מייה שם כואבת את מותו של חברה: "נשארנו לחיות אבל אנחנו לא באמת חיים"

היא שרדה את התופת, את השבי, את הזוועות שאי אפשר לדמיין, אבל גם השבי של הנפש לא פחות קשה. מייה שם, ששוחררה מידי חמאס לאחר 54 ימים מסויטים של פחד מוות, העלתה סדרת סטוריז מצמררים שבהם ספדה לחברה הקרוב, רועי שלו ז"ל, ששם קץ לחייו.

>> הסיפור של מייה שם מזעזע. גם התגובות ברשת
>> השוטר שחילץ את שיראל גולן ז"ל בריאיון כואב: "את הסוד הזה היא לא גילתה"

שלו היה בן זוגה של מפל אדם ז"ל, אחותה של מעיין אדם, שנרצחה בטבח הנורא במסיבת הנובה. אימו של רועי שמה קץ לחייה זמן קצר לאחר אותו יום ארור, והשבר המשפחתי והנפשי הלך והעמיק. רועי, שניצל פיזית מהטבח האכזרי, לא הצליח להיחלץ מהמלחמה הפנימית שניהל מאז. "אתמול איבדתי חבר יקר. אדם שניצל מהגיהנום של ה־7.10, אבל את המלחמה שבתוכו הוא כבר לא הצליח לנצח", כתבה מייה שם. "מלחמת הנפש היא הקשה מכולן. היא שקטה, בלתי נראית, חותכת מבפנים. אין מגן, אין אזעקה, אין כיפת ברזל מול הכאב הזה".

במילים כואבות וחשופות היא ביטאה את השבר שאחרי השבר: "הוא שרד את מה שאי אפשר לתאר, את הזוועה, את הקולות, את הזיכרונות שנחרטים בבשר. אבל מלחמות הנפש הן אלו שהכריעו אותו. לא הטרור, לא הפחד,  אלא השקט שאחריהם. השקט שבו כל מה שראית חוזר אלייך בלילות, השקט שבו אתה צועק מבפנים ואף אחד לא שומע. אנחנו דור שנשאר לחיות, אבל לא באמת חי. דור שמחייך מבחוץ ומדמם מבפנים. דור שנלחם כל יום כדי להישאר שפוי. כדי להאמין שיש עוד תקווה, שאפשר שוב לנשום".

התמונה שצירפה – שניהם מחייכים, בשמש, רגע של חיים לפני שהגיהנום פער את פיו, הפכה לעדות אילמת לכאב שפרץ החוצה רק עכשיו. "הלב שלי שבור", כתבה על גבי התמונה. מותו של רועי שלו, שנתיים אחרי אוקטובר השחור, הוא תזכורת צורבת לכך שגם מי ששרדו את היום ההוא, ממשיכים וממשיכות לשלם עליו כל יום, כל היום.