מירי רגב והיהלומים שלה עוד יקברו את כולנו. וזה לא מצחיק

אין לנו על מי להישען. תיראו מופתעות! אז מה שלומכן? במילה אחת, בסדר. בשתי מילים, לא בסדר. יש ימים שזה גם במילה אחת אחרת – נורא, או בשתי מילים – נורא ואיום.

>> המלחמה הורגת: 20 נשים נרצחו בישראל מאז ה-7 באוקטובר

סבתא הדי שלי, ניצולת השואה, איבדה את כל מה שהיה לה והתחילה הכל מחדש כשעלתה לארץ אחרי המלחמה. שאלתי אותה לא מזמן: "הדי, למה את חושבת שצריך להישאר ולהילחם על המדינה?". היא ענתה בבהירות וחדות של אישה בת 99 שלא צריכה תזכורת על מה היא עברה בחיים האלה, "כי יש פה אנשים, וממשלה, צבא ומשטרה, שמדברים עברית, ותמיד תרגישי מוגנת".

אין למירי רגב אינטרס לתקן את הכביש לאילת אז היא כותבת בכתב היד שלה – "לא לקבוע", ובכתב ידה היא בעצם קובעת את מותם של אזרחים – מבוגרים וילדים. ה"לא לקבוע" חתום בדם. סליחה אנשים, אתם פשוט לא יהלום

 

אז זהו, שאני כבר לא כל כך בטוחה. ולא רק בגלל השבעה באוקטובר, אלא גם בגלל כל הדברים שקרו וממשיכים לקרות מאז. הנה, מירי רגב מראה איך דברים באמת קורים פה, לכאורה כמובן. כאילו מדובר במשפיענית שיש לה ליין חדש של מוצרים ושולחת חבילת אנבוקסינג לעוקבות שלה ממשרד התחבורה. מזל טוב! קיבלת רמזור ירוק! אל תשכח לתייג אותי בפריימריז!

איכשהו זה לא מפתיע, וזה מה שמפתיע. שאנחנו כבר לא מופתעות מרמת השחיתות, הביזיון, ההפקרה, הזילות והזלזול בחיי אדם, כי אין לה אינטרס לתקן את הכביש לאילת אז היא כותבת בכתב היד שלה – "לא לקבוע", ובכתב ידה היא בעצם קובעת את מותם של אזרחים – מבוגרים וילדים. ה"לא לקבוע" חתום בדם. סליחה אנשים, אתם פשוט לא יהלום.

עד כדי כך חריף ריח הצחנה, הביוב עולה מכל עבר, בן גביר עוקף החלטות מפכ״ל ועושה מה בא לו, שוטרים מכים הורים שכולים, יאיר נתניהו משתף סרטון פייק שמעודד מרד בצבא, חוק ההשתמטות הולך ברוורס, הצפון בוער, הדרום מוכה מכל עבר. בזמן שכולם חושבים מה נעשה בקיץ, יש עשרות אלפי משפחות שלא יודעות מה יקרה איתן בעוד יומיים. אלוהים יודעת מתי תושבי הצפון יוכלו לחזור הביתה, ובינתיים הממשלה ממליצה לחזור לעוטף, אבל מה הם אמורים לעשות בדיוק? לחזור לתופת ועל מי לסמוך בדיוק?

אני רוצה לעשות ריקול לממשלה הזאת – בכל זאת, היא הגיעה עם ארבע שנות אחריות, ובינתיים עברה שנה והם לא לוקחים אחריות על כלום. גם שירות הלקוחות לא פעיל, רק שימור לקוחות, אם את יהלום כמובן. אבל אני לא יהלום, אז אין שירות. כל זה מבלי לדבר על החטופים והחטופות, שכל פעולה הכי פשוטה ויומיומית כל כך מעיקה מהמחשבה שלהן אין אפשרות לאכול, להתקלח, לישון, לקבל חיבוק, ללכת לטיפול, לטבול בים, או סתם להרגיש בטוחה.

יש רגעים שאני באמת מנסה להיאחז במחשבה שאיכשהו בכל הכאוס הזה מנווט מישהו שמשפיע לטובה, שבסוף משהו טוב יקרה. אני מסתכלת סביבי ולא מבינה איך דברים עומדים רגיל, תוהה מתי הכל יפול. אחרי כמעט שמונה חודשים, כל כך קיוויתי שכבר נהיה בתהליך של ריפוי, החלמה, תקווה לעתיד חדש וטוב יותר. אבל הכל הפוך, וקשה מתמיד כי אין אופק. אז אני רוצה בחירות. אם אפשר רק מינוס השלטים והתשדירים, כי אין לי כוח לשמוע עוד שקרים.

אני רוצה שכל הממשלה הזאת תצא לגלות, ותצא לנו מהסיסטם. או כמו שסימבה אומר לסקאר בסוף "מלך האריות" – לך ולעולם אל תחזור, אחרי שסקאר הרשע אומר את זה לסימבה הגור בתחילת הסרט. מייק דרופ. אז שמישהו ישלח נקודת ציון, שנבין כמה זמן נסיעה נשאר לנו כמדינה בסיוט הלא נגמר הזה, כשכל רגע יש התראות על מסיתים בדרך, מושחתים בדרך, וזהירות! אלימות משטרתית לפניך.

עם ישראל צריך בת קול לחשנית (בקול של מילואימניק), שיזכיר לנו שמגיע לנו טוב, שלא נתרגל למצב הזה, שאנחנו ראויים (גם כן נהייתה מילה של שמאלנים) למנהיגים טובים, כאלה שיובילו ולא יתפשרו על הערכים שעליהם גדלנו. מנהיגים שיראו בכל אחת ואחד מאיתנו יהלום. בינתיים נגיד תודה על גלי בהרב מיארה.