מיכאלה ברקו: "אני מצטערת שלא הייתי חכמה מספיק כדי להיות רופאה"

בחודש פברואר הקרוב תחגוג מיכאלה ברקו יום הולדת 50. מי שלעולם תיזכר כאחת מדוגמניות העל הישראליות המצליחות בכל הזמנים, עם אינספור שערים בכל מגזיני האופנה הנחשבים בעולם בפרק זמן קצר יחסית, לא באמת מתרגשת מהמספר הזה. יותר מדאיג אותה שמוסיפים לה הרבה פעמים שני סנטימטרים ל-183 שלה. "האחרון שמדד אותי וטען שאני 185 ס"מ נהייתי ברוגז איתו, גם ככה אני גמל, אז עוד שני ס"מ? לא תודה, אני לא צריכה אותם".

מיכאלה ברקו | צילום: איתן טל

היא פרצה לחיינו כדוגמנית בגיל 14 ופרשה בגיל 25. בדרך היה לה פרק נישואין קצר אבל קצת אחר כך היא נישאה בשנית וכבר הרבה שנים היא חיה באושר ובעושר עם בעלה, איש העסקים רון צוקרמן. ממש לאחרונה השיקו השניים את היאכטה החדשה שלהם בבודרום שבתורכיה בטקס מסורתי, שכלל שבירת בקבוק שמפניה על החרטום, בנוכחות אורחים רבים מישראל. הם גרים בצהלה, הורים לשלושה בנים ובת. הבנים, היא מעידה, ילדים יפים, אבל עולם הדוגמנות לא מעניין אותם, לעומתם, הבת טליה, תיכוניסטית בת 16 וחצי, החלה לעשות צעדים ראשונים בדוגמנות בערך בגיל של אימא שלה והיא מאוד בעניין. טליה, כמו מיכאלה, היא בעלת שיער מתולתל טבעי, ולאחרונה הן שיתפו פעולה בקמפיין של המסלסלים החדשים של רמינגטון, בעלי ארבע הגנות לשמירה על השיער ושמונה דרגות חימום לסוגי התלתלים השונים. הצילומים נעשו בהשראת שני צילומים אייקונים של מיכאלה מסוף שנות ה-80, אז קבלו קצת נוסטלגיה:

הצילום הראשון, "ווג" ארצות הברית, נובמבר 1988

מיכאלה ברקו על שער "ווג" אמריקה

"זה לא היה השער הראשון שלי", נזכרת מיכאלה, "אבל הוא היה השער הראשון של אנה וינטור כעורכת 'ווג' האמריקאי. הצלם היה פיטר לינדברג שנפטר ממש לאחרונה. הוא היה מקסים על הסט. הצילום הזה לא תוכנן בכלל להיות שער. התבקשתי ללבוש חצאית עם חולצה של כריסטיאן לקרואה הצרפתי, אבל החצאית לא עלתה עלי והייתי משוכנעת שבגלל זה לא אוכל לדגמן יותר ושזה אולי היום האחרון שלי כדוגמנית. בלית ברירה לבשתי את מכנסי הג'ינס שלי מהארץ, של חברת "גזוז" שכבר לא קיימת היום, ואת החולצה המדוברת והשאר כמובן היסטוריה. אחרי שהעיתון יצא הבנתי שמבחינתי הכול רק מתחיל. הצילום הזה נחשב לצילום אייקוני עד היום". 

הצילום השני "ווג" גרמניה, ספטמבר 1989

מיכאלה ברקו על שער "ווג" גרמניה

"השער הזה צולם בפריז על ידי צלם ששמו טהן, וייטנאמי שהיה גם מאפר אגדי ובין השאר שימש כמאפר הבית של איב סן לורן לפני שנהיה צלם. הוא לימד אותי לאכול אוכל וייטנאמי, שהוא טעים בטירוף, וכשהוא בחר את תמונת השער הוא אמר לי שהצילום יגיד לאנשים Buy Me (קנו אותי)". 

בשנת 1992 שיחקת בסרט "דרקולה" של פרנסיס פורד קופולה כאחת מנשותיו של דרקולה, עם שחקנים צעירים כמו ווינונה ריידר וקיאנו ריבס. למה לא היה לזה המשך?
"בגללי. לא חשבתי שיש לי פוטנציאל עצום אז ויתרתי מראש ולא ניסיתי אפילו". 

בדיעבד את מתחרטת?
"לא. אין לי חרטה". 

יש לך חרטות אחרות על דברים שעשית או שלא עשית?
"החרטה היחידה שלי היא שלא הייתי מספיק חכמה כדי להיות רופאה. לא חשבתי שאתקבל ללימודי רפואה ושאצליח". 

אהבת להיות דוגמנית?
"מאוד. נהניתי להצטלם ואהבתי את מסלול התצוגות". 

אידיאל היופי שינה צורות מאז.
"כן. הייתי בת מזל להצליח ככה עם הממדים שלי. אף פעם לא הייתי מאותן דוגמניות מקלות, הייתי יותר גדולה מדוגמנית ממוצעת וגם יותר גבוהה. בהיריון השלישי שלי, כשהבנתי שיש לי בת, התפללתי שהיא לא תהיה בגובה שלי". 

טליה: "אני הכי נמוכה במשפחה, 173 ס"מ. אחי הקטן הצעיר ממני ב-11 חודש גבוה ממני. יש לי אח עם מידת נעליים 47". 

מיכאלה ברקו וטליה צוקרמן לרמינגטון | צילום: דניאל אליסטר

ובכל זאת פרשת מוקדם.
מיכאלה: "הרגשתי שמספיק לי. היה נפלא לתקופה והמשכתי הלאה. תמיד זכרתי את מה שאמר לי אבא שלי, רוקח שהיה יו"ר הסתדרות הרוקחים, שצריך ללמוד. בשלב מסוים הלכתי ללמוד ועשיתי תואר שני כדרמה תראפיסטית, עבדתי בבית ספר עם ילדים והייתה לי גם קליניקה משלי". 

התחלת בגיל 14, ממרחק השנים את לא מרגישה שזה היה מוקדם מדי?
"במקרה שלי לא. הייתי ילדה טובה ירושלים. מצד אחד עבדתי כדוגמנית אבל מצד שני המשכתי לנהל שגרה רגילה של ילדה בת גילי. הלכתי לבית הספר, היו לי חברות. אני בת יחידה והייתה לי גם סבתא מדהימה. מסביבי הכול המשיך כרגיל, היה לי גיבוי מההורים והיה לי קשר חם מאד עם סבתא שלי שתמיד ביקשה מהורי שיקלו עלי ואפילו הציעה לאימי להכין לי פתקים במבחנים. עכשיו לאימי יש אותו קשר עם נכדיה. היא אומרת לי 'תני להם', תקלי עליהם, כנראה שזה התפקיד של סבתות". 

איזו אימא את?
"אני אימא מפדחת, אימא נודניקית, אימא חופרת שהילדים שלה כותבים לה 'כמה הודעות את שולחת' או מגיבים ב'פחחח'".

טליה: "אימא ואני דומות, שתינו משוגעות ועם הרבה אנרגיות". 

טליה, את רוצה ללכת בדרכי אימא?
"עולם הדוגמנות מאוד מסקרן אותי. כבר הצטלמתי בעבר למותג תכשיטים עם אימא, אבל יש לי עולם מלא משלי ואני זורמת עם מה שיקרה. אני לומדת בעירוני י"א, הממוצע שלי מעל 90 ואני מדריכה בצופים".

מיכאלה: "היא תלמידה מצטיינת והיא בצופי תל אביב והיא תחליט בעצמה על דרכה. התפקיד שלי כאימא הוא לגבות אותה". 

מהי עצת הזהב שאת נותנת לטליה?
"את עצת הזהב שקיבלתי מאבא שלי: תעשי מה שאת אוהבת ומה שהלב שלך בוחר לך, אבל תעשי אותו הכי טוב שאת יכולה". 

מה את עושה כיום?
"לבעלי רון ולי יש מערכת פילנתרופית בשם tribu, שמנגישה את כל נושא ההתנדבות במוסדות שונים ומחברת בין אלה שרוצים להתנדב לבין מי שזקוק לסיוע. אנחנו עובדים עם ארגונים ועמותות וההשקעה היא כולה שלנו, אנחנו מתנדבים. אני קמה בבוקר, מסתובבת בכל הארץ ופוגשת אנשים שעושים דברים שהם וואו בתחום ההתנדבות. יש לנו גם אנשים שעובדים במשכורת והשאיפה היא לפתוח את זה לקהל הרחב, לאנשים שרוצים לעזור לאנשים פרטיים אחרים. אני יודעת שאנשים בארץ אוהבים להתנדב, הם רק לא מבינים כמה זה נגיש".

נושא האנטי אייג'ינג מטריד אותך?
"הוא מטריד את כולן בגילי. אמרו לי שמעל גיל 40 צריך להיות ברזון אבל אני לא שם. מגיל מסוים זה לא יורד, זה נתקע. אז הבורקס הם לילדים. לפעמים אני רואה מישהי עם ביקיני ואני מתפעלת אבל אני לא אלבש ביקיני. אני מהדור של ג'ינס ליווי'ס וחולצת טי לבנה. אין על זה. ובעניין האנטי אייג'ינג, בינתיים אני מסתפקת בללכת אחת לחודש לוורד הקוסמטיקאית שלי".

מסלסל צר של רמינגטון, 199 ש"ח | צילום: רוס מיטשל