מיקה בן שאול: "הנפש שלי נפגעה אבל הגוף שלי שלם"

בחודש מרץ האחרון הקריאה חברת הכנסת אפרת רייטן במליאה שיר. כשסיימה, הס הושלך באולם. מיד לאחר מכן, נתנה רייטן קרדיט לכותבת השיר "מיקה בן שאול, האדירה והאלופה", והוסיפה, "אני ממליצה לעקוב אחריה". השיר המדובר פונה ישירות לבנימין נתניהו ובין היתר כולל את המילים: "ביבי שלום, מדברת אני, נתינה די סטנדרטית שלך, אדוני. לא מבחירה בחרתי אחרת, קיוויתי לדרך יותר הגונה, דרך שבה גם אני להטבקית, ארגיש שאינני לגמרי שונה… הסתכל בעיני ודבר מהלב, מה זה מפריע לך? זה כואב? זה לא נראה טוב בעיני האויב? מה!? תנמק תגדיר עמדתך, אל תספר לי שאין זה אתה, שגורמים אחרים מעוותים  דעתך ואם זה המקרה אז תחליף, זה פאסה. אדוני החשוב, לידך בכיסא יושב הומופוב! ולא סתם, עוד גאה! ויושבים גזענים! ושונאים! והרבה! האם זה פסול בעיניך אחי שארצה יום אחד לחיות עם אשתי? לנטוע פה בית שלם אמיתי? מה? זה לא יהודי בעינייך, זה לא מזוקק וטהור לשריך?… ביבי 'חבר', אין מה לדבר, איבדת אותי כבר מזמן מי סופר, כמות החוקים שהפלתם בכנסת, יצרה קהילה חזקה אך כועסת. אז היכונו, הפעם תהייה הפיכה, נצעד עם כרזות ושירי מחאה, ביבי הזהרנו, הכל בידך, נלחם בבורות ונברא אהבה".

>> ניצן שיק: "הייתי מוותרת על הכל בשביל אהבה"

למשוררת הצעירה מיקה בן שאול יש 125 אלף עוקבים ברשת, "אנשים טובים עם לב", לדבריה, ביניהן: גל גדות, שני כהן, שירי מימון ("הכרתי אותה דרך השירים והיא פתחה לי דלת לחייה בענווה וצניעות"), רותם סלע, אורנה בנאי ועוד. הזמרת מרים טוקאן ביצעה את שירה "בטחי בקולך" שבן שאול תרגמה למענה לאנגלית. בן שאול, בקרוב בת 33, כותבת בפתיחות על ההתמודדויות הנפשיות שלה, על הדימוי העצמי, על נטייתה המינית, על שיברונות הלב שלה. היא צועקת את כאביה בקול מהדהד ונוגעת בעצבים החשופים, שלה ושל כולנו, בלי להתייפייף, בלי להתחנף, עם אמת כובשת, שבזכותה הפכה אצל רבים לדמות מעוררת השראה. "אני לא כותבת כדי למצוא חן, אני כותבת כדי לנשום".

"הנפש שלי נפגעה אבל הגוף שלי שלם. ככה נבראתי, ככה הונדסתי, אני כספר פתוח"

עד לאחרונה היא הגדירה את עצמה "חובבת מילים". "אמרתי לעצמי, מי אני בכלל, אבל היום המילה משוררת נותנת לי בטחון". שלושת ספריה – "כספר פתוח", "בטחי בקולך" ו"בואי לעמוקים" נמכרו באלפי עותקים. בן שאול הוציאה אותם בהוצאה עצמית, כי הרשתות, לדבריה, גובות סכומים גבוהים מדי. "אני אורזת בעצמי ושולחת. אני וואן-וומן-שואו וגאה בזה".  

