, זה לא היה נופל על קטנות. אולי דווקא בגלל זה – אני עוד יותר שמחה שאני הולכת להיות מפקדת תא".

"לא כיף לי להרגיש מיעוט", א' מוסיפה, "אבל בסוף העבודה בין הנשים לגברים היא טובה. אם לא היינו במצב הזה, שעובדים טוב ביחד ושאין פה נשים בכלל, זה לא היה טוב. אנחנו רחוקים מאוד מלהיות חצי-חצי איפה שאני משרתת, 30 אחוז נשים בלבד, אבל זה רק עולה. והנה – העובדה שאני מתחילה את תפקידי כמפקדת תא – ראשונה במיל', מתחיל את השינוי".

>> 7 באוקטובר החזיר את פולי ביליה לפיגוע ממנו ניצל בנה. בנס הוא ניצל גם מהטבח בנובה

"אם לא אהיה במילואים – הילד שלי יוולד לעולם לא מוגן"

 

ובחזרה לבוקר אותה שבת, שכולנו נזכור עוד שנים קדימה, אז א' הוקפצה למילואים. על אף העובדה שבת זוגה עדי בהיריון מתקדם, השתיים כבר חוו זוגיות במלחמה והיו ביחד גם בצוק איתן. הן מתורגלות, ולא היה היסוס האם א' תצא למילואים או לא. "היא ליוותה אותי בצוק איתן כשהייתי מנותקת מהבית מעל 50 יום, וזה אולי הקושי הראשון שחווינו בתור זוג. עדי מתורגלת מזה ממש טוב", מספרת א'.

"בטלפון אמרו לי 'זה לא סתם מילואים, אלא משהו אמיתי שקורה'. שתינו קפה, היא הסתכלה עלי ואמרה לי 'אני בהיריון, אני לא יכולה לא לעשות כלום, אני צריכה להעסיק את עצמי'. היא חברה לאחים לנשק וניהלה את החמ"ל האזרחי", מספרת א' על בת זוגה. "אז כן, פתאום הלילות יותר קשים מבחינתה, ואני פספסתי שתי בדיקות – אבל ההורים שלה גרים לידנו, ומבחינתי אם אני לא אהיה במילואים – הילד שלי יוולד לעולם לא מוגן. אני לא מוכנה שזה יקרה. אני אשאר בתפקידי עד שהבית שלנו יהיה מוגן שוב".

"כעסתי מאוד בהתחלה. הרגשתי שצה"ל בעיניי הוא הדבר הכי מגן שיש, התחנכתי על עקרונותיו, והוא נכשל. ביום שהוא נכשל – משהו בי התפורר, התפרק"

 

"בתחילת הלחימה היה המון פייק ניוז", א' מוסיפה ומתייחסת לקושי נוסף עמו היא נאלצת להתמודד במסגרת תפקידה. "היה לי מקרה שלא אשכח: ירדתי ממשמרת אחרי תקיפה מאוד גדולה, תחקרתי את הצוות ואת עצמי, הרגשתי שפעלתי בדיוק לפי ההוראות ובצורה הכי מקצועית, שקולה ושלמה עם האירוע. אני יורדת למטה, פותחת את הטלפון, ורואה בעולם תמונות שקריות לגבי אותה תקיפה שביצעתי. אמרו שצה"ל פעל בצורה נבזית. זה מה שחושבים בעולם על מה שאני עשיתי, שהצבא שלנו הוא צבא כובש ורוצח. חיסלנו דמות, אבל בחוץ זה הצטייר כטבח – וזה שקר. זה מצטרף לאותם שקרים שמופצים על צה"ל בכמויות, ואת יודעת שאת מאה אחוז בסדר ובעולם זה מצטייר רע. לקח זמן לתקשורת לגנות את האירוע הזה, וזה ריסק אותי".

אפרופו ביקורת על צה"ל, יש עוד בכלל מחשבות על הביקורת של אותה שבת? שצה"ל לא היה מספיק מוכן? איך את מרגישה עם זה?
"כעסתי מאוד בהתחלה. צה"ל בעיניי הוא הדבר הכי מגן שיש, התחנכתי על עקרונותיו, והוא נכשל. ביום שצה"ל לא תפקד, הרגשתי שמשהו בתוכי התפורר. אין לי את העוגן שאני רגילה אליו. משהו בי התפרק. זה גרם לי מהתחלה להבין שאני צריכה טיפול פסיכולוגי, עד שהבנתי שאוקיי, נכשלנו כמערכת, אבל יהיה זמן להתעסק בזה בהמשך. האשמים יימצאו בסוף".