הסיפור של מייה שם מזעזע. גם התגובות ברשת

בישראל אוהבים נשים חזקות – אבל בערבון מוגבל. יכולות להעיד על כך נשים רבות, שניסו לסתום להן את הפה ברגע שהן "לא ידעו את מקומן" – מלירי אלבג, ש"העזה" להעביר ביקורת מוצדקת על ראש הממשלה שאחראי למחדל שגרם לה לעבור את סיוט חייה, ועד רותם סלע, ש"העזה" למתוח ביקורת מוצדקת על בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, ששלשל מהפה בפעם המיליון והסית נגד כל מי שלא מיישר קו איתו ועם משפחתו המטורללת.

>> פרשת האונס: מייה שם מגלה מה גרם לה להחליט להיחשף

בשני המקרים, שתי נשים חכמות, אמיצות, חריפות ועצמאיות "נענשו" על ידי אנשים קטנים וטיפשים (ובוטים מטעמם) – שכעסו על התעוזה שלהן להגיד את האמת, במילים חדות שלא נעים לשמוע.

מה שאומרים לשם, זה מה שאומרים לכל אחת מאיתנו: בואי, תהיי עוצמתית וחזקה – אבל רק כשנחליט שמתאים, ושאת לא חורגת יותר מדי מהנורמה. בשאר הזמן – תשתקי. זה לא מפתיע. כי זה הרי מה שאומרים לנו בכל מקום – בממשלה, בוועדות הכנסת, במשרד האוצר, ברשתות

 

כעת, גם מייה שם, אישה חזקה ואהובה, הממוקמת היטב בלב הקונצנזוס – סופגת בקלאש על כך שהעזה לצאת מהצללים ולקחת שליטה על הדבר הנוראי שקרה לה.

אמש (מוצ"ש), בריאיון לאדוה דדון בחדשות 12, נחשפה שם כנאנסת בפרשת מאמן הכושר מתל אביב. כמו אז, בשבי בעזה – בו עברה דברים שהיא עדיין לא מתחילה בכלל לעבד – גם עכשיו היא מסרבת להיות קורבן.

שם מספרת בצלילות ובבהירות, עד כמה שזה אפשרי כשפרק שלם נמחק מהזיכרון שלה עקב סם אונס, על מה שהגוף שלה זוכר. היא לא חושפת את שמו של מאמן הכושר מסיבות משפטיות. נלקחה ממנה היכולת לתמלל את מה שהגוף והנפש שלה עברו – אבל היא תובעת שליטה על שניהם, כשהיא מתעקשת להשמיע קול.

הסיפור התרחש לפני כחודש: שם טוענת כי נאנסה בביתה על ידי מאמן כושר תל אביבי מוכר, שלדבריה השתמש בסם אונס. היא התעוררה במצב מטושטש ולא זכרה דבר מהאירוע. חבר מצא אותה מבולבלת ובמצוקה קשה. היא ניסתה לברר בעצמה מה קרה, וניגשה אל המאמן בליווי ידיד. לאחר מכן פנתה למשטרה.

מייה שם מספרת בצלילות ובבהירות, עד כמה שזה אפשרי כשפרק שלם נמחק מהזיכרון שלה עקב סם אונס, על מה שהגוף שלה זוכר. נלקחה ממנה היכולת לתמלל את מה שהגוף והנפש שלה עברו – אבל היא תובעת שליטה על שניהם, כשהיא מתעקשת להשמיע קול

 

המשטרה פתחה בחקירה, עצרה את המאמן, ערכה חיפוש בביתו, לקחה ממנו עדות והוא עבר בדיקת פוליגרף – בה נמצא דובר שקר בחלק מהשאלות. נלקחו ממנה בדיקות רפואיות לבחינת סם אונס, ונמצאו ממצאים המעידים על חבלה אינטימית.

נבדק גם אדם נוסף שהיה מעורב לכאורה, שטס לחו"ל מיד לאחר האירוע. המאמן שינה את גרסתו בעימות עמה, אך שוחרר למעצר בית ובהמשך שוחרר לגמרי, מאחר שלא נמצאו די ראיות להמשך מעצרו. נכון להיום, החקירה נמשכת, ועדיין לא הוגש כתב אישום. תגובת ששי גז, עורך דינו של המאמן החשוד באונס: "מעולם לא היה כל מגע מיני מכל סוג שהוא בינו לבין המתלוננת".

אני מאמינה לשם.
אני גם מצדיעה לה על האומץ להיחשף ולתבוע אמת וצדק – שני דברים שהפכו למדע בדיוני בישראל.

"החלטתי לספר את האמת. אני לא זאת שצריכה להסתתר", היא אומרת בריאיון, ומצביעה בכאב מה שנשדד ממנה בצורה הכי מתועבת שיש. "הדבר שהכי משגע אותי זה עצם המחשבה שאני לא זוכרת. אני לא יודעת מה קרה. הגוף שלי זוכר, הגוף שלי מרגיש הכול, אבל לקח לי שלושה ימים לחבר בין התחושות הפיזיות למודע".

בינתיים, הרשת מוצפת בתגובות רעילות, מזלזלות, מקטינות, מאשימות ופושעות כלפי שם. גם אם לא נתקלתן בהן בעצמכן, אתן יכולות לדמיין מאיזה ז'אנר הן מגיעות – כי בכל זאת, תרבות האונס וגרורותיה אינן שופעות יצירתיות כשזה מגיע להאשמת הקורבן. מ"רודפת פרסום" ועד "למה הזמנת אותו אלייך הביתה". כמובן שיש תגובות דוחות מאלה, אבל לא בא לי לתת להן במה מעבר לחור הביבים שבו הן צפות כרגע בפייסבוק ובאינסטגרם.

כי בסוף – או בעצם מההתחלה – בישראל יש סטטוס קוו. גם אם הוא שקוף וסמוי מן העין, הוא מסתתר מאחורי צמד המילים הבלתי "העצמת נשים". מה שאומרים לשם, זה מה שאומרים לכל אחת מאיתנו: בואי, תהיי עוצמתית וחזקה – אבל רק כשנחליט שמתאים, ושאת לא חורגת יותר מדי מהנורמה. לכי תעצימי את עצמך, אבל בשקט, בפינה. ואל תבלבלי את המוח עם השטויות שלך. תקבלי את הדברים, תלקקי את הפצעים בלי שאף אחד יראה או ישמע – ותשתקי. פשוט תשתקי.

זה לא מפתיע. כי זה הרי מה שאומרים לנו בכל מקום – בממשלה, בוועדות הכנסת, במשרד האוצר, ברשתות.

חשוב לציין ששם זוכה גם לתגובות עוטפות, מחבקות ומכילות ברשת – וזה לא רק מחמם את הלב, אלא חשוב מאין כמותו. כל תגובה כזו נותנת כוח לנשים אחרות – שהותקפו בעבר ויותקפו בעתיד – לא לפחד לדבר, לדרוש צדק, לחשוף את האמת, למגר את תרבות האונס הרעילה, לפורר את תרבות ההשתקה.

מייה, אם את קוראת את הדברים האלה – תודה לך שהעזת.