ב-2 במאי יעלה באוזן-בר בתל אביב המופע "יש לנו קול – ערב של מהפכה פנימית", שבן-שאול היא היוצרת שלו, לצידה של חברתה "טלשה" (טל שחר בן ארי), בהשתתפות קורל בכר ושירה זלוף. יש שמועות על כך שנועה ירון, חברה טובה, תשתתף במופע כאמן אורח, וששרה פון שוורצה, חברה נוספת, תעלה אף היא לבמה. "אני מזמינה אנשים לחוות נקודות מבט שונות ומיוחדות של נשים שונות ומיוחדות ששרות יחד את העובדה המהממת שיש לנו קול", מתארת בן שאול את מהות המופע, ומוסיפה: "זהו ערב נעים, נשי, שממש לא מיועד רק לנשים, שבו נדבר על נושאים מורכבים בצורה קלה לעיכול". כרגע מתוכנן מופע אחד, אבל היא מאמינה שיהיה לו המשך.

מיקה בן שאול | צילום: גיל חיון

בן שאול מאובחנת משנת 2014 כמאניה-דיפרסיבית. "ההגדרה הזאת נכונה לגביי אבל מפחידה, אז אני מרככת את זה כלפי עצמי וקוראת לזה 'בי-פולאר'". עד כה, חוותה בן-שאול שלושה התקפים קשים. ההתפרצות הראשונה הגיעה עם סיום לימודי המשחק בבית צבי, חוויה שזכורה לבן שאול כקשה במיוחד. "זה קרה בגלל מכלול של דברים, הלימודים, שברון לב שחוויתי, והיה גם טריגר פוליטי, שתמיד תורם להתקף אצלי… בפעם ההיא זה קרה בעקבות החטיפה והרצח של שלושת הנערים גיל-עד שר, אייל יפרח ונפתלי פרנקל, שאליו הייתי מחוברת בנפש. איזה בזבוז של חיים". ההתקף השני אירע בשנת 2017, ולפני שבועיים חוותה בן שאול את ההתקף השלישי, שהיה, לדבריה, הקשה מכולם. לצד משפחתה התומכת עמד לצידה גם החבר הטוב, השחקן יהודה לוי. "יש לי את מערכת התמיכה הכי חזקה מהוריי, הם העוגן. כשצריך, הם מיד מתייצבים ועושים עליי משמרות", מספרת בן שאול, "ברגע הכי קשה גם יהודה היה שם בשבילי, ולא עזב אותי כל אותו לילה. הוא חבר אמיתי, אבל חרד מאד לפרטיותו, אז לא אוסיף ורק אומר לו שוב תודה".

ומה קרה לפני שבועיים?
"הפסיכיאטרית שלי שינתה לי את המינונים של התרופות הקבועות, וקרה משהו שהיא לא ציפתה לו. ולכל זה נוסף הטריגר הפוליטי… אני מוצפת, אכפת לי מהמקום הזה, אני לא יכולה לראות את ביבי. זה עושה לי פחדים בגוף. אני לא פסיכיאטרית, אבל אני רואה לו בעיניים סוג של טירוף. אני לא יודעת אם זה נכון, אבל בעיני המבט שלו משדר משהו מפוחד, מבוהל, של מישהו שצריך עזרה ולא עוזרים לו. אני נגדו ונגד כל מה שהוא מייצג אבל מרגישה שאני גם מזדהה איתו. כמו שאני לא סומכת על עצמי כשאני במצב לא מאוזן, ככה אני לא סומכת על היכולת של ביבי להנהיג מדינה שלמה במצב הנפשי שהוא נמצא בו".

"כמו שאני לא סומכת על עצמי כשאני במצב לא מאוזן, ככה אני לא סומכת על היכולת של ביבי להנהיג מדינה שלמה במצב הנפשי שהוא נמצא בו. אני לא פסיכיאטרית, אני אני רואה לו בעיניים סוג של טירוף"

את הולכת להפגנות?
"מאז ההתקף האחרון אני בקושי יוצאת מהבית, אבל בהתחלה הלכתי לכל ההפגנות. עמדתי שם, לא עשיתי דבר. אבל לא יכולתי לשאת את הצעקות משני הכיוונים, לא יכולתי להכיל את האנרגיה של הכעס, לא רציתי לצעוק 'בושה' וקריאות נגד, רציתי לצעוק בעד צדק, אהבה, פשטות, אמת, מציאות שפויה, חמלה ועדינות. גם בשירים שלי, אני צועקת אמת, את האמת הפשוטה שלי, של משוררת".

עד כמה את פעילה בקהילה?
"אני פעילה ואני אקטיביסטית אבל פחות בחזית".

מיקה בן שאול | צילום: גיל חיון

בן שאול נולדה בניו יורק לזוג סטודנטים ישראלים. אביה למד מדעי המחשב ואימה, בוגרת בצלאל, למדה אמנות. היא הבכורה, אחריה נולדו עידו ואסף. כשהייתה בת חמש החליטו הוריה לחזור לישראל, ותשע שנים לאחר מכן, שוב נדדה המשפחה מערבה בעקבות עבודתו של האב, הפעם לפאלו אלטו בקליפורניה. על לימודיה בתיכון המקומי מספרת בן שאול: "נזרקתי למערכת הפוכה מזו שהגעתי ממנה, משכונת נווה-עמל לקרם-דה-לה-קרם של עמק הסיליקון. במהלך הלימודים גיליתי את מגמת התיאטרון והתאהבתי בתחום". 

את בחירתה לחזור לישראל ולהתגייס לצה"ל מתארת בן שאול כ"שילוב של ציונות ומרדנות". היא שירתה כחיילת בודדה בחוות השומר והתגוררה עם שותפה בחדר בקיבוץ הזורע. "זה היה שירות מספק, מעניין וערכי, שמחתי לגלות כמה אמונה באדם ומוסר יש בצה"ל, נהניתי מכל רגע". עוד לפני שהשתחררה, חזרו גם הוריה ואחיה לארץ, והתמקמו ברמת השרון. 

"היה לי קשר בתיכון עם גבר אבל זה לא היה 'זה'. אני אוהבת בעיקר נשים, אבל לא אוהבת את המילה לסבית"

יש לך כוחות להתמודד כל כמה שנים מחדש עם המאניה דיפרסיה?
"כן. הנפש שלי נפגעה אבל הגוף שלי שלם. ככה נבראתי, ככה הונדסתי, אני כספר פתוח".

יש פרנסה משירה?
"למדתי משחק ובסוף אני משוררת… האם יש פרנסה משירה, מה את חושבת? ברור שלא. יש לי אמנם גב משפחתי, אבל אני שואפת לעצמאות כלכלית. במטרה להחזיק את עצמי ללא עזרת ההורים, למדתי קופירייטינג ועשיתי קורס תסריטאות". 

מדברייך נשמע שאת סאקרית של אהבה. בואי נדבר על הנשים בחייך. ממתי זה שם?
"אני אוהבת את החיים אבל לא בא לי לעוף בשמיים. אהבה משאירה אותי על הקרקע. היה לי קשר בתיכון עם גבר אבל זה לא היה 'זה'. אני אוהבת בעיקר נשים, אבל לא אוהבת את המילה לסבית. גיליתי שאני אוהבת בנות במהלך השירות הצבאי, כשגרתי בקיבוץ נכנסה לחיי בת הזוג הראשונה שלי. לא העזתי להגיד בקול וצדקתי, כי כשדיברתי על הנטייה שלי, התגובות ישר היו מודאגות. היו לי בנות זוג והייתה לי חתונה אחת, דרך 'משפחה חדשה'. היינו נשואות שנתיים וחצי, היה לנו כבר חדר קטן לילד… רציתי משפחה וילדים, אבל כנראה לא הייתי בשלה לגמרי, ובנוסף, כולם מסביבי דאגו מה יקרה אם בתור אימא לתינוק פתאום יהיה לי התקף. לשמחתי, יכולתי לדבר עם הוריי בפתיחות על הנושאים האלה. הנישואים ההם נכשלו, ועד לא מזמן הייתה לי אהבה, מעצבת גרפית שמבוגרת ממני בשנתיים, אבל נפרדנו לאחרונה".