מחקר: פחות שעות שינה בילדות, יותר דיכאון בגיל ההתבגרות

ילדים שישנו באופן עקבי פחות שעות בלילה מגיל חצי שנה ועד בית הספר היסודי היו בסיכון גבוה כמעט פי שניים לפתח תסמיני דיכאון מתמשכים בגיל ההתבגרות ובתחילת הבגרות. כך עולה ממחקר חדש שערכו חוקרים מאוניברסיטת ברמינגהם בבריטניה ופורסם בכתב העת European Child & Adolescent Psychiatry.

החוקרים מצאו כי מחסור כרוני בשינה בילדות היה קשור למסלול של תסמיני דיכאון גבוהים ומתמשכים שנמדדו שוב ושוב בין גיל 13 ל־22. החוקרים הדגישו כי שינה היא גורם שניתן לשנות ולהשפיע עליו, ולכן טיפול מוקדם בהרגלי שינה עשוי להיות פשוט ויעיל יותר מאשר התמודדות עם בעיות נפשיות שכבר התפתחו.

>> התינוק לא רוצה לישון? טיפים שישפרו לו ולך את החיים

המחקר התבסס על נתונים של 15,589 ילדים שנולדו בדרום־מערב אנגליה במסגרת פרויקט המעקב הארוך "Children of the 90s", הידוע רשמית בשם Avon Longitudinal Study of Parents and Children. ההורים דיווחו על משך השינה של ילדיהם בגיל חצי שנה, 18 חודשים, שנתיים וחצי, שלוש וחצי, ארבע עד חמש, חמש עד שש ושש עד גיל שבע.

בהמשך מילאו המשתתפים עצמם שאלוני דיכאון בגילאי 12.5, 13.5, 16, 17.5, 21 ו־22, מה שאפשר לחוקרים לעקוב אחר התפתחות תסמיני הדיכאון לאורך כמעט עשור.

ד"ר איזבל מוראלס־מוניוס מאוניברסיטת ברמינגהם, החוקרת הראשית במחקר, הסבירה, "מה שמצאנו הוא שכאשר משווים ילדים שסבלו ממחסור מתמשך בשינה לקבוצת הילדים עם דפוסי השינה הרגילים, לילדים עם מחסור מתמשך בשינה היה סיכון גבוה פי שניים לפתח רמות גבוהות ומתמשכות של דיכאון בכל נקודות הזמן שנבדקו בין גיל ההתבגרות לבגרות הצעירה", לפי הודעת האוניברסיטה. 

לדבריה, אף שהכפלת הסיכון נשמעת דרמטית, מדובר בקבוצה קטנה יחסית. "מחסור כרוני בשינה השפיע רק על מספר קטן של ילדים, וגם מבין אותם ילדים רק חלק קטן פיתח בהמשך תסמיני דיכאון מתמשכים", הדגישה.

החוקרים מציינים כי משך השינה הממוצע בילדות עמד על כ־11 שעות בלילה, בעוד הילדים בקבוצת המחסור הכרוני בשינה ישנו בדרך כלל בין תשע לתשע וחצי שעות בלבד לאורך שנות הילדות המוקדמות.

הסיכון היה גבוה יותר בקרב בנות, בהתאם למחקרים קודמים, בעוד שגורמים אחרים כמו מצב סוציו־אקונומי או בריאות ההורים השפיעו במידה מוגבלת בלבד

עוד נמצא כי גורמים מעטים בלבד השפיעו על הסיכון לדיכאון בעוצמה דומה. הסיכון היה גבוה יותר בקרב בנות, בהתאם למחקרים קודמים, בעוד שגורמים אחרים כמו מצב סוציו־אקונומי או בריאות ההורים השפיעו במידה מוגבלת בלבד לאחר התאמות סטטיסטיות.

לדברי החוקרים, הממצאים מחזקים את החשיבות של התערבות מוקדמת. בין ההמלצות שהוצגו: שעות שינה קבועות, הקדמת שעת ההשכבה, צמצום זמן מסכים לפני השינה, עידוד פעילות גופנית במהלך היום ויצירת סביבת שינה רגועה ושקטה.

"משכי שינה קצרים הם גורם שניתן לשנות", אמרה מוראלס־מוניוס. "אנחנו יודעים שיש דרכים יעילות להתערב ולשפר את השינה, ולעיתים קל יותר לעשות זאת מאשר לטפל בתסמינים רגשיים שכבר התקבעו."

הממצאים מצטרפים למחקר נוסף שפורסם בכתב העת Psychological Bulletin. סקירת־על שכללה 154 מחקרים ונערכה על 5,715 משתתפים מצאה כי מחסור בשינה, קיצור שעות שינה והתעוררויות תכופות בלילה מפחיתים רגשות חיוביים כמו שמחה וסיפוק ומגבירים חרדה, דאגה וקצב לב מוגבר כבר ביום שלאחר מכן.

לפי אותה סקירה, כ־30% מהמבוגרים וכ־90% מבני הנוער אינם ישנים מספיק, מצב שעלול להתבטא במהירות בעצבנות, ירידה בריכוז ופגיעה בוויסות הרגשי.