אמה של החטופה אגם ברגר בריאיון נדיר: "בורא עולם שומר עליה"

מירב ברגר (49), אמה של אגם ברגר (20), בטוחה שלא יעבור עוד הרבה זמן ואגם שלה תחזור משבי חמאס. היא שמה את מבטחה בקדוש ברוך הוא, והיא בטוחה שהיושב במרומים יגרום לכך שזה יקרה ומהר. היא ממש לא סומכת על המנהיגות שתעשה את זה. כשאגם תחזור היא תמצא בית שונה. אחר. לא אותו בית שעזבה טרם התחילה את התפקיד שלה כתצפיתנית במוצב נחל עוז ביום שישי השישה באוקטובר, תפקיד בו הספיקה לשרת יום אחד בלבד לפני שנחטפה. בבית החדש כבר אין טיולים וגם לא מדליקים טלפונים בשבת. הבית שהיא תמצא הוא בית שומר תורה ומצוות, בית דתי מלא אמונה.

>> "זה הורג אותנו": זה מה שעושים לבנות שלנו בשבי

אצל רבים התעוררו דווקא ספקות בעקבות מה שקרה לנו בשבעה באוקטובר, וגם הרבה כעס כלפי אלוהים.
"אני מאוד התחזקתי. התחלתי להכיר את הבורא ולעשות כרצונו, הכנסתי ספר תורה לחדר של אגם וגם ארון קודש לאולם שבקומת הקרקע בבניין בו אנחנו גרים, גם הבאנו חזן בראש השנה. אין בי כעס, ההפך. הרבה פעמים אני מוצאת שבורא עולם אוהב אותי ומזכה אותי, כאילו אני נמצאת באירוע תנ"כי מעל הטבע, שאנחנו לא מצליחים להבין את גודלו. התפקיד המדויק שבורא עולם נותן לי הוא לקדש את שמו, להגיד שיש אבא לעולם. אני מאמינה שמה שקרה נועד להביא אותנו לאחדות, וזו לא סיסמה. חייבים כאן אחדות הדדית ולהתכנס חזרה. היה כאן כשל נוראי עם מנהיגות שחטאה בחטא היוהרה ובעוד כל מיני חטאים. אין לנו כאן מנהיגות של צדק, מוסר וערכים, וגם העם התבלבל. אנחנו צריכים לחזור לשורשים, לאמת. הישועה תגיע בסוף מהעם".

"לאגם יש ייעוד ונשמה גבוהה, וגם כאשר ידיה אזוקות היא מצליחה לעורר עולמות"

 

אגם גדלה בבית חילוני?
"תמיד הייתה אצלנו זיקה לדת – קידוש בשישי, חגגנו את החגים – אבל הילדים לא למדו בחינוך דתי. נסענו בשבת, השתמשנו בפלאפונים".

וכל זה קרה לך בעקבות החטיפה של אגם?
"זה התחיל קצת קודם. אימא שלי נפטרה שמונה חודשים לפני המלחמה, היא הייתה כל עולמי והחברה הכי טובה שלי בעולם. זה טלטל אותי באופן עוצמתי והתחלתי לשמור שבת לעילוי נשמתה. התחלתי לשאול שאלות על מהות ועל תכלית, מה אני עושה בעולם בלי אימא ובעבור מי אני כאן. כשאגם נחטפה, מבחינתי קיבלתי תשובה למה אימא שלי לא כאן – היא נפטרה כי היא לא הייתה עומדת בזה. הבנתי שזה לא סתם קרה לה בעיתוי הזה ושהכל מאד מדויק. בעבורי בורא עולם נוכח גם בניסיון הקשה הזה של החטיפה, וכל הסימנים מאגם מראים שהיא רוקמת לנו סיפור של אמונה ומה שצריך לעשות. אני מאמינה שאנחנו כותבים היום פרק בהיסטוריה של עם ישראל".

ואיך שאר המשפחה בכל הסיפור?
"גם כאן יש השגחה. היסודות שלנו מאוד איתנים, וזה מותיר אותנו חזקים ומאוחדים במאבק להשבתה של אגם. אני לא יכולה לכפות דבר על אף אחד, אני יודעת שמכירים אותי אחרת, אבל זה בא אצלי ממקום של אמת. אני מקווה ששלומי (אביה של אגם, דב"א) יזכה לראות את האמת כמוני. מאז החטיפה הוא מאוד מתחזק. גם לבן שלנו יש נשמה של צדיק. לעיתים הוא מחובר ושם ציצית ולעיתים קשה לו בשבת בלי טלפון, מחשב וטלוויזיה, או בלי הטיולים כמו פעם. הבנות לי-ים ובר גם מתחזקות ופועלות איתי על מיזם 'אגם למען אגם' ביחד עם עמותת 'שעשני אישה' של רותי לבייב (להרשמה ולפרטים נוספים לחצו כאן). חברתי אליה מתוך היכרות איתה".

מה זה המיזם הזה?
"אני מזמינה נשים לטבול במקווה, מתוך אמונה בכוחה של התפילה ובכוחן של נשים להשפיע ולקרב את השחרור של אגם ושאר החטופים. אני טבלתי תחת תיקון כי אני לא מקבלת מחזור ועשיתי עוד טבילה כי הרגשתי צורך. היוזמה שמה דגש על טבילה כהזדמנות לרגע של התחדשות, טהרה וחיבור עמוק למסורת ולאמונה, כשכל טבילה מלווה בתפילה אישית למען החטופים. המיזם לא מיועד רק לנשים דתיות, הוא נועד לנשים נשואות באשר הן".

"אגם הייתה מיועדת לשרת בכרם שלום, אבל ברגע האחרון שובצה במוצב נחל עוז. השינוי בשיבוץ טלטל אותה, היא לא הבינה למה והאם זה לטובה. אמרתי לה שמה שנקבע לה זה הייעוד שלה"

 

אגם הייתה אוהבת את זה לתחושתך?
"בגיל 19 נתתי לאגם במתנה יומן. היא כתבה בו שתי שורות בלבד – שהיא בוטחת בשם שילווה אותה בכל צעד וביקשה אהבת חינם – רגע של אחווה ואהבה ללא מטרה. עם סיום קורס התצפיתניות כתבתי לה ברכה: 'במקום בו את נמצאת – זה הייעוד שלך', וזמן קצר אחרי זה היא נחטפה. המילים האלה מהדהדות בראשי מאז אותה שבת שחורה. לאגם יש ייעוד ונשמה גבוהה, וגם כאשר ידיה אזוקות היא מצליחה לעורר עולמות. מכאן המיזם המשותף שקורא לנשים לטבול במקווה ולהקדיש את תפילותיהן לאגם ולשאר החטופים".

מירב ושלומי ברגר הם הורים לארבעה, אגם ולי-ים התאומות בנות 20, בר שנמצאת לפני גיוס והבן הצעיר שחגג לאחרונה בר מצווה. המשפחה מתגוררת בחולון. את מירב לא תראו בהפגנות, גם לא תשמעו אותה מרימה קול צעקה בראש חוצות למען השבת החטופים. "כל אחד מביע את הכאב שלו בצורה אחרת", היא אומרת, "אני לא שיפוטית אבל אני לא שם, לא רואה איפה זה תורם לי ומקדם אותי".

מירב לא מרבה להתראיין. היא נמצאת בקשר עם משפחות התצפיתניות החטופות, והן שואבות כוח אלה מאלה. רובנו הכרנו את אגם בעיקר דרך תמונת הנערה המוכשרת עם הכינור, ודרך הצילום המצמרר שפרסם חמאס מהשבי, בו נראות התצפיתניות החטופות כשהן פצועות ומבועתות.

והנה היום חלפה שנה.
"השבעה באוקטובר הוא כמו עוד יום בשבילי, אני חווה אותו כל יום 365 יום".

מה את יכולה לספר לנו על אגם?
"היא למדה בחינוך חילוני. ילדה מאוד שורשית ומשפחתית, ילדה של הרבה הודיה. מגיל 8 היא מנגנת בכינור והיא למדה בתיכון במגמת מוזיקה. בגיל 18 היא החליטה לדחות בשנה את הגיוס ויצאה למכינה קדם צבאית כדי לקדם את עצמה, להיות משמעותית, להחליט היכן לשרת והיכן תוכל לתרום יותר. המסלול שלה היה ברור לה – קצונה. דיברתי איתה שבוע לפני סיום הקורס, היא אמרה לי שיש הפרות סדר על הגדר ושלהערכתה לא ישבצו אותה בבסיס ליד הגבול בגלל המצב הרגיש. במקור היא הייתה מיועדת לשרת בכרם שלום, אבל ברגע האחרון שובצה במוצב נחל עוז. השינוי בשיבוץ טלטל אותה, היא לא הבינה למה והאם זה לטובה. אמרתי לה שהיא עדיין באוגדת עזה, שכל מה שהיא תעשה יהיה מצוין, שאנשים טובים יקיפו אותה ושמה שנקבע לה זה הייעוד שלה. ביום שישי, ערב שמחת תורה, היא הגיעה לנחל עוז יחד עם שתי חברות שלה מהקורס, לירי אלבג ונעמה לוי".

ולמחרת היא נחטפה.
"כשאגם נחטפה חשבתי שמחר היא חוזרת, אחר כך הבנתי שזה יקח עוד זמן – אבל הסיפור של אגם הוא סיפור גדול של אומה שלמה. אגם נחטפה על רקע היותה יהודייה. אי אפשר לעמעם את הסיפור הזה".

"הסיפור של אגם הוא סיפור גדול של אומה שלמה. אגם נחטפה על רקע היותה יהודייה. אי אפשר לעמעם את הסיפור הזה"

 

היכן הייתם בשבעה באוקטובר?
"בבית. איך שהתחילו אזעקות נכנסנו לממ"ד. אני לא הייתי עם הטלפון, אז בר התקשרה לאגם מהמיטה. היא רצה עם חברותיה למיגונית, ומהמהירות היא שכחה את הטלפון שלה והתקשרה מהטלפון של שירת ים עמר. היא סיפרה שיש צבע אדום ושהיא במקום מוגן. בשיחה השנייה, עשרים דקות אחרי, הספיקה להגיד שיש מחבלים שיורים עליהם, שכולן בוכות אבל שהיא לא מפחדת. הן היו 19 במיגונית ורובן נרצחו, גם שירת-ים עמר".

מה את יודעת על נסיבות חטיפתה?
"אני יודעת שהיא נפצעה בפנים, לא יכולתי לראות את הסרטונים ועד עכשיו זה למעלה מכוחותיי. ראיתי רק את התמונה המשותפת עם חברותיה שהחמאס צילם ואני רואה אותה מרימה ראש למעלה, היא אסופה ומפוקסת, מבינה את האירוע. היא מפוחדת ומבוהלת אבל בשליטה".

קיבלת ממנה אותות חיים לאורך השנה?
"בחודש מאי קיבלנו ממנה אות חיים מודיעיני. לפני זה, ביום ההולדת של שלומי ב-26 בנובמבר, התקשרה אלינו אגם גולדשטיין שחזרה באותו יום מהשבי. היא הייתה יחד עם אגם שלנו במנהרות במשך עשרה ימים וביקשה ממנה לברך את אביה ליום הולדתו".

מה היא סיפרה על הבת שלך?
"אני יודעת שיש דברים שהיא נמנעה מלספר, אבל היא כן סיפרה שהיא צריכה לבשל לחמאס ושבשבת היא מסרבת לבשל. היא אומרת להם שהיא לא מדליקה אש בשבת. אגם שלי גם אמרה לאגם גולדשטיין שאין מצב שאני אתראיין, והנה אני מתראיינת ושוברת הרבה תקרות זכוכית".

לאגם יש חבר? היה לה?
"עוד לא".

"לפעמים מתגנבות כל מיני מחשבות, אבל אני חייבת לשרוד ועוטה על עצמי חומות מגן. אני לא מצליחה להבין איך שורדים דקה בשבי, אבל מאמינה שבורא עולם שומר עליה ומחיה אותה כל יום מחדש"

 

העדויות שנשמעו על אונס ותקיפות מיניות בשבי, זה משהו שנמצא בתודעה שלך?
"יש מעט פעמים שמתגנבות כל מיני מחשבות, אבל אני חייבת לשרוד ועוטה על עצמי חומות מגן. אני לא מצליחה להבין איך שורדים דקה בשבי, אבל אני מאמינה שבורא עולם שומר עליה ומחיה אותה כל יום מחדש. אגם עטופה בהילה של הגנה ואני בטוחה שהיא שמורה".

את מקשיבה למוזיקה שאגם ניגנה?
"כן. המוזיקה בשביל אגם היא דרך חיים, דרך לריפוי והבעה. בין השירים שאגם אהבה במיוחד היו 'הללויה' ו'ניצחת איתי הכל' של עמיר בניון. אני מקשיבה ומרגישה אותה כל כך קרובה אליי. אני חיה את אגם ונושמת אותה. לא חזרתי לעבודה שלי, כל העשייה שלי היום היא למען השבתה".

האמנת שתעבור שנה ואגם לא תחזור הביתה?
"פעם חשבתי שחודש זה נצח, אבל אני מרגישה שברוב חסדיו זה יקרה ואני חושבת שאגם תחזור תכף ומיד. אני מרגישה שזה קרוב ומצפה לזה בכל רגע. בראש השנה חלמתי עליה, היא באה מולי עומדת וחזקה. אגם תחזור מישהי אחרת, ועדיין אני בתקווה שהיא תחזור חזקה. גם אני אדם אחר היום, והיא תפגוש אימא חזקה שמחכה לה, ומה שצריך לרפא – נרפא. אנחנו אוהבים אותה ומייחלים לרגע שובה. אני מרגישה שלרגע הזה נולדתי